אביר הממלכה: 2013 תהיה השנה של אנדי מארי?

אחרי 4 הפסדים בגמרי גראנד סלאם והדיכאונות שאחרי, הוא נראה כמו עוד כישרון ענק שלא קורץ מהחומר שממנו עשויים אלופים. עד שהגיע איבן לנדל

אנדי מארי מתעקש שהרוב נשאר אותו דבר, גם אחרי שאתה זוכה בזהב אולימפי בטניס ובגראנד סלאם הראשון בקריירה שלך באותה שנה. "בשבועות שאחרי", אמר מארי במהלך ההכנות לקראת אליפות אוסטרליה 2013, הגראנד סלאם הראשון בעונה שיתחיל במלבורן ביום שני הקרוב, "קיבלתי כמה שדרוגים בטיסות ודברים כאלה, שזה נחמד, אבל זה נרגע קצת מאז. החיים לא השתנו כל-כך".

הנה כמה דברים שבכל זאת השתנו בשנה האחרונה בחיים של מארי, 25, מדאנבליין סקוטלנד, לפחות ברמה העובדתית. בתחילת אוגוסט הוא הביס את רוג'ר פדרר, אלוף ווימבלדון שבע פעמים, 2:6, 1:6, 4:6 במגרש המרכזי של ווימבלדון, וזכה במדליית זהב ליחידים באולימפיאדת לונדון לעיני הקהל הביתי. קצת יותר מחודש אחר כך הוא שבר את הרצף של הטריאופול פדרר-נדאל-דג'וקוביץ', שזכו ב-29 משלושים הגראנד סלאמים לפני אליפות ארצות הברית הפתוחה 2012, עם ניצחון בחמש מערכות על דג'וקוביץ' בגמר בניו יורק, אחרי 4:54 שעות.

הניצחון הזה גם שבר לטניס הבריטי בצורת של 76 שנים בטורנירי גראנד סלאם - הבריטי האחרון שזכה בגראנד סלאם היה פרד פרי, בווימבלדון 1936 - והיה הסיבה העיקרית לכך שמארי קיבל בערב השנה החדשה את אות הכבוד המלכותי, של חבר במסדר אבירות האימפריה הבריטית (OBE). בבחירות לאישיות הספורט של השנה של BBC, שיותר מ-1.6 מיליון איש הצביעו בהן, מארי סיים שלישי אחרי רוכב האופניים בראדלי וויגינס, הבריטי הראשון שזכה בטור דה פראנס, ואחרי ג'סיקה אניס, האלופה האולימפית בקרב 7. מיד אחרי פרסום התוצאות, שוק ההימורים הציב את מארי כפייבוריט לזכות בתואר ב-2013.

הפופולריות המתעצמת של מארי באנגליה היא עוד דבר חדש. בתחילת הקריירה שלו מארי טרח להדגיש לא פעם שהוא קודם כול סקוטי ואחר כך בריטי; לא תמיד הוא הופיע למפגשי גביע דייוויס (מפעל שבו סקוטלנד מיוצגת תחת בריטניה), ובאנגליה יש אנשים שעדיין אינם שוכחים שהוא ענה "כל אחת חוץ מאנגליה", כששאלו אותו מי הוא רוצה שתזכה בגביע העולם בכדורגל ב-2006.

באחד האתרים המפורסמים ברשת, andymurrayometer.com, שהוקם ב-2005, אפשר לענות עד היום על סקר עם שאלה אחת: האם מארי יותר סקוטי או בריטי. כשמארי ניצח, הוא בדרך כלל היה יותר מ-90% בריטי לפי הגולשים. כשהוא הפסיד, הוא היה יותר מ-50% סקוטי. בעקבות עונת 2012, מארי הוא כבר 99% בריטי באתר זה.

