יאיר לפיד הוא "מר נורמלי" הישראלי, כך טוען רוג'ר כהן בטור שפורסם היום (א') בניו יורק טיימס. כהן מבקר את לפיד על ההתחמקות שלו מהבעיות הקשות בישראל, כמו ההתנחלויות, מה שלדידו מעמיד את ססמתו של לפיד: "איפה הכסף", באור אירוני.
כהן מצטט זוג ישראלים שמסבירים כי הם בחרו בלפיד כי הם "לא אוהבים קיצוניים. אנשים כאן חושבים שכל הקיצונים נמצאים בעולם הערבי, אבל יש כאלה בכל דת, גם כאן. בחרנו בו כי הבנו שיהיה הרבה יותר טוב אם ההשקעות בהתנחלויות לא ייבשו את המדינה".
כהן מציין כי הבחירה של הזוג הזה מייצג את השאיפה של "צעירים ישראלים נורמלים רבים", אך כי זוהי למעשה "בחירה בכלום, בדמות מהטלוויזיה. מן 'ליכוד אנטי-חרדי לייט'".
"לפיד הוא לאומן חילוני, שנשא את נאומו הדיפלומטי באריאל. הוא נוטה ימינה, והוא המאמי של הטייקונים נוהגי-הג'יפים שלא דואגים יותר לתדמית המרוסקת של ישראל מאשר הצעירים שלה ומעמד הביניים שלה", מציין כהן.
כהן טוען כי ישראל היא פרדוקס: מצד אחד בתי הקפה מלאים וניתן לדמות את המדינה לאירופה, אולם היא יושבת בין מדינות ערביות עוינות, ולראיה סבב האלימות האחרון עם חמאס וההפצצה בסוריה. לפיד, לטענתו, מייצג את ישראל הזאת באופן מצוין: מצדד במו"מ עם הפלסטינים מחד, אך לא נוקט עמדה תקיפה בנושא.
כהן מסכם באומרו כי "כדי להתעלות מעל הכלומניקיות שלו, על לפיד לפחות להצהיר שהוא מתנגד לבנייה בהתנחלויות מחוץ לגושים. הוא צריך להציב את זה כתנאי לכניסה לקואליציה. עליו להתעקש על כך שהשליטה המתמשכת ברשות הפלסטינית, באמצעות אלימות של חיילים או מתנחלים והתרחבות של ההתנחלויות, תומכת רק בחמאס. אחרת - שיחות השלום שלפיד מדבר עליהן הן אותן שיחות שנתניהו רוצה: מהסוג שלא הולך לשום מקום".
"הלכתי למאחז בגוש עציון. קרוונים תחת שמירה צבאית חוברו לחשמל. 'איפה הכסף?', היה סיסמת הבחירות של לפיד. שם נמצא הכסף".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
