המשנה ליועמ"ש: "הייתה אפשרות סבירה להרשעת ליברמן"

עד עתה לא הוגשה עתירה לבג"ץ נגד החלטתו של היועמ"ש יהודה וינשטיין לסגור את תיק החקירה העיקרי נגד אביגדור ליברמן, העוסק בחברות-קש לכאורה שפעלו במטרה להמשיך ולהזרים כספים לכיסו בעת כהונותיו הציבוריות כחבר כנסת וכשר בממשלה.

בשיחה עם "גלובס", שהתקיימה לאחר הודעת היועץ בעניין זה, אמר המשנה ליועמ"ש לעניינים פליליים, עו"ד רז נזרי, כי הכרעת הדין שניתנה בחודש יולי השנה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בעניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, אכן נבחנה במשרד המשפטים, ונבדקה השפעתה האפשרית על ההחלטה בתיק ליברמן, אולם בסופו של דבר סגירת התיק העיקרי לא התבססה על החלטת בית המשפט בעניין אולמרט - שעליה הגישה הפרקליטות ערעור לבית המשפט העליון.

לדברי נזרי, "אחרי פסק דין אולמרט התבקשה והתקבלה חוות-דעת על מידת ההשפעה של פסק הדין על תיק ליברמן. את הטיעון הזה (שהפרקליטות הגישה ערעור על פסק הדין בעניין אולמרט, ולכן לא ראוי להתבסס עליו בהחלטה בעניין ליברמן, י' י') אני אמרתי כנגד אפשרות לתלות את סגירת התיק גם בהנמקה של פסק דין אולמרט. חשבתי שזה לא נכון, בוודאי כאשר התביעה מגישה ערעור.

"ואולם בסופו של דבר, פסק דין אולמרט כלל לא השפיע על החלטת היועץ. בפרשת טלנסקי, המחוזי אמר שגם כשיש קבלת כספים והפרה של כללי ועדת אשר, לא כל הפרה עולה בהכרח כדי הפרת אמונים. הם לא קבעו שלעולם זה לא תהיה הפרת אמונים. כאן החלטת היועץ נעצרה בשלב הראשון, שלא בטוח שהחברות הללו הן בכלל של ליברמן, בפן הראייתי ולא הנורמטיבי, וממילא לא ניתן להוכיח את ההפרה".

במהלך הדיונים שהתקיימו בחודשים האחרונים בלשכת היועץ המשפטי, היה עו"ד נזרי שייך לצד אלה שטענו שיש להגיש כתב אישום נגד ליברמן גם בתיק העיקרי. יחד עמו צידדו בעמדה זו גם פרקליט המדינה, משה לדור; מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות, אביה אלף; והמשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית, יהודה שפר.

למרות זאת, נחלץ נזרי להגן בתקשורת על החלטתו של וינשטיין לסגור את התיק. "אני פה בסיטואציה קצת מורכבת", הודה נזרי בגילוי-לב, "כי אני חושב שבסופו של יום כן הייתה אפשרות סבירה להרשעה. אני לא בגישה שאם יש לך תיק שאתה לא בטוח בו, תגלגל אותו לבית המשפט".

נזרי אמר כי בשלב מסוים בשיחותיו עם וינשטיין הוא הגיע למסקנה כי עליו להפסיק לנסות לשכנע את היועץ בעמדתו. "היועץ התלבט מאוד, כשההחלטה הסופית התקבלה למעשה לאחר הפגישה של הפרקליטים עם דניאלה מורצי בקפריסין בנובמבר. היו לנו שיחות בכל מיני פורומים, כולל אני והוא לבד. כשראיתי שהוא באמת מאמין שאין אפשרות סבירה להרשעה, נפלה עליי ההבנה ברגע אחד שאני צריך להפסיק לנסות לשכנע.

"עם כל הרעש והבלגן שהיה, אני לא רוצה שההחלטה להגיש כתב אישום תהיה רק בגלל שידענו שתהיה ביקורת. היועץ קיבל החלטה שהוא שלם איתה מצפונית ומקצועית, למרות שהוא ידע בוודאות שהוא יחטוף עליה מכל הכיוונים".