קפיצת המדרגה ברומן הזה, ובחשיפה שמארי מקבל במקומות אחרים בעולם, שינתה גם את המעמד שלו בשוק הפרסום. ב-2012 מארי הכניס, לפי המגזין פורבס, כ-7 מיליון דולרים מספונסרים (12 מיליון בסך-הכול), לעומת 45 מיליון דולרים של פדרר מחוזי חסות (54.3 מיליון בסך-הכול), 25 מיליון דולרים של רפאל נדאל (32.4 מיליון בסך-הכול) ו-9.5 מיליון דולרים של דג'וקוביץ' (19.8 מיליון בסך-הכול). יחסי הכוחות מחוץ למגרש ישתנו מאוד בקרוב, אמר אלן סימור, פרופסור לשיווק בספורט באוניברסיטת נורת'המפטון באנגליה, שהעריך כי מארי יכול "להכפיל את ההכנסות שלו פי חמישה עד פי עשרה".

ההערכה הזאת מבוססת על הציפייה - שלא מעט אנשים בעולם הטניס שותפים לה, צריך לומר - שיחסי הכוחות בין מארי לשלישייה הגדולה על המגרש השתנו לתמיד; או במילים אחרות: שהגיע זמנו של מארי, שעכשיו, אחרי שעבר את מכשול הגראנד סלאם הראשון, מכשול שהלך והסתבך עם השנים כי הוא הפסיד בארבעת גמרי הגראנד סלאם הראשונים שלו, יהיה לו סוף-סוף הביטחון הדרוש לא רק לזכות בעוד תוארי גראנד סלאם, אלא גם להיות הטניסאי הטוב והדומיננטי בעולם.

לנדל נכנס לעניינים

הציפייה ש-2013 תהיה השנה של מארי, מבוססת, לפחות במידה שווה לכישרון של מארי, על החיבור שלו עם אגדת הטניס איבן לנדל, המשמש כמאמנו של מארי מאז היום האחרון של 2011. לנדל, 52, במקור מאוסטרבה צ'כוסלובקיה, ומאז 1992 אזרח ארצות הברית - מעולם לא אימן לפני מארי, ומאז שהוא פרש ממשחק ב-1994 היה לו מעט מאוד מגע עם טניס. למעשה הוא לא נגע במחבט טניס במשך 14 שנים בגלל כאבי גב כרוניים. מה שכן היה ללנדל, מה שמשך את מארי, זה המוניטין שלו כשחקן ובעיקר הניסיון שלו בהתמודדות עם כישלונות ועם תסכול, ובטרנספורמציה שלהם להצלחה דורסנית.

כמו מארי, גם לנדל הפסיד בארבעת גמרי הגראנד סלאם הראשונים בקריירה שלו. הוא היה בן 24 כשזכה בסלאם הראשון שלו, הרולאן גארוס (אליפות צרפת הפתוחה) ב-1984, אחרי ניצחון בחמש מערכות על ג'ון מקנרו בגמר. בשש השנים הבאות לנדל לא רק זכה בעוד שבעה תוארי גראנד סלאם ושבר את שיא השבועות במקום הראשון בדירוג העולמי (270 שבועות, כיום מקום שלישי בכל הזמנים אחרי פדרר ואחרי פיט סמפראס); הוא גם הטיל, בכל מובן, ממש אימה על סבב הגברים.

אימא ג'ודי והפסיכולוגית

הטניס של מארי הוא קודם כול תוצאה של גנטיקה. אימא שלו, ג'ודי מארי, פעם שחקנית חובבנית מעולה (דורגה ראשונה בסקוטלנד) וכיום קפטן נבחרת הפדרציה (הגרסה הנשית של גביע דיוויס) של בריטניה, הייתה הקטליזטור הראשי ועדיין משחקת תפקיד משמעותי בקריירה שלו. היא התחילה לעבוד עם אנדי ועם אחיו ג'יימי (מבוגר מאנדי ב-15 חודשים, גם הוא טניסאי מקצועני, מתמחה בזוגות) על תנועה ועל קואורדינציה עוד לפני שהם יכלו ללכת, באמצעות תרגילים שהיא המציאה ולאחרונה קיבצה באפליקציית אייפד. מאוחר יותר, על המגרש, היא עשתה הכול כדי שטניס יהיה בעיקר כיף בשביל הבנים - מה שאמר כמה שפחות תרגילים רפטטיביים, וכמה שיותר גרסאות של משחקים תחרותיים.

