לאובמה אין תקופת חסד

מאז מלחמת העולם, לא היה גירעון כה גדול כל-כך הרבה זמן

אחד הפרשנים הפוליטיים בארה"ב אמר שברק אובמה לא הגיע בריצה אל קו הסיום כמנצח, אלא "נדחף" לשם על-ידי קבוצה של מבקשי טובתו (או טובתם, תלוי איך מסתכלים על זה), ובראשם, הנשיא לשעבר ביל קלינטון. אולם למרות שהגיע עייף, רצוץ ותשוש אחרי קמפיין ארוך ומייגע ולאחר 4 שנים שבהן התקשה לעמוד בציפיות העצומות ובתקוות הגדולות שתלו בו - אובמה ניצח והוא היום הנשיא, והוא הבהיר את זה באופן חד-משמעי בנאום הניצחון שלו.

לאובמה אין שום "תקופת חסד" והוא חייב להתחיל לטפל כבר היום בבעיות הקריטיות שעומדות בפני הממשל החדש, ובראשן הבעיה הבוערת מכולן: הצוק הפיסקאלי. אותן הטבות מס שמגיעות לסיומן בסוף שנה זו, ושהן המכשול הראשון בדרכו להבראת הכלכלה. אי-הארכה של הטבות אלו משולה למדיניות פיסקאלית מרסנת מאוד, שעשויה להוביל את המשק האמריקני למיתון עמוק כבר במחצית הראשונה של 2013.

התאוששות איטית של שוק העבודה

הטיפול בצוק הפיסקאלי חייב להתבצע עוד לפני שהממשל החדש יחל לעבוד בסוף ינואר. ממשל אובמה כבר התחייב לטפל בבעיה זו עוד לפני סוף השנה, וזה יהיה מבחנו הראשון שישפיע על כלכלה ארה"ב, כלכלת העולם, ומכאן גם על כהונתו השנייה של אובמה.

לאחר שאובמה יצליח למנוע מתרחיש הצוק הפיסקאלי להתממש ולהוביל את ארה"ב למיתון, תעמוד בפני הנשיא בעיה נוספת: ההתאוששות האיטית של שוק העבודה. גם ללא מיתון, המשק האמריקני ממשיך להתאושש בקצב איטי מאוד. כיוון שהוא מבוסס על הצריכה הפרטית, שיעור האבטלה הגבוה, שעומד על 14.6% (בהגדרה הרחבה יותר של שיעור האבטלה) מקשה על האצת קצב ההתאוששות והצמיחה.

אם הנשיא ירצה להאיץ את הירידה באבטלה הוא ייאלץ לבצע צעדים חדשים לעידוד התעסוקה, כמו מתן הטבות מס נוספות ו/או השקעות חדשות שייצרו מקומות עבודה. אפשרות נוספת היא להעביר תוכנית שתאפשר למשקי-הבית לממן מחדש את המשכנתאות שלהם בריבית הנמוכה השוררת כיום במשק. תוכנית כזו תאפשר למשקי-הבית להגדיל את הצריכה הפרטית.

בעיה נוספת, ששימשה את מטה הבחירות של מיט רומני בניגוח אובמה, היא הגירעונות המפלצתיים בתקציב האמריקני והחוב הלאומי שהולך ותופח. מאז מלחמת העולם השנייה, ממשלת ארה"ב לא נקלעה לגירעון גדול כל-כך למשך תקופה כה ארוכה כפי שרשמה בשלוש השנים האחרונות. גם הגירעון השנה לא יקטן בהרבה והוא צפוי לעמוד על 8.7% מהתמ"ג.

גירעונות אדירים אלו שנבעו מהמדיניות הסופר-מרחיבה של הממשל בעקבות המשבר הכלכלי, צפויים להביא את יחס החוב לתוצר של ארה"ב לרמה של 114% כבר ב-2014. אובמה ייאלץ למצוא דרך להקטנת הגירעונות ואת יחס החוב לתוצר - הן כדי להבריא את הכלכלה והן כדי להוכיח לרפובליקנים שהם טעו כאשר האשימו אותו בחוסר אחריות תקציבית.

תוכניות לטיפול בחוב הענק

הטיפול בגירעונות ובחובות יקשה על הממשלה להמשיך ולטפל גם בהתאוששות האיטית במשק, ולכן ניתן להעריך כי טיפול זה לא יתבצע מיד, אלא יידחה לשלב הבא של המדיניות הכלכלית. עם זאת, בעידן שבו ההתנהלות הפיסקאלית של ממשלות נמצאת באור הזרקורים וחברות דירוג האשראי מאיימות בהורדות דירוג על כל התנהלות שנתפסת כלא אחראית דיה, הנשיא יהיה חייב להציג כבר בקרוב תוכניות ארוכות-טווח ומפורטות לטיפול בחוב הענק, גם אם ביצוען ייקבע לעתיד.

נושא קריטי נוסף הוא הגברת כושר התחרותיות של ארה"ב. בשנים שלפני המשבר הכלכלי נשענה כלכלת ארה"ב על שוק הנדל"ן ועל סקטורי השירותים והשירותים הפיננסיים בפרט. פיצוץ הבועות והמשבר הגדול בעקבות כך, הביאו את האמריקנים להבין כי אובדן כושר התחרות והמעבר של רוב הייצור למשקים המתעוררים, חייבים להיעצר. על מנת לעשות זאת, ולהחזיר לסקטור היצרני בארה"ב את הכבוד המגיע לו, על הממשל החדש למצוא דרך לתמרץ ולקדם תעשיות שבהן לחברות האמריקניות יש יתרון יחסי ברור. תעשיות אלו, בהן היי-טק, ביו-טכנולוגיה, אנרגיה ירוקה ועוד, עשויות להוות את חוד החנית של התעשייה האמריקנית אם הן יקבלו את התמיכה מהממשל.

ולסיכום: מנצח בזכות עצמו או לא, הבחירות בארה"ב הוכרעו כמו תמיד על בסיס המצב הכלכלי. אובמה שהגיע לקו הגמר בעמל רב יודע שהסיבה לכך שהוא כמעט לא נבחר, היא אי-שביעות הרצון של הציבור ממצב הכלכלה. לכן, וכדי שהוא לא ייזכר כנשיא שנבחר כהבטחה גדולה וסיים כהחמצה וכדי שיוכל להשאיר למפלגה הדמוקרטית סיכוי להציב מועמדת (?) בעל/ת סיכויים טובים להיבחר בעוד 4 שנים לנשיא/ה, עליו לשים את כל יהבו על הבראת הכלכלה.

אובמה יהיה חייב לשנס מותניים ולצאת לדרך חדשה, כאילו נבחר לקדנציה ראשונה, והוא ייאלץ לעבוד בשיתוף-פעולה עם בית-הנבחרים הרפובליקני - מה שאומר לוותר על עקרונות, ולהביא יותר הישגים מעשיים. לפיכך, ניתן להעריך כי מה שנראה עכשיו במדיניות הכלכלית של אובמה לא יהיה "more of the same", אלא פעולות נחושות, נמרצות יותר, ופחות שנויות במחלוקת.