גישה סנגוריאלית

המשנה ליועמ"ש מגלה עוד כי גם הביקורת שלפיה וינשטיין, שהגיע לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה לאחר שנים ארוכות בשוק הפרטי, מצויד בגישה משפטית סנגוריאלית, הייתה צפויה על-ידי הצוות במשרד המשפטים ערב פרסום ההחלטה.

"אני יודע שהחלטת היועץ התקבלה ממקום מקצועי של הערכת ראיות שונה, המבוססת על יותר מ-30 שנות ניסיון במשפט פלילי", אומר נזרי, "ואם תגיד לי שזו גישה סנגוריאלית, אני אומר לך שזו הייתה עמדתם גם של שמונה פרקליטים, שלא היו סנגורים מימיהם, שגם הם חשבו שצריך לסגור את התיק. ההחלטה התקבלה ממקום מקצועי. אני מאמין בלב שלם שההחלטה לסגור את התיק היא גם החלטה סבירה ואפשרית".

"חורים בגבינה"

למרות האפולוגטיקה הנושבת מדבריו של נזרי ומהדוח הציבורי של וינשטיין בכלל, מותר לתהות עדיין על הטקטיקה שנקט וינשטיין, בהתבססו דווקא על ה"חורים בגבינה", כלומר, על הקשיים בראיות, כדי לנמק את סגירת התיק.

כך, למשל, החלטתו לבחון שוב ושוב את מידת שיתוף-הפעולה של העדה דניאלה מורצי, שוינשטיין מגדיר "עדת מפתח בתיק", ושבחודשים האחרונים היה ידוע לאנשי משרד המשפטים כי הולכת ופוחתת המידה שבה היא מוכנה לשתף פעולה עם ההליך המשפטי בישראל נגד ליברמן. ההחלטה להגדירה, אפוא, כעדת מפתח, שעליה התיק יקום או ייפול, כמוה כהחלטה מודעת לקבור את התיק.

מורצי מסרה לראשונה עדות בספטמבר 2008. היא אמרה אז כי הבינה שהחברות שבהן טיפלה בקפריסין מקושרות לליברמן, אף שלא היו רשומות על שמו, וכי זו הייתה "אמונתה והבנתה".

כשנה לאחר מכן, ב-2009, נגבתה ממנה עדות נוספת, שבה - מדגיש וינשטיין - הייתה מורצי "מהוססת יותר" לגבי מעורבותו של ליברמן בחברות. היא גם העלתה אז לראשונה טענת חיסיון עורך דין-לקוח ביחס ליחסיו של המשרד עם לקוחותיו, ואמרה כי היא אינה זוכרת פרטים מסוימים. שבועות אחדים לאחר מכן שלחה מכתב שבו כתבה כי כל דבריה הקודמים היו התרשמויות אישיות שלה, שהיא אינה בטוחה עוד לגביהן.

בלשכת היועץ מעריכים כי לא מן הנמנע שמי מאנשיו של ליברמן הגיע לעדה ושיכנע אותה לטשטש את עדותה הראשונית, שפגעה מאוד בליברמן.

על בסיס כל זאת החליט וינשטיין לקיים עמה "ראיון עד" בנובמבר 2012, ערב מתן החלטתו, תוך שהצהיר כי על עדותה התיק יקום או ייפול. וינשטיין הסביר בהחלטתו כי אם מורצי הייתה נוקטת גישה מתחמקת כפי שעשתה בעדויותיה המאוחרות, גם מעל דוכן העדים במשפט, היה הדבר "מקשה מאוד על הוכחת התזה של התביעה", המסתמכת על עדותה הראשונה. הצגת מסכת הראיות בתיק כמבוססת בעיקרה על עדותה של מורצי הקלה עליו את ההנמקה שבשל חוסר שיתוף-הפעולה שלה, יש לסגור את התיק מחוסר ראיות.