רו"ח, התיקון לחוק וטבע

1. זה היה כל כך צפוי, כל כך מתבקש, וזה אכן הגיע. אחרי ש"גלובס" חשף את המספרים הגדולים והשערוריות הגדולות שמאחורי החוק לעידוד השקעות הון, תזמורת הקדושים המעונים החלה להרעיש בקול מחריש אוזניים. כיצד קורה שהפכנו את טבע ממאמי לאומי, מפאר התעשייה הישראלית, לשנואת העם, עד שאפילו ב"ארץ נהדרת" הקדישו לה מערכון משעשע ובהחלט לא מפרגן?

מה, השתגענו פה ב"גלובס"? מה לעזאזל אנחנו רוצים, שטבע, אינטל, צ'ק פוינט וישקר יברחו מארצנו הקטנטונת? שיארזו את המזוודות ויתעופפו למדינות קצת יותר מפרגנות, שיפרסו בפניהן את השטיח האדום, העיקר שיבואו? הן הרי עושות טובה שהן נשארות כאן, אז תגידו תודה ותפסיקו להשמיץ! מה החלופה שלכם, שואלת-טוענת תזמורת הקדושים מעונים, שחברות הענק יסתלקו ופרנסתם של רבים תישלל מהם, שהאבטלה תגדל, שהכנסות המדינה ממסים דווקא יפחתו, שמעגל שלם של ספקים וקבלני משנה יישאר מובטל?

אפשר להירגע: ל"גלובס" אין דבר וחצי דבר נגד טבע, אינטל, צ'ק פוינט וישקר. להיפך, אנחנו חושבים שיזמות, יצירתיות וחדשנות הן הבסיס, המנוע והדלק מאחורי כל משק בריא ומשגשג. אבל מה לכל אלה ולתשלומי מס מאוזנים והוגנים יותר? למה עסקים קטנים ובינוניים צריכים לשלם הרבה יותר מס (דרך אגב, גם זה בספק: ישראל הפכה למעצמת העלמות מס ותכנוני מס, מהשרברב והשיפוצניק, דרך עסקים קטנים ועד התאגידים גדולים; וכן, זו אכן פשיעה מאורגנת צווארון לבן, כפי שהגדיר אותה דורון ארבלי, מנהל רשות המסים). מה, הם לא יצירתיים, יזמים וחדשנים? הם לא מייצרים תעסוקה? הם לא מייצרים תעסוקה עקיפה? הם הרי הבסיס האמיתי לכל משק; הם מהווים שני שלישים כמעט מהפעילות המשקית.

מיד לאחר הפרסום ב"גלובס", ניסתה טבע לרכך את הרושם הקשה שנוצר בעקבות תשלומי המס הרצפתיים שלה. דובריה ניסו לטעון שזה לא בדיוק כך ושכדאי לנו להציץ בסעיפים אחרים בדוחות הכספיים. ביקשנו מטבע לנסח תגובה רשמית שתסביר ותנמק את טענותיה. לחברה לקח לא פחות משלושה ימים לנסח תגובה ארוכה שלא סתרה שום נתון שפרסמנו, ומוטב היה שלא תבוא לעולם.

הטיעונים של טבע, כפי שהובאו על ידי המנכ"ל ג'רמי לוין, מביכים ופשטניים. החברה טוענת שהיא מייצרת תשלומי מסים בהיקף של כ-3 מיליארד בשנה - דרך העובדים, ספקים וקבלנים, ודרך דיבידנדים. סליחה? כל עסק מייצר תשלומי מסים דרך עובדיו וספקיו, מבית הקפה השכונתי, דרך רשתות האופנה ועד מפעלים המעסיקים 100-200 עובדים ואיש לא שמע עליהם. מה זו התפיסה המעוותת הזאת, שלפיה אנחנו צריכים להכיר לחברה טובה על העסקת עובדים ולוותר על תשלומי המס של התאגיד עצמו?

