ג'אז בחורף: מגוון מופעים ברמה גבוהה מאוד

במוצ"ש הסתיימה המהדורה החורפית של פסטיבל "ג'אז בים האדום", שהתקיימה זו השנה השלישית ברציפות. מזג האוויר האיר לפסטיבל פנים הפעם, ואוהבי הג'אז יכלו לשלב את ההופעות עם נופש בשמש חורפית נעימה. תכנית הפסטיבל נבנתה באופן שיאפשר זאת בצורה אופטימלית: המופעים שובצו רק בשעות הערב, כך שאת שעות היום אפשר היה לבלות בים בלי להרגיש שמפסידים משהו.

בניגוד לעבר, אירועי הפסטיבל התקיימו הפעם באולמות של מלונות ישרוטל ולא ב"האנגר" הקפוא של אילת. עובדה זו היוותה שידרוג משמעותי, שאיפשר לקהל לבוא למופעים בחולצות קצרות ולא במעילים. למרבה הצער, גם כאן לא מדובר במצב אידיאלי: למעט האולם במלון "רויאל גארדן", שנבנה במקור כאולם מופעים, הרי שיתר האולמות הם "שטוחים" (כלומר כל הכיסאות נמצאים באותו גובה, ולכן הצפייה באמנים אינה נוחה). כבר דובר הרבה על הצורך לבנות אולם מופעים נורמלי באילת (כולל אולמות קאמריים), וכל פסטיבל מחדד את הצורך הזה עוד יותר.

השנה סבל הפסטיבל ממכת ביטולים, כולל כאלו של הרגע האחרון. מנהלו המוזיקלי של הפסטיבל, דובי לנץ, סיפר בהרבה חן במופע הראשון על "נבחרת צללים", אותה נאלץ להכין מראש כדי להתמודד עם ביטולים אלו. ואכן, בסופו של דבר, לכל המבטלים נמצא תחליף ראוי. המופע הראשון של הפסטיבל, ביום חמישי בערב, התחיל דווקא בטונים צורמים. המופע הציג את השלישייה של הגיטריסט קורט רוזנווינקל, שחבריה סבלו מרעש רקע נוראי שבקע מהרמקולים לאורך כל ההופעה. זאת, בתוספת לביצוע סטטי וחסר שיאים, עוררו חשש מסוים מההמשך. למרבה השמחה, התברר בהמשך שבעיית הסאונד היתה מקומית ושיתר ההרכבים מוצלחים בהרבה.

מבין המופעים של האמנים המחליפים שהגיעו השנה נהניתי במיוחד מהמופע של שלישיית הפסנתר של ג'קי טראסון (Terrasson). המופע היה יצירתי, נעים וזורם, בדיוק כמו אישיותו הבימתית של טראסון עצמו. המופע הגיע לשיאו בעיבוד מקורי ל"שם מעבר לקשת", שהראה מה יכול אמן גדול לעשות עם קלאסיקות שחוקות. לטעמי, המופע המוצלח ביותר בפסטיבל היה זה בהובלתו של פסנתרן הג'אז הברזילאי בנג'מין טאובקין. המוזיקה שהוא ביצע לא היתה דווקא ג'אז, אלא בעיקר מוזיקה ברזילאית נעימה בסגנון ה"שורו". לעיתים, במיוחד בקטעים בהם בלט הפסנתר, היא הצליחה אפילו לרגש. טאובקין עצמו הוא פסנתרן מצוין, עם אישיות בימתית צנועה והמון פירגון לעמיתיו. במופע ביום שישי הוא הופיע עם שורת מלווים נהדרת, שכללה את בנו ז'ואאו וכן נגנים ישראלים מצוינים כמו איתמר דוארי (כלי הקשה) ואמיר שהסאר (כלי נשיפה). יופי של ערב.

הופעה מצטיינת נוספת הייתה זו של חצוצרן הג'אז הצרפתי אריק טרופאז (Truffaz). טרופאז ושלושת נגניו (באס, תופים וקלידים) עברו בין גרוב מטורף לקטעי אווירה רכים, בהם בלט במיוחד הפסנתרן הנהדר של ההרכב. טרופאז עצמו הראה שחצוצרה אינה חייבת להיות כלי מבריק, אלא יכולה להיות גם רכה ועמוקה. ממש מוזיקאי גדול. בין האמנים הישראליים בפסטיבל דגמתי את הסקסופוניסט עמית פרידמן, שנתן הופעה משכנעת עם נגנים עמיתים. פרידמן ניגן בצליל חם כדרכו, כשהוא מתמקד בלחנים קליטים וסימפטיים. בין חברי ההרכב בלט המתופף עופרי נחמיה בן ה- 18, שנראה כמו ילד ומנגן בצורה יצירתית, רעננה וגמישה. לי רק צרם קצת שפרידמן בחר לכלול בהומור איזכור של הבחירות בעת הצגת הנגנים: לפוליטיקה, כפי שכתב דובי לנץ בצורה קולעת בתכנית הפסטיבל, אסור להיכנס לאולמות הקונצרטים.

פסטיבל החורף של "ג'אז בים האדום". 17-19 בינואר, אילת