תחמוני המס של מר עו"ד ומר בכיר

1. סיפור שהיה כך היה: לפני כמה שנים קיבלה כתבת "גלובס" מידע סופר-מעניין. לפי אותו מידע, אחד מעורכי הדין המחוברים ביותר בישראל, המייצגים את השמנה והסלתה של עולם העסקים, אחד מאותם פרקליטים שצבר הון עצום לעצמו, משהו כמו מאות מיליונים, החליט כנראה שהוא משלם "יותר מדי" מס לקופת המדינה על עמלו הרב והפורה. לפי המידע, מר עו"ד היקר ניסה לשכנע את רשות המסים שחלק משכר הטרחה השמן שהוא קיבל מאחד מלקוחותיו (על פי הערכות, עשרות מיליונים) הוא סוג של מתנה ולא שכר עבודה רגיל, ולכן יש לגבות ממנו מס מופחת. כדי לבדוק את המידע, גיששה כתבת "גלובס" במס הכנסה ונתקלה בחומה בצורה (חיסיון, חיסיון). לכן פנתה למר עו"ד היקר וניסתה לאמת איתו את המידע. לא חלפה שעה קלה, ועל שולחננו נחת מכתב ממנו - אחד מאותם מכתבים המאיימים לתבוע את האמ-אמא של "גלובס" על לשון הרע, פרטים לא מדויקים ועבירה על החוק.

מבחינה משפטית, מר עו"ד צודק. יש סעיף בפקודת מס הכנסה המגן על אזרחים מפני פרסום שומות המס הפרטיות שלהם. משפטית, הפרסום הוא עבירה על החוק. מוסרית, יש משהו מעוות בכך שאיש המנסה לתחמן את מס הכנסה זוכה להגנה מפני חשיפה שתלבין את פניו.

לצערנו, בהעדר אפשרות לאמת ולהדק את הסיפור (הסיפור נכון, אין ספק), ובהינתן ההגנה שמעניק החוק למר עו"ד, לא יכולנו לפרסם את הסיפור. אבל מאז אנחנו עוקבים אחר התבטאויותיו הפומביות ומתפוצצים - מצחוק ומזעם לחלופין - אבל בעיקר נתקפנו בחילה. הוא טוען שישראל אינה מפרגנת למצליחיה, שישראל מבריחה את משקיעיה, שישראל אוכלת את עשיריה. כמה צביעות יכול לגייס מר עו"ד כדי לומר את הדברים האלה אחרי שניסה להתחמק מתשלום מס? כנראה עד אינסוף.

סליחה, ישראל אוכלת את עשיריה? אולי עשיריה אוכלים את מסיה של ישראל, אולי עשיריה נהנים ממסים מופחתים, מגמישות אינסופית בתכנוני מס - גם תאגידיים וגם בשומות הפרטיות שלהם - ובכך תורמים את חלקם להרחבת הפערים במדינה? יש הרבה דברים שעשירים ומעסיקים שונאים: רובם שונאים לשלם לעובדיהם ביד רחבה - הם מעדיפים שיהיו עבדים כנועים בשכר מינימום. רובם חושבים שבזכותם יש השקעות ותעסוקה בישראל (בולשיט, שני שלישים מהכלכלה הם עסקים קטנים ובינוניים), אבל דבר אחד הם שונאים יותר מכול - לשלם מס אמת לקופת המדינה.

הסיפור של מר עו"ד חזר על עצמו, בוואריאציה מסוימת, עם בכיר אחר במשק, שניסה (וכנראה גם הצליח) להפחית את המס ששילם על חבילת המניות הענקית (מאות מיליונים) שקיבל במסגרת עבודתו, בטענה שזו מכירה הונית ולא שכר עבודה. גם אותו בכיר מדבר גבוהה-גבוהה על פערים חברתיים ועל קרן תרומות שהוא מקים. זו הצביעות הכי הגדולה: ביד אחת הם תורמים כמה גרושים, וביד האחרת הם מתחמנים את מס הכנסה בעשרות מיליונים.

המסר שלנו לכל הצבועים: תפסיקו לעשות טובות כביכול למסכנים ולחלשים. תתחילו לשלם מס אמת. זה הדבר הכי גדול שאתם יכולים לעשות כדי לצמצם את הפערים החברתיים.

