שחיטה, תרתי-משמע

אין צידוק לייקור העוף - זולת הרצון לעשות קופה על גב הצרכן

קשה שלא להשתומם לנוכח עליית המחירים האחרונה של העוף ומוצריו. שוב מתברר כי במדינת ישראל אין מי שיגן על הצרכן. במקרה הזה הוא נתון לחסדיהן של רשתות השיווק, שלמזלו הרב התחרות הקשה ביניהן לא מאפשרת להן לגלגל את מלוא עליית המחיר אליו.

זה חודשים שרשתות השיווק טוענות לחששות כבדים לתיאום מחיר העוף. אם בעבר הן ניהלו משא-ומתן עם המשחטות השונות, אלה מציגות באחרונה מחיר כמעט אחיד. על משא-ומתן אין בכלל מה לדבר.

לא ברור מדוע נמנע עד כה הממונה על ההגבלים לפתוח בחקירת הענף, ומה עוד צריך לקרות כדי שזו תתרחש.

אם עד כה המשחטות ניסו להצטדק ולטעון כי עליית המחיר מחויבת המציאות לנוכח עלייה במחיר הגרעינים וכדומה, הרי שעליית המחירים הנוכחית מפריכה כל טיעון שלהן. לא רק שמדובר בעליית מחירים חדה במיוחד, אלא שיש כאן ניצול בוטה וקשה של הצרכן.

המונח "שחיטה" מתאים במקרה זה לא רק לעוף, אלא גם למחיר. איזה צידוק יכול להיות לכך שמחיר הפרגיות ינסוק ב-30% ומחיר הכנפיים ב-54%? ברור שאין לכך שום צידוק - זולת הרצון לנצל את חג הפסח כדי לעשות קופה יפה על גב הצרכן.

בני ישראל יצאו ממצרים, אבל בישראל של 2013 הם נשארו עבדים.