קשה אך משתלם: העבודה שתרוויחו בה 1,000 שקל ביום

שי אתרוגי, מנכ"ל אשטרום קבלנות: "עלות הפועלים הסינים מגיעה ל-1,000 שקל ליום. זהו שכר שהרבה ישראלים היו שמחים לקבל, אבל עובדה היא שאנחנו לא מוצאים את הישראלים"

קבוצת אשטרום אוהבת להיות נחבאת אל הכלים. המוניטין ארוך השנים של קבוצת הנדל"ן הפרטית הגדולה בישראל, שנוסדה בדיוק לפני 50 שנה ונמצאת בבעלות משפחות נוסבאום, משורר, גירון וליפשיץ, נזקף בין היתר לחשאיות ולאנונימיות החריגה של מנהליה וראשיה. למעט שתי חברות ציבורית בקבוצה, אשדר ואשטרום נכסים, ולמעט הודעות תקופתיות על זכייה בעוד מכרז לביצוע כביש או להנחת מסילת רכבת, קשה לגלות במרוצת השנים טפח על הקבוצה עצמה.

באופן חריג, אולי בגלל הנושאים הבוערים על סדר היום בסוגיית הבנייה והנדל"ן בארץ, חושפת החברה ב"גלובס" צוהר מהזרוע הכי חשובה שלה - אשטרום קבלנות, המרכזת 50% ממחזור המכירות של החברה ופעילה כמעט בכל תחום בענף הבנייה - בניית מגורים ומסחר (החברה הבת, אשדר, מהווה לא יותר מ-20% מהיקף הפעילות), מבני ציבור, תשתיות וגישור, ביסוס ומערך טרומי עצום.

עד כמה אשטרום קבלנות דומיננטית בענף הביצוע אפשר להבין מכמה מספרים שהיא מציגה: שיא ישראלי, עם אחזקה ביותר מ-60 מנופי צריח ועוד 12 מנופים ניידים; 650 עובדים ישירים (120 מהנדסים, 345 מפעילי ציוד ועוד), ועוד כאלף עובדי בנייה המועסקים דרך חברות כוח אדם.

בשנה האחרונה הייתה עדנה לזרוע הקבלנות באשטרום. בתחילת 2012 עמד צבר ההזמנות על 1.68 מיליארד שקל, והוא צמח בתוך שנה ל-2.65 מיליארד שקל - זינוק של 58%. במשך השנה ביצעה אשטרום עבודות בהיקף 1.27 מיליארד שקל מתוך הצבר, וקיבלה עבודות חדשות בהיקף של 2.25 מיליארד שקל.

על פי התוכניות כעת בחברה, הצפי הוא לבצע עבודות בהיקף של 1.67 מיליארד שקל בשנה הקרובה. אבל במקביל מעריכים באשטרום שגזירות הקיצוצים לסגירת הגירעון בתקציב המדינה יחייבו ירידה בהיקף העבודות שייכנסו לצנרת במהלך 2013, כך שאת 2014 מתכננים להתחיל שם עם צבר בהיקף 2.795 מיליארד שקל - עלייה קלה של 5% בלבד.

"זו טעות אדירה של המדינה להקטין את נפח התשתיות", מדגיש שי אתרוגי, מנכ"ל אשטרום קבלנות, בראיון ראשון. "הבנייה והתשתיות שלובים זה בזה. אין בנייה בלי תשתיות. אם אתה רוצה לפתח את ראש-העין, למשל, מישהו הרי גם יצטרך את הדרך להגיע לשם. הפיסטין קיים, אפשר לבנות עליו 10,000 דירות, אבל האנשים שיגורו שם יצטרכו לצאת משם איכשהו לעבודה בבוקר. איך רוצים לפתח שכונות? לפני שמניפים את חרב הגזירות, מוכרחים להביא בחשבון את הגידול המתבקש ביחידות הדיור.

"אני רוצה להאמין שמדינת ישראל רואה לטווחים יותר ארוכים. ב-2012 הייתה ירידה של 13% בהתחלות הבנייה, וזה קורה כשגם ככה קיימת מצוקה של דירות. בסופו של דבר, בעוד 12 חודש יהיו פה 13% דירות פחות משנת 2011, וזה קורה בזמן שהמדינה צריכה 30% יותר. אז אני קורא שיש רצון לפתור את מצוקת הדיור, אבל אי אפשר לנתק את זה מתשתיות. מעבר לכך, כמובן שאי אפשר לעשות קפיצת מדרגה - נאמר לבנות עוד 10,000 דירות בשנה - כשאין מי שיבנה אותן. באחריות".

כמו כל מי שעוסק בענף הבנייה, גם אתרוגי, שהגיע לפני מעט יותר משנה לאשטרום מחברת סולל בונה, חוזר שוב ושוב לבעיית העובדים. שורש הבעיה, לדבריו, הוא המחסור בפועלים מקצועיים לעבודות רטובות (טפסנות, ברזלנות, טיח וכדומה), המהווים כ-25% מכוח האדם באתרי הבנייה.