ובכלל, רצוי מאוד שהאיומים המרומזים על נטישת ישראל לא יישמעו. זה לא מכובד, לא הוגן ולא ראוי. טבע, ישקר, אינטל וצ'ק פוינט ניצלו את המשאב האנושי בישראל - משאב שעבר בחממות הצבאיות (היכן צמחה הטכנולוגיה של צ'ק פוינט?), באוניברסיטאות הישראליות ובמעבדות המחקר (היכן צמח הקופקסון של טבע אם לא במכון ויצמן?). הן לא עושות לנו טובה. להיפך, הן הפיקו הרבה טובות מהמערכות הישראליות. ומה עם קצת ערכים ציוניים? ואיפה קצת אחריות חברתית? מה, חברות הענק עוד לא הפנימו שנפל דבר בעולם? שתאגידים מתבקשים לספק איזון טוב והוגן יותר בין הריצה אחרי הערך לבעלי המניות לבין דאגה לעובדים, ללקוחות ולקהילה?

וצריך לשים את הדברים בפרופורציה: טבע, צ'ק פוינט, ישקר ואינטל מעסיקות בישראל כ-20 אלף עובדים יחדיו. זה מספר מכובד בהחלט, אבל בכל זאת רק כ-0.7% מכוח האדם בישראל (לשם השוואה, המערכת הבנקאית מעסיקה כ-42 אלף עובדים ומייצרת הרבה יותר מסים מטבע). אם מביאים בחשבון את התעסוקה העקיפה, מדובר בעשרות אלפי עובדים. מכובד, אבל עדיין לא גורם דומיננטי עד כדי כך בשוק העבודה המקומי.

2. הטיעון הרציני היחיד ששמענו בדיון הציבורי על החוק לעידוד השקעת הון הוא שהאשמה מונחת לפתחה של המדינה: היא הרי נתנה, אז למה שהחברות לא ייקחו? ובכן, המתינו בסבלנות, תחזיקו חזק ותראו איך הדברים עובדים במדינת ישראל - לתפארת המדינה, לתפארת האנשים החזקים שלה, לתפארת השיטה, או יותר נכון, לתפארת השיטה העקומה של מדינת ישראל.

הסיבה העיקרית לגידול הדרמטי בהטבות המס לתאגידי ענק נעוצה בתיקון 60 לחוק שנחקק ב-2005. במסגרת התיקונים לחוק נקבע בין היתר "המסלול הירוק", המאפשר לחברות לקבל הטבות מס בלי כל אישור מקדמי ממרכז ההשקעות, כפי שהיה נהוג עד אז. מרגע זה החלו הטבות המס להתפרע - מיליארדי שקלים בשנה, עשרות מיליארדי שקלים לאורך השנים - רובן ככולן ניתנו למספר מצומצם מאוד של תאגידים. בנוסף, נקבע באותה עת בחוק "המסלול האסטרטגי" שממנו נהנית טבע, עם אפס מס לעשר שנים, ובכלל זה גם אפס מס על דיבידנד.

תיקוני חקיקה כאלה עוברים מתחת לרדאר התקשורתי (אשמתנו, אין ספק) אבל עלותם מסתכמת בטונות של כסף. בשקט-בשקט, עוברים דרך ועדת הכספים כל מיני תיקוני חקיקה השווים הון. מעטים האנשים שמבינים בהם, והתקשורת מעדיפה לא לעסוק בהם (יש הרי כל מיני ועדת סקסיות ומטופשות כמו ועדת הריכוזיות שיש לכתוב עליהן טונות של מילים), אבל בינתיים עשרות המיליארדים זורמים כיין.

וחמור מכול: הטשטוש, ההסתרה וחוסר השקיפות הנלווים לתיקונים הללו. לגבי תיקון החקיקה הנדיב הזה, האוצר מעולם לא הגיש אומדן כספי כלשהו לוועדת הכספים או אומדן אחר של עלות-תועלת. מעולם גם לא התבצע שום מחקר רציני, שנים מאוחר יותר, אם תמריצי המס אכן עושים את עבודתם או גורמים יותר נזק מתועלת.

אבל הפואנטה המרכזית בכל הסיפור שלנו מגיעה מהאופן שבו נחקק התיקון לחוק. צללנו לשניים מהפרוטוקולים שליוו את הדיונים בתיקון בוועדת הכספים. ובכן, 8 במארס 2005, שעה 13:30, על סדר היום: פרק י', עידוד השקעות הון, מתוך הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה 2005. נשמע מפוצץ? תכף תתפוצצו מזעם.

