נתניהו בסוף יכניס את לפיד ובנט במחיר הכי יקר

מי שרוצה לקבל אינדיקציה איך מתנהל המשא ומתן הקואליציוני מאחורי הקלעים ומתי תגמר הסאגה הפוליטית הזו, היה צריך לשמוע השבוע את יאיר לפיד. רגע אחרי שהחלו לבצבץ הכותרות שנפתלי בנט השיב בחיוב להצעה לכהן כשר אוצר, קיבל לפיד, שהיה במליאת הכנסת, שיחת טלפון. לא ברור מי היה מעברו השני של הקו, אבל קשה היה שלא לשמוע את תוכן השיחה שהתנהלה בקולי קולות. לפיד נשמע זחוח. הוא גיחך ואמר לבן שיחו שמדובר בספין, "וכמו שאתה יודע", הוסיף לפיד, זה ייגמר ביום האחרון, בשעה האחרונה". לעוברי אורח ליד המליאה הוא נשמע כמי שמחזיק את אלוהים במקום אסטרטגי מאוד.

והם לא טועים הרבה. לנתניהו אין הרבה אופציות. עד השבוע שעבר עוד עמדה על הפרק הקמת ממשלת מיעוט של 57. יועציו הקרובים של נתניהו המליצו לו ללכת על זה. זו אולי לא ממשלת חלומות, ודאי לא ממשלה עם אופק, אבל קואליציה שלא כוללת את נפתלי בנט ואת יאיר לפיד מהלכת קסמים על נתניהו. אף אחד ממרכיבי הממשלה הזו לא ירצה להפיל אותך ולוותר על הכורסה, המאבטחים והלשכה, המשיכו יועציו במסע השכנועים. גם ליברמן תמך ברעיון. תתחיל ב-57, אחר כך תכניס גם את בנט, המליצו לו, ירצה - ייכנס, לא ירצה - לא ייכנס. נראה אותו מפיל ממשלת ימין, אמרו לו.

ראש הממשלה כמעט התפתה אבל עשה אחורה פנה. כדי ללכת על תרחיש שכזה צריך להיות בנוי מהחומרים שמהם עשוי אריאל שרון, ונתניהו כנראה לא קורץ מהחומר הזה.

לאחר שלא הצליח לשכנע את יחימוביץ' להיכנס לממשלה (באופן תמוה נשלחה לבני להפעיל את קסמיה על יחימוביץ'. השתיים ישבו ארוכות במזנון אך הסיכוי לכך קלוש עוד יותר מהסיכוי שאולמרט ישלח מברק תנחומים למשפחתו של ש"ד), גם האופציה הזו ירדה מהשולחן.

ועכשיו, תשעה ימים לפני המועד הסופי להצגת הממשלה החדשה, לאחר שבזבז חודש שלם בניסיונות לפרק את הברית בנט-לפיד ובמאמצים להזרים דם רע בין השניים, נשאר נתניהו בלי כלום ושום דבר ביד. ובסוף, כרגיל, הוא ישלם את המחיר הכי יקר ויצא בלי הסחורה.

ב-2009 החל נתניהו במלאכת הרכבת הקואליציה עוד לפני שנבחר לראשות הממשלה. בבחירות האחרונות את אסטרטגיית הגוש של לפני ארבע שנים החליפה הזחיחות, שאחר כך התחלפה בהיסטריה שהוחלפה בשיתוק, שהוביל לטרגדיה של טעויות. את המו"מ הנוכחי הוא ניהל כמו את הקרב על המרמרה.

אם נתניהו רק היה יכול לשכתב את ההיסטוריה ודאי היה מתקשר לבנט עוד בליל הבחירות, אומר לו מברוק, ומכניס אותו ראשון לקואליציה. במקום זה הוא העדיף לשנוא אותו, לתדרך נגדו, להגיד שזרק ופיטר אותו. וכך, במו ידיו ורעייתו, הביא עליו נתניהו את ברית בנט- לפיד שכל יום שעובר מציבה בפניו עוד דרישה שהוא אינו יכול לעמוד בה.

ביש עתיד נהנים להרוג את נתניהו ברכות. אורי שני, יו"ר צוות המו"מ של לפיד ואדריכל הברית, הוא איש קר רוח, מבריק, חכם ואכזר בדיוק כמו אריק. הוא גם אוהב את נתניהו פחות או יותר באותה המידה. שרון היה שואב הנאה רק מלהנחית על נתניהו מכה ולצפות בו מפרפר. שני לא מסתפק בכך, הוא רוצה להוריד גם את הגרזן. הוא רוצה להביא על נתניהו גם מלחמה לא רק בחוץ אלא גם בבית, בתוך הליכוד.

