אל תצפו להתמוטטות

הנה תפקיד שנותר דל בביקוש גם עכשיו ברגעי ההכרעה של הריאליטי "המרוץ לג'וב": יו"ר הקואליציה. איש לא רוצה להיות האיש שיישא על כתפיו את האחריות לתפקוד הקואליציה שמקים כעת ראש הממשלה בנימין נתניהו.

זאב אלקין, האיש שעשה את זה היטב בקדנציה הקודמת, כבר הבהיר מזמן כי אין סיכוי שימשיך בתפקיד בכנסת הזו. אלקין מבין היטב שעם קואליציית הניגודים של נתניהו-לפיד-בנט יהיה לו קשה מאוד לשמור על ההישג הנדיר מהממשלה היוצאת: אפס הפסדים בכנסת. גם ח"כים אחרים בליכוד כבר הודיעו שאין להם עניין בתפקיד. אפילו אופיר אקוניס, שמשו הקבוע של נתניהו, מסרב להיות האיש שיקבל אחריות על תפקוד הקואליציה.

בסוף הרי מישהו יהיה יו"ר הקואליציה, אבל החשש של אלקין, אקוניס ויתר החברים לקבל על עצמם את התפקיד מעיד על חוסר ההתלהבות שההרכב הקואליציוני החדש מעורר בקרב בכירי הליכוד. רוב הח"כים והשרים אמנם תמכו בממשלה ללא חרדים; חלקם עמדו משתאים נוכח סירובו הממושך של רה"מ להשלים עם ברית לפיד-בנט, אך זה עדיין לא אומר דבר על מידת הציפיות שיש להם מהקואליציה, שבסופו של דבר כן קמה.

הנה בתמצית שורש הבעיה שתעמוד בלב ההרכב הממשלתי החדש: שר האוצר מעוניין להחליף את ראש הממשלה, ולראש הממשלה אין אינטרס בהצלחתו של שר האוצר.

שבוע לאחר הבחירות שינה נתניהו את הדיסקט בכל מה שנוגע ליו"ר יש עתיד יאיר לפיד. בשלהי מערכת הבחירות עוד ראה בו גורם לא מזיק שיכול לקחת קולות מיו"רית העבודה שלי יחימוביץ' ולמתן את הממשלה הבאה שהוא יקים. מיד אחרי הבחירות לפיד הפך, עבור נתניהו, לצעצוע הנוצץ ביותר על המדף. אבל אז בא הסירוב שלו לשבת עם חרדים, והראיון השחצני ("אני מניח שבבחירות הבאות אבחר לראשות הממשלה") ב"עובדה". מאז, היעד האסטרטגי של רה"מ הוא עצירת הזינוק לצמרת של יו"ר יש עתיד.

זו הפריזמה שדרכה יש לבחון את ההתעקשות של הליכוד להדביק ללפיד את תיק האוצר. הרי נתניהו הוא האיש שכהונה של שנתיים וחצי באוצר ריסקה את שיעורי התמיכה בו ודרדרה את הליכוד בראשותו לשפל של 12 מנדטים. רק שלוש שנים באופוזיציה ושתי מלחמות של רה"מ אהוד אולמרט הלבינו אותו וסללו לנתניהו מחדש את הדרך לראשות הממשלה.

קרב נטו

התחרות בין נתניהו ללפיד תעמוד בלב הקואליציה החדשה. סמכו על רה"מ, שרואה בלפיד שליחם של יריביו שהתכנסו בחדר חשוך וגמרו אומר להפיל אותו (כך הוא מכנה את זה) מהשלטון. הצינה שנושבת מלשכת רה"מ כלפי לפיד שונה מהאיבה כלפי יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. הסכסוך ארוך השנים עם בנט הוא אישי. כשזה מגיע לעניינים אישיים, רה"מ הוא תוכנת מחשב: ברגע שהחליט, הוא מאתחל מחדש. עם לפיד זה קרב נטו על עתידו הפוליטי.

נוסף לקונפליקט המובנה בין רה"מ לשותפו הקואליציוני הבכיר, ניכר חוסר הדבק המוחלט בין רכיבי הקואליציה החדשה. תגידו מה שתגידו על ממשלת נתניהו הקודמת: היה בה דבק, הקואליציה הייתה הומוגנית, ולכן היא התגברה על כל בעיה וצלחה כל מכשול. הקואליציה החדשה שמוקמת כעת היא סך כל ניגודיה. רק דמיינו לשם המחשה כיצד ייראה שיתוף-הפעולה בין שרת המשפטים, ציפי לבני, לבין מי שעשוי להיות יו"ר ועדת החוקה, יריב לוין. סביר שהם יתכתשו על כל סעיף ועל כל דיון.

למרות זאת, אל תצפו להתמוטטות מהירה של הקואליציה. ממשלות קמות לא כדי ליפול כעבור חודשיים. למען האמת, עדיין מוקדם להתנבא כיצד תתנהל ממשלת-הכלאיים הזו, אפשר רק להעריך במידה רבה של ביטחון, שלא נקבל כאן שידור חוזר של הכנסת הקודמת.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10