מדד השל"ג

המחאה של קיץ 2011, שעם כל יום שעובר הופכת לזיכרון עמום, הציבה במרכז סדר-היום שלנו, לצד טורים ארוכים של אוהלים, גם תעלומה: אם מצבה של ישראל כל-כך טוב - כפי שמצביעים המדדים הכלכליים הרשמיים של השנים האחרונות - איך זה שישראלים כה רבים חשים שמצבם רע?

אם הצמיחה היא בין הגבוהות במערב, והתמ"ג הולך ותופח, שואל הישראלי המודאג את עצמו, איך זה שבבתי-החולים אין מספיק מיטות, רופאים ואחיות, שהצפיפות בכיתות בלתי נסבלת, שבערים רבות אין פארקים ושטחים ירוקים, שהאוטובוס תמיד מאחר, ושישראל מתמודדת על אליפות המערב באי-השוויון שבה? ובקיצור: אם יש לנו מדינה כה משגשגת ועשירה, למה השירותים שהיא מעניקה לאזרחיה כל-כך עניים?

במפתיע, חלק מהתשובות הגיעו השבוע דווקא מכיוון ממשלת ישראל: בשקט יחסי, מתחת לרדאר התקשורתי והציבורי, שרי הממשלה אישרו פה אחד את התוכנית - שהגישו המשרד להגנת הסביבה והמועצה הלאומית לכלכלה - לקבוע מדדים חדשים לרווחת החיים בישראל. המשמעות: הממשלה מקבלת את ההנחה שהנתונים המסורתיים - התמ"ג והצמיחה - לא תמיד משקפים את איכות החיים של ישראלים רבים. שיש צורך במדדים נוספים שיבטאו בדרך אמינה ואותנטית יותר את רווחתם של מי שאינם משתייכים לאלפיון העליון. השנה אמנם אינה 1977, וחיים יבין כבר לא מגיש את "מבט", ובכל זאת מותר להכריז: גבירותיי ורבותיי - מהפך. או לפחות תחילתו של מהפך.

בדומה לחלק ממדינות ה-OECD, את המהלך הזה מוביל בישראל המשרד להגנת הסביבה. כבר לפני שנתיים, אחרי השריפה בכרמל, טענו במשרדו של השר גלעד ארדן, ש"אם אירוע כמו השריפה מגדיל את התמ"ג (בגלל ההשקעות ממשלתיות הנרחבות בכיבוי ובשיקום), בעוד עשרות אנשים קיפדו את חייהם, מאות בני-אדם איבדו את בתיהם, ואלפי דונמים של יער הושמדו - יש כאן משהו לא הגיוני". על אותו משקל, זה גם לא הגיוני שפעילות כריית האשלג מים המלח מגדילה את התוצר, בלי להביא בחשבון את הנזקים האדירים שנגרמים ועוד ייגרמו בגלל היעלמות הים והיווצרות אלפי בולענים מסוכנים.

קשה להגיד שאנחנו מקוריים: כבר ב-1968 אמר רוברט קנדי ש"התמ"ג מודד הכול - חוץ ממה שהופך את החיים לכאלה שראוי לחיות אותם". אלא שהמחסור במדדים אחרים, מייצגים ומוסכמים, הפך את התמ"ג לחזות הכול. נתון שמדינות, מנהיגים, כלכלנים ועיתונאים סוגדים לו. נתון שקובע את מצב הרוח ומה שבעייתי יותר - מכתיב את המדיניות.

כשמיליוני ישראלים מוציאים כסף על ביטוחי בריאות פרטיים - האם זה מעיד על איכות חיים גבוהה, או שמא על חוסר אמון (מוצדק, במקרים רבים) במערכת הבריאות הציבורית? וכשענף המים המבוקבקים משגשג - האם זה נתון חיובי או מצב בעייתי שנובע מחוסר האמון של האזרחים באיכות המים שהמדינה מספקת? זאת, בנוסף לנזקים הסביבתיים, בראשם ייבוש המעיינות וזיהום הפלסטיק, שנגרמים מתעשיית המים המבוקבקים. ואלה דוגמאות רק על קצה המזלג.

אושר ולא רק עושר

זה הזמן לפתח כלים שיסייעו לנו להתבונן במציאות מבעד למשקפיים רחבים ומגוונים יותר. לרגל ועידת ישראל לעסקים של "גלובס", השבוע ביקר בארץ הסטטיסטיקאית הראשית של ה-OECD, מרטין דוראנד. היא הציגה בוועידה את מדד איכות החיים שהארגון מפתח בשנים האחרונות, תחת השם החביב "hows life?" ("איך החיים?").

כשמלך בהוטן, ממלכה זעירה בהרי ההימלאייה, הכריז עוד בשנות ה-70, שהמדד הקובע בעיניו הוא לא התל"ג אלא השל"ג (שמחה לאומית גולמית) או האל"ג (אושר לאומי גולמי), רבים במערב הרימו גבה וגיחכו. היום מנהיגים וכלכלנים בעולם, כולל זוכי פרס נובל כמו הכלכלן ג'וזף שטיגליץ, שותפים בחיפוש אחר מדדים שיבטאו אושר ולא רק עושר.

בין ההחלטה שהתקבלה השבוע בממשלה לבין הרגע שבו יעמוד לרשות הציבור ומקבלי ההחלטות בישראל סט חדש של מדדים משקפים, עדיין רב המרחק ורבה העבודה. ביום שזה יקרה, ביום שבו הכלכלה תהפוך מאמצעי למטרה, האנשים שישנו באוהלים בקיץ 2011, באותה מחאה שהולכת ונשכחת, יוכלו לזקוף חזה בגאווה ולומר: גם אני שותף.