בישיבה השתתפו, בין היתר, היו"ר יעקב ליצמן וחבר הוועדה אברהם שוחט, והוזמנו אליה גם אוסקר אבו-ראזק, אז סמנכ"ל ברשות המסים, וגיא פרמינגר ואבנר וקנין, מפירמת ראיית החשבון קסלמן וקסלמן (לימים PwC ישראל). שלפנו קטע קטנטן מהפרוטוקול הארוך, שימחיש לכם איך הדברים עובדים:

גיא פרמינגר: "אני מדבר על סעיף 18 שמופיע בעמודים 1-2 בנוסח. כדי להיכנס לחוק ולקבל את ההטבות במסלולים השונים, צריך לעמוד בתנאי סף מסוימים. המטרה הייתה שכל מי שמייצא מעל 25%, וניסחו זאת בצורה מסוימת. בדקנו כל מיני דוגמאות והגענו למסקנה שבכל מיני דוגמאות אפשר להגיע למצב שחברה מייצאת 100% ויש לה גידול במחזור, והיא עדיין לא מצליחה להיכנס לחוק. וזאת, בייחוד אם יש חברה שנניח מייצאת 50% לארצות הברית ו-50% לסינגפור, ויש גידול בשניהם. אפשר להגיע לאבסורד שלחברה כזו לא מגיעות הטבות כלל. יש לי פה דוגמה, אם רוצים לראותה".

אוסקר אבו-ראזק: "אם יש דבר כזה והבעיה איננה בהגדרת 'שוק', נתקן".

גיא פרמינגר: "זה בלי שום קשר להגדרת 'שוק'".

אוסקר אבו-ראזק: "אנו חושבים שהנוסחה בסדר, אבל אם זה לא קשור להגדרת 'שוק' וזה כמו שאתה אומר, ואם אתה אומר שהנוסחה לא בסדר - תראה לי וזה יתוקן. לא הייתה שום כוונה כזו".

הפינג-פונג המילולי בין פרמינגר לאבו-רזאק חוזר על עצמו במהלך הדיונים לא פעם ולא פעמיים. פרמינגר יורד איתו לדקויות של החוק ולניסוחים של הפרטים הכי קטנים, אפילו ברמת המילים הבודדות. לצופה מן הצד לא ברור מי פה הריבון והמחוקק ומי פה הקליינט של החוק. זה עוד אחד מאותם סימפטומים של מערכת המס החולה של ישראל: פירמות ראיית החשבון מעורבות עד צוואר בחקיקה ובניסוחי חוק שמיטיבות עם הקליינטים שלהן.

ועכשיו תחזיקו חזק בכיסא שעליו אתם יושבים. שימו לב מה קרה עם השחקנים הראשיים בכל ההצגה הזאת של חוק עידוד השקעות הון:

פירמת ראיית החשבון קסלמן וקסלמן (PwC ישראל), שנציגיה היו מעורים מאוד בחוק, היא רואת החשבון ומתכננת המס של... טבע, כמובן, וגם של ישקר ומוטורולה. מדובר בשלוש חברות בולטות שנהנות מחוק עידוד השקעות הון. קסלמן וקסלמן קיבלה בשנת 2012 מטבע כ-22 מיליון דולר עבור שירותיה המצוינים בביקורת ובתכנון מס, הרבה יותר ממה ששילמה טבע למדינה כמס באותה שנה (5 מיליון דולר).

אוסקר אבו-ראזק, הרוח החיה מאחורי התיקון לחוק, מצא את עצמו אחרי שנה וחצי (בתווך הוא שימש מנכ"ל משרד הפנים) ב... מחלקת המיסוי של קסלמן וקסלמן.

בייגה שוחט, חבר בוועדה, משמש דירקטור בכיל.

מה נותר לנו להגיד? שזה צירוף אירועים מקרי לחלוטין כמובן, צירוף מקרים לתפארת מדינת ישראל.

3. הרמנו השבוע טלפון לאוסקר אבו-ראזק.

- אפשר לומר שאתה היית הרוח החיה מאחורי תיקון 60 בחוק עידוד השקעות הון, החוק שאיפשר את המסלול הירוק, את המסלול האסטרטגי לטבע?

"התיקון לא היה בשביל טבע".

- לא היה בשביל טבע, אבל באופן כללי נקבע בו המסלול הירוק?

"כן, כן, נכון".

- עברתי על הפרוטוקולים של הדיונים, אבל לא ראיתי בשום מקום ניתוח כמותי של ההטבות הללו ואת המשמעות הכספית שלהן. לא מצדה של רשות המסים ולא מצדו של משרד האוצר.