"למדתי את הטניס שלי מלשחק משחקים נגד אנשים אחרים", אמרה ג'ודי מארי. "אף פעם לא היה לי מאמן ראוי. מה שעניין אותי היה האתגר של איך אתה יכול ליצור צרות ליריב שלך ולהימנע מצרות לעצמך, ואם אתה בצרות, איך אתה יוצא מהן". הגישה הזו ניכרת עד היום בטניס של אנדי, שיוצר צרות ליריבים שלו בעזרת תערובת של חבטות בעוצמות סיבוביות, בזוויות, בעומקים ובגבהים שונים ומשתנים, וממש אמן בלהפוך הגנה להתקפה. "הוא אוהב לבלבל ולכבוש", אמר אנדי רודיק מארצות הברית, לשעבר המדורג מספר אחת בעולם, שפרש ב-2012. "אין לו נשק גדול, אבל הוא כזה שחקן חכם, זה כאילו שהוא מסובב את המחשבה שלך לאחור".

לנדל לא סמך רק על עצמו. בפברואר הוא הכיר למארי את אלכסיס קסטורי, 59, פסיכולוגית מפורט לודרדייל פלורידה, שעובדת עם טניסאים, עם גולפאים ועם אנשי עסקים. לנדל מכיר את קסטורי מאז 1985, כשהיא פנתה אליו והציעה לעזור לו. אחת הבעיות של לנדל, לפי קסטורי, הייתה שהוא "אדם מאוד נוקשה - הוא אפילו הלך בנוקשות. אז עבדנו על לשחרר קצת את הגוף שלו ולהוסיף גמישות". לנדל הוסיף למשטר האימונים שלו שיעורי אירובי, ריקודי ג'ז ויוגה. שבעה חודשים אחר כך הוא עלה למקום הראשון בעולם, ונשאר בו שלוש שנים ברציפות.

לא מתלהב מהפרסום

המשוכה הבאה שמארי יצטרך לעבור תהיה מחוץ למגרש; החיים, גם אם הוא משוכנע שהם נשארים אותו דבר, בסופו של דבר משתנים כשאתה מתחיל לזכות בגראנד סלאמים. "אולי הוא היה ברביעייה הראשונה בעולם במשך תקופה", אמרה רייצ'ל בארנס, סגנית העורכת ב-Marketing Magazine, "אבל בלי התואר הזה (אלוף ארצות הברית), הוא לא 'שם' בארצות הברית, מעבר לאוהדי טניס, ואותו דבר נכון בשוק האסייתי המכניס".

בסקר מספטמבר שעשתה חברת Q Scores, שמודדת את המשיכה של צרכנים למותגים ולאישיויות, התגלה שמארי הוא כמובן עדיין לא שם מאוד מוכר בארצות הברית, אבל גם לא לגמרי אלמוני: 15% ממדגם מייצג של האוכלוסייה זיהו את מארי - לעומת 40% שזיהו את פדרר למשל. בדצמבר הוא קיבל עוד קצת פרופיל, כשמגזין פורבס בחר בו לרשימת 30 עד 30, שבה הופיעו הצעירים החדשנים ביותר ב-2012 בתחומים שונים (ספרות, קולנוע, טלוויזיה, פוליטיקה, אקדמיה, קולינריה, ספורט ועוד).

המטרה של מארי ב-2013, בלי קשר למה שיקרה מחוץ למגרש, ברורה: לזכות לפחות בעוד גראנד סלאם אחד, ולהמשיך לטפס בהיררכיה של סבב הגברים. זה אתגר יותר מיומרני, בהתחשב בשלישייה שהוא מערער עליה (באליפות אוסטרליה אלה יהיו רק פדרר ודג'וקוביץ'; נדאל עדיין מתאושש מפציעה בברך ב-2012), אבל מארי מאמין: "תמיד נהניתי לשחק נגדם, תמיד הרגשתי שיש לי סיכוי, אבל עכשיו אני מרגיש שאני מוכן להיות מדורג לפניהם".

הכתבה המלאה - במגזין G