פס"ד חריג: 100 אלף שקל הוצאות מס לידי רשות המסים

בית המשפט העליון פוסק הוצאות משפט חריגות, בסך 100 אלף שקל, לקופתה של רשות המסים בעקבות דחיית שני ערעורי מס של נישומים, על שומת מס שבח מקרקעין שנפסקה לחובתם. לדברי מומחים בתחום המס, אף שאין מדובר בתקדים ראשוני, בהחלט מדובר בהוצאות חריגות ויוצאות דופן בהיקפן על ידי שופטי העליון, במיוחד כשהן נפסקות לטובת קופת המדינה.

פסק הדין ניתן על ידי השופט יצחק עמית, בהסכמת חבריו מרים נאור וחנן מלצר, בתיק שבו הנישומים הם המשנה לראש לשכת עורכי הדין, ד"ר משה וינברג, אחותו תמר ריינר וחברת מ.ו השקעות בע"מ, נגד רשות המסים ומנהל מיסוי מקרקעין. על הפרק סירובה של רשות המסים להכיר בביטול עסקת מקרקעין בנכסים שירשו וינברג ואחותו מאמם. יצוין כי וינברג היה בעבר שותפו למשרד עורכי דין של ד"ר אשר גרוניס, כיום נשיא בית המשפט העליון. גרוניס עצמו פסק בחודשים האחרונים במספר מקרים הוצאות משפט חריגות, בין היתר בעתירות לבג"ץ, בניסיון להפוך את רף ההוצאות הנפסקות לריאליות, ולהרתיע צדדים מלנקוט הליכי סרק.

עסקאות המקרקעין המדוברות נעשו בנכסים שבהם היו שותפות שלוש אחיות חיה גלמונד, רבקה הרן ואהובה וינברג, אימם של וינברג ואחותו. שלוש האחיות היו שותפות בשני בניינים ובחנות בתל אביב, ובסדרת עסקאות רכשה וינברג האם את חלקה של אחת מאחיותיה בנכסים, שחלקים מנכסיה נמכרו לחברות שבבעלותו של וינברג הבן. בכל אחד מהסיבובים הקודמים בהעברות הנדל"ן, התגלעו מחלוקות על שומת המס שהוציא מנהל מיסוי מקרקעין, ובכל פעם הגיעו ההליכים עד לפתחו של בית המשפט העליון.

לאחר שהוריהם של וינברג ואחותו הלכו לעולמם ב-2006, שלחו וינברג וריינר הודעה על ביטול הסכמי מכירה, והאחות ריינר הודיעה על הסתלקותה לטובת וינברג מזכויותיה בנכסים, כך שמשה וינברג נותר הבעלים היחידים. בשל כך הם ביקשו לבטל גם את תשלום שומת המס שנפסקה להם עקב העסקה.

השופט עמית בחן בפסק דינו את המבחנים להכרה בביטול עסקת מקרקעין, בהקשר לשאלת חבות המס. "יש לבחון אם קיים טעם ותוכן כלשהו בעסקת הביטול או שמא מדובר בעסקה מלאכותית או בדויה", הוא קבע. "על בסיס התשתית העובדתית, קבעה ועדת הערר כי הנישומים לא הרימו את הנטל להוכיח כי ביטול העסקאות היה אותנטי. החברה היא בבעלותו של וינברג וככל שבוצעה השבה הרי שהתמורה הועברה מכיס לכיס". לדברי עמית, "הצטברותן של כל האינדיקציות מלמדת על כך שהביטול אינו ביטול אמיתי".

בית המשפט העליון אף מותח ביקורת על וינברג וקובע כי דרך התנהלותם של וינברג וריינר אחותו "נגועה בחוסר תום לב". עמית מפרט בפסק דינו את כל ההליכים והערעורים שנקט וינברג כנגד רשויות המס, הן לגבי הוצאת השומה הן לגבי הליכי הגבייה, ולכל אלה, לדבריו, "יש השלכה על שאלת ההוצאות". לדבריו, "הנישומים נקטו עשרות הליכים מקבילים-כפולים-משולשים-ומרובעים בערכאות השונות, כולל בבית משפט זה, תוך הגשת בקשות חוזרות ונשנות לעכב ביצוע תשלום המס שבו חויבו".

לדברי עמית, "לא הנישומים ירימו ידיים. משנסגרו בפניהם כל הדלתות, החלונות, ואף הכניסה דרך המרתף נאטמה, הגיחו המערערים דרך הגג בפריצה נועזת, והפעם בעתירה להורות לרשות המסים למסור לידיהם את שיטת התגמול הנהוגה בו לעובדי הגבייה, ככל הנראה מתוך הנחה כי באמצעות עתירה זו תצלח דרכם לעיכוב ההליכים. הם חזרו והעסיקו את בתי המשפט על ערכאותיהם השונות ובפני שופטים שונים פעם אחר פעם, באופן הנמצא עמוק בתוך המתחם של שימוש לרעה בהליכי משפט".

יצוין כי גם בערכאות הקודמות שדנו בגובה שומת המס הנוכחית, נפסקו הוצאות לחובתם של וינברג וריינר 25 אלף שקל על ידי ועדת הערר, ו-100 אלף שקל בערעור שנדון על ידי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב מגן אלטוביה. השופט עמית כינה את גובה ההוצאות שהטילה ועדת הערר "על הצד הנמוך מאוד", ואת גובה ההוצאות שהטיל אלטוביה "על הצד הסביר עד מתון, בהתחשב בכמות ההליכים שקדמו לפסק הדין". גובה ההוצאות החריגות שהוטלו על וינברג במחוזי, נותר גם בעליון. (ע"א 8340/10)