"קשה לכמת דבר עתידי בפטור ממס או במס מופחת. אין מודל מדעי שמשתמשים בו כדי לדעת כמה זה יעלה, כי אתה לא יודע מה תהיה ההכנסה, לא תהיה, מי ישתמש, מי לא ישתמש".

- אבל מדובר במיליארדים שעברו בהטבות מס לחברות. כיצד קרה שלא הייתה לכם שום הערכה לגבי ההטבות? הרי מאז התיקון הייתה עליית מדרגה בהטבות המס לחברות.

"בוא נגיד שלי לא ידוע על עבודה שנעשתה, אולי מינהל הכנסות המדינה עשה, אני לא עשיתי. כמה הדבר הזה יעלה, אף אחד לא ידע אם זה יהיה, אם לא יהיה..."

- אשאל אותך משהו אישי: שנה וחצי מאוחר יותר מצאת את עצמך בקסלמן וקסלמן.

"לא, לא. אחרי תיקון 60 הלכתי למשרד הפנים".

- נכון, אמרתי שזה היה אחרי שנה וחצי.

"לא זוכר מתי התחלפה הממשלה".

- קסלמן וקסלמן היא רואה החשבון של טבע, כפי שאתה יודע. לא נראה לך קצת מוזר שמי שמחוקק חוק שמיטיב מאוד עם טבע מוצא את עצמו שנה וחצי אחרי התיקון בפירמת ראיית החשבון שמטפלת בטבע?

"למה אתה חושב כך? יש חוק צינון, ובטוח שהכול נעשה כחוק. אני לא חושב שמישהו ידע שאני אלך למשרד הפנים ואחר כך יהיו בחירות. לא כל כך מבין את השאלה שלך".

- אחזור שוב: אתה היית הרוח החיה מאחורי חוק שהיטיב עם טבע ואחר כך מצאת את עצמך בפירמת ראיית החשבון שמטפלת בטבע.

"אבל לא עשו את החוק הזה למישהו, לא ידעו מי בכלל ייכנס להגדרות החוק".

- לא ידעתם שטבע תיכנס, זה הרי היה ברור שטבע תיכנס, לא?

"היה ברור לך, אולי אתה יודע".

- לא היה לך ברור שטבע תיכנס להגדרות החוק?

"אולי זה היה ברור לך. אם זה היה ברור לך, אז תגיד לי".

- אני בסך הכול עיתונאי, אתה איש המקצוע.

"חבל שלא שלחת מכתב אז שזה טבע. מי בכלל ידע מי ייכנס ומי לא ייכנס להגדרות החוק?"

- זה לא התפקיד של אנשי המקצוע לדעת את הדברים הללו?

"התפקיד של אנשי מקצוע זה לעשות חוק שישמש לתכלית מסוימת. זה התפקיד של אנשי המקצוע, לא לעשות חוק למישהו כזה או אחר".

 טבע

פרשת סער והשתיקה של יחימוביץ' וגלאון

כיצד קרה ששתי מנהיגות מפלגה דעתניות, רהוטות, נחושות ולוחמניות (לפחות לפי התדמית שנוצרה להן) התקשו לארגן את מחשבותיהן, את תובנותיהן ואת כושר השיפוט שלהן בפרשת גדעון סער וכבשו את יצר הפרסום שלהן?

כיצד קרה שדווקא הן, שמגלות אפס סובלנות (בצדק) כלפי כל צורה של הטרדה מינית, לא ניסחו דבר מה נוקב בפרשה המייחסת לשר החינוך קשר לא הולם לכאורה עם עובדת במשרדו?

כיצד קרה שדווקא שלי יחימוביץ', זו שהעיפה את אורי שגיא ממפלגת העבודה על רקע תלונה של בכירה בסקטור העסקי על הטרדה מינית לפני כ-40 שנה, פתאום גילתה קשיים בחיבור שני משפטים על פרשת סער?

וכיצד קרה שדווקא זהבה גלאון, זו שלחמה ללא חת למען זכות הציבור לדעת את סיפורי החסמב"ה של האזרח איקס, התקשתה להיאבק על זכות הציבור לדעת מה קורה בפרשת סער?

כיצד זה קרה באמת ולמה הן שותקות? על זה נאמר שתיקה רועמת.

eli@globes.co.il