שני מכיר את נתניהו ואת חולשותיו כמו את כף ידו. הוא יודע בדיוק על איזו נקודה ללחוץ. אם יתעקש על ממשלה של 18 שרים, מבחינת נתניהו זה יהיה הסוף. דרישתו של לפיד לקבל לידיו את תיק החוץ הרסנית לא פחות. בסביבתו של נתניהו מספרים שכשהעלה לפיד לראשונה את הדרישה לקבל לידיו את תיק החוץ, הציב ליברמן אולטימטום בפני נתניהו: תיק החוץ או שישראל ביתנו בחוץ. טל נחום, דובר ישראל ביתנו הכחיש את הדברים מכל וכל ואמר כי הם חסרי שחר, אולם יש מי שמתעקשים שדבקותו של נתניהו בהבטחתו - דבר חריג כשלעצמו- לליברמן לשמור עבורו את תיק החוץ נובעת מהאימה שאוחזת בו אל נוכח איומו של ליברמן לפרוש. איך יצא נתניהו מהמצב הזה, שמגדיר מחדש את המילה פלונטר, רק אלוהים יודע. אם יאבד את ליברמן כשותף הוא יאבד את ממשלתו העתידית. אם יאבד את לפיד, אותו כנ"ל. הסיפור הזה הוא פוקר לבעלי עצבים חזקים. ונתניהו כידוע לא נמנה עליהם.

אם שני הצדדים לא יוותרו, יעבור נתניהו למנגנון ההישרדות שכולל חזרה לאסרטגיית ממשלת 57; או ממשלה על זמן שאול ללא ליברמן אך עם לפיד; או בחירות, תרחיש שלא ממש עומד על הפרק.

השבוע החלו יועציו של שר הפנים לארוז את המשרד. הם הוציאו קרטונים, הורידו קלסרים מהמדפים, ארזו את הציוד המשרדי, לקראת המעבר לחדר קטן, צנוע וצפוף בכנסת. הכל נעשה בשקט כמו בבית אבלים. אלי ישי, הצטרף לאורזים. "אני יודע שזה לא פשוט עבורכם", אמר להם, "זה לא פשוט גם עבורי". הוא גם המשיך ואמר שש"ס תהיה אופוזיציה לוחמת, וניסה להכניס בצוות רוח קרב. ובכל זאת, בקרב העוזרים יש עוד כמה שחושבים שנתניהו לא יוכל לוותר על הברית עם ש"ס. אין ספק שגם נתניהו עדיין מהרהר בכך.

תיקי הליכוד: ביטחון, אוצר ותמ"ת

כל אורח מזדמן לכנסת ובוודאי העובדים הקבועים במשכן מכיר את הסצנה הזו היטב: חברי כנסת ושרים יושבים מעדנות אל מול הצלחת העמוסה כשהצלצול הטורדני שמבשר את בואה של ההצבעה המתנהלת באותם רגעים במליאה טורדת את מנוחתם. לרוב לא די בצלצול כדי לנתק את הח"כים מצלחתם והמחזה הבא ידוע מראש. יו"ר הקואליציה מפציר בהם לעיתים בצעקות להיכנס למליאה להעביר הצעות חוק ממשלתיות ולהפיל את הפרטיות. לעיתים ההצבעות עוברות על חודו של קול וזה עוד במצב של סיעת שלטון ממושמעת וחברי קואליציה נאמנים.

זה לא מה שיקרה בקדנציה הקרובה. מלחמת הכל בכל בליכוד לקראת יום הדין הגורלי בשבוע הבא שבו יזמן נתניהו את חברי הסיעה אחד אחד ויבשר להם באיזה תפקיד זכו, ובמרבית המקרים באיזה תפקיד לא זכו. אחוז המתוסכלים בליכוד יהיה אדיר ועבודת יו"ר הכנסת תהיה בלתי אפשרית. במקרה הטוב יהיו לנתניהו לחלק 8 תפקידי שר. כרגע יש לליכוד 8 שרים מכהנים אבל נתניהו רוצה גם את צחי הנגבי לצדו סביב שולחן הממשלה. כדי לעשות את זה עליו לפנות כיסא. ארדן שאותו רצה לשלוח לוושינגטון לא מעוניין. אולי יהיו אלה שטייניץ שאם לא יהיה אוצר לא היה בכלל ואדלשטיין שיתמודד על תפקיד יו"ר הכנסת.

ככל הנראה התיק הבכיר ביותר שיהיה בידי הליכוד חוץ מהביטחון והאוצר הוא התמ"ת עליו מתמודדים ארדן, גדעון סער, סילבן שלום ויובל שטייניץ. ישראל כץ מעונין להישאר בתחבורה, בוגי יעלון אולי יקבל ביטחון. מלבדם מצפים לקבל שדרוג גם ח"כים שהגיעו למקומות גבוהים בפריימריז או כאלו שכיהנו כסגני שרים ובהם גילה גמליאל, דני דנון, יריב לוין, ציפי חוטובלי, זאב אלקין, אופיר אקוניס, וחיים כץ.