אתרוגי: "עלות הפועלים הסינים מגיעה לאלף שקל ליום. זהו שכר שהרבה ישראלים היו שמחים לקבל, אבל עובדה היא שאנחנו לא מוצאים את הישראלים, שכנראה מחפשים עניין, אופק וסביבת עבודה נוחים יותר. אין קסמים בעבודות הרטובות. פועל מקצועי מייצר בסך הכול 200 מ"ר לשנה, בונים פה בישראל בערך 11 מיליון מ"ר בשנה - מה שאומר שצריך 50-60 אלף פועלים לעבודות רטובות בלבד, אבל נשארו בסה"כ כ-3,000 סינים. אז היום הכוח בידי הפועלים והם הללו השכילו להבין שהם מוצר במחסור והם יותר מתוחכמים ממה שאנחנו חושבים. לכן הם מרוויחים כמו שהם מרוויחים ואתה רואה לאיזה רמת מחיר זה הביא את הענף.

"השכר של העובדים עלה ב-50% בשלוש השנים האחרונות, יש מחסור בחומרי מחצבה, והמחירים בכלל בענף הבנייה עלו ב-12% לפחות. אין מנוס, וכבר היום - כדי לייצר את מה שיש - קל וחומר אם רוצים לייצר יותר, צריך להביא עוד עובדים".

"כמו אוסיין בולט"

במהלך השנים נעלמו מהשוק הרבה חברות קבלנות וביצוע ישראליות - שמות עבר מפוארים כמו רמט, בן יקר גת וחברת ליבר שנקלעה לא מזמן לצרות פיננסיות, וגם אריות נדל"ן כמו סולל בונה (מקבוצת שיכון ובינוי) ודניה סיבוס (מקבוצת אפריקה ישראל) חייבות את חייהן לבעל הבית שנקרא להציל אותן לפני קריסה. שולי הרווח בתחום עומדים באופן מסורתי על 2%-5% בלבד, אבל המספרים הגדולים מצדיקים כנראה את הסיכון וההשקעה, לפחות כל עוד החברה עומדת על רגליה.

כך או כך, תחום הביצוע, בדגש על פרויקטים גדולים, מאופיין בתחרות רווית יצרים. מדובר בשוק קטן יחסית, עם כמה שמות מובילים: אשטרום, שיכון ובינוי, דניה סיבוס (מקבוצת אפריקה ישראל), שפיר, מנרב, דורי ואורתם סהר, המתחרים ראש בראש במרבית הפרויקטים.

- יש המון דם רע בין הקבוצות.

"זה נכון לכל תחום תחרותי, פשוט כאן מדובר בעסקאות מאוד גדולות. זה תחום שמגלגל הרבה מאוד כסף, במחזורים ענקיים, ובפרויקטים ובמכרזים גדולים משקיעים מיליונים רק כדי להגיע מוכנים למעמד הגשת ההצעה. אלה המספרים וזה לא תלוש מהמציאות, ואני לא כולל בתוך זה מאות שעות אדם בתוך הארגונים עצמם. לכן, אפשר להבין גם את גודל הציפיות מכל מכרז, וזה מאוד אנושי שיש יצרים. אנשים מאוד מתאמצים, והם רוצים לקבל את העבודות.

"אתה נדרש בפרק זמן מאוד קצוב להקים ארגון, לאמץ את המערכת ולהביא אותה ליכולת הכי גבוהה כדי לנצח ובסוף יש קו גמר ברור וקצר. אם תרצה, זה לא שונה מתחרויות של אוסיין בולט או מייקל פלפס. כל העיניים נשואות לתחרויות של מאה מטר, הם זוכים לתשומת לב אדירה, אבל מאחור מדובר בהשקעה אדירה של שנים".

- ובסוף תולשים אחד לשני את הכנפיים.

"אולי חלק מהעניין גם נעוץ בחוסר הוודאות במשק הישראלי. פרויקט גדול נותן לך עוגן והוא מעניק למי שבונה תוכנית עסקית לכמה שנים להגיע לרגיעה מסוימת ולהסתכלות יותר מפוקחת על ניהול תוכניות העבודה. המכרזים הגדולים לא באים כל יום, ולכם כשהם באים אתה יודע שזה הופך את החברה להיות משמעותית ולא רוצה לפספס. אבל בסוף הביזנס גובר על הכול, ואתה גם רואה שיתופי פעולה בין החברות".

"אנחנו בבואה של המדינה"

"אם למדינה טוב, גם לנו טוב", אומר רמי נוסבאום, מבעלי אשטרום ומנכ"ל החברה האם. נוסבאום, שכמו כל אנשי אשטרום ממעט מאוד להתראיין, מדגיש כי "אשטרום היא למעשה בבואה של המדינה. אלה עובדות החיים. למרות הזרוע שלנו בחו"ל, עיקר הפעילות היא כמובן בארץ וב-50 השנה האחרונות בנינו מקומות כמו אריאל, שארם א-שייח, קצרין וחריש".

- האם אין כוונה להגדיל את הפעילות בחו"ל?

"אנחנו מקווים שהפעילות בחו"ל תגדל ותשגשג, אבל עדיין הפעילות שלנו היא פה, בתחום היזמי והקבלני. יש פה מספיק הזדמנויות, וישראל היא ארץ מספיק גדולה".

התפלגות לפי מגזרים
 התפלגות לפי מגזרים


יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988