ומסר נוסף: התיאוריה של האוצר, המשרתת את העשירים ואת התאגידים הגדולים, כאילו הפחתת מסים דווקא מגדילה את ההכנסות ממסים (לפי עקומת לאפר, שיעור מס נמוך יותר מפחית את הרצון להשתמט מתשלום, וכך ניתן לגבות מסים רבים יותר), היא די מגוחכת ולא ממש עומדת במבחן המציאות. התיאוריות הכלכליות הללו אינן מביאות בחשבון את הטבע האנושי ואת העקומה החשובה מכול: עקומת החזירות. ככל שהמסים יורדים, גם החזירות והרעב לשלם פחות ופחות גוברים. הם רוצים עוד ועוד ועוד, הרעב לעוד לא נגמר לעולם. מי כמו מר עו"ד יקר ומר בכיר יקר ממחישים זאת. הורד להם מס, וגם את זה הם ינסו לא לשלם.

עובדה: לאורך העשור האחרון המסים רק ירדו, אבל הכלכלה השחורה וההשתמטות החוקית לכאורה באמצעות תחמוני מס עלתה פלאים. זה לא מונע מהאוצר להמשיך לשטוף את המוח שלנו בעקומות שלהם.

2. הסיפור של מר עו"ד ומר בכיר הוא, בתמצית, גם הסיפור של בני שטיינמץ. לפני כשנה חשף "גלובס" את מחלוקת המס של רשות המסים עם שטיינמץ, העומדת על מאות מיליונים. השבוע, בתוכנית "המקור" בערוץ 10, נחשף כי שומת המס שהוצאה לשטיינמץ עומדת על סכום עצום - כ-4 מיליארד שקל. יועציו בתשלום ומקורביו של שטיינמץ טוענים שכך פועלת השיטה: מס הכנסה מפציץ בשומה מנותקת מהמציאות כדי להתפשר אחר כך על סכום צנוע בהרבה. הטיעון הזה, גם אם יש בו משהו, דוחק את הסיפור האמיתי הצדה. והסיפור האמיתי הוא תחמוני המס ותכנוניו חוצי הגבולות של שטיינמץ. מקלטי המס ברחבי העולם פורחים ומשגשגים למרות הביקורת ההולכת וגוברת עליהם, הם מאפשרים לעשירים ולסופר-עשירים להקים חברות ולנתב את הכסף כך שישולם עבורו מינימום מס, אם בכלל. שטיינמץ, מתברר, יכול לקבל פסלון אוסקר לבניית מערך חברות מסועף כל כך, מורכב כל כך, חוצה כמעט כל מקלט מס בעולם, תוך כדי ניתוק שלו עצמו מכל אותם מבנים. זו החוכמה: אני שולט על אימפריה בפועל, אבל בשביל מס הכנסה אני בסך הכול "יועץ".

כתבנו בעבר לא מעט על שטיינמץ: באורח פלא, הקטע הציבורי שלו הסתיים תמיד במפח נפש. הוא גייס וגייס וגייס מהציבור לחברות כמו אודימו (מכירת יהלומים דרך האינטרנט), סקורפיו (נדל"ן), בייטמן ועוד חברות משאבים. חלקן שרפו את כל הכסף שגויס במניות, אחרות נזקקו לתספורת באג"ח. בינתיים, בפרטי, הוא הוכתר לישראלי העשיר בתבל, עם הון של כ-8 מיליארד דולר. לציבור הוא משמיד ערך, לעצמו הוא מייצר ערך. רשימת עסקיו די מדהימה: הוא בעל השליטה במכרה היהלומים הגדול בסיירה לאונה, במערב אפריקה, שאמור לצאת להנפקה בבורסת הונג קונג לפי שווי מינימלי של 2 מיליארד דולר. היה לו גרעין שליטה באחד ממכרות הברזל בגינאה, מהמכרות הגדולים בעולם. גרעין השליטה במכרה זה נמכר תמורת 2.5 מיליארד דולר לחברה ברזילאית וכרגע העסקה נתונה בחקירה של ועדה ממשלתית בגינאה בחשד לשוחד. יש לו מכרות ניקל מהגדולים בעולם - במקדוניה, בקוסובו, באלבניה ובטורקיה. ברשותו גם החזקות מיעוט במכרה הזהב הגדול באירופה, שנמצא ברומניה. ועוד ועוד.

אבל אם תשאלו אותו או את עורך דינו, למר שטיינמץ יש רק קשר בעלות רופף לחברות באימפריה שלו, באמצעות כל מיני