השיחה הדמיונית: על מה בדיוק ידון אובמה עם נתניהו?

אז על מה בדיוק ידון ברק אובמה עם ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, כאשר הנשיא יגיע מחר (ד') לביקורו במזרח התיכון?

בפגישתם בארבע עיניים (לה מצפים שני המנהיגים באותה התלהבות שבה מצפים גברים בגיל העמידה לקולונוסקופיה שלהם), אני צופה את החלוקה דלהלן: נניח שהם יבלו יחד שלוש שעות. תהליך השלום הפלשתינאי-ישראלי יקבל 3 דקות, קריסת סוריה תקבל 17 דקות ויתר 160 הדקות יוקדשו לאיראן.

בשיחה על איראן, שני האישים יחזרו לתפקידיהם המסורתיים. נתניהו יתחיל בשאלה מחודדת לאובמה: כמה פעמים תמשיך עוד ארה"ב להציע למשטר האיראני שיחות ישירות לפני שהיא תבין שהאיראנים לא מעוניינים בדיבורים?

יהיה, כמובן, משהו בדברי נתניהו. בכנס ביטחוני בתחילת החודש הציע סגן הנשיא, ג'ו ביידן, לאיראנים שיחות ישירות שלדבריו חייבות להיות "אמיתיות וממשיות". שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלהי, אמר בתגובה שההזמנה של ביידן היא "צעד קדימה", אבל הוא הושתק במהירות על ידי המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי. "ארה"ב מכוונת אקדח לאיראן ורוצה להידבר אתה", אמר חמינאי, "שיחות ישירות לא יפתרו שום בעיה".

גישושים רומנטיים

נתניהו יציין בוודאי שזו אינה הפעם הראשונה שבה חמינאי דוחה את הגישושים הרומנטיים של ממשל אובמה. זמן קצר לאחר כניסתו לבית הלבן, שיגר אובמה לחמינאי את מכתבו המפורסם שבו ביקש להדליק מחדש את יחסי שתי המדינות. חמינאי היה החלטי בדחיית ההצעה. מאז היו ניסיונות שקטים יותר לחדש את הידידות בין שתי המדינות, עם תוצאות דומות.

נתניהו חושב שממשל אובמה נאיבי כשהוא מדמיין שהוא יכול להקסים את המנהיג העליון ולגרום לו להיכנס למו"מ על עתיד הפרויקט הגרעיני האיראני. הוא ירצה לשמוע מהנשיא מתי כבר יהיה מספיק ודי.

אובמה יתחמק מהטיעון של נתניהו באמצעות שתי נקודות: הראשונה תהיה שהוא אינו נוויל צ'מברליין (ראש ממשלת בריטניה במחצית השנייה של שנות ה-30', שנחשב נאיבי כשניסה לכונן ברית עם היטלר ולא הבין עד כמה מוכן היטלר לשקר ולרמות כדי להשיג את מטרותיו). הוא יטען שיש סיבה להזמין את האיראנים לשיחה ישירה בארבע עיניים, פעם אחר פעם במידת הצורך. כאשר יגיע הזמן למנוע בכוח מהאיראנים לחצות את הסף הגרעיני, יוכל הממשל לכל הפחות לטעון שהוא ניסה שוב ושוב להשיג פתרון בדרכי שלום.

הנקודה השנייה שישמיע הנשיא היא זו: האיראנים לא מאיצים את מאמציהם לחצות את הסף הגרעיני בדיוק מפני שהם חוששים מתגובה אמריקנית נפיצה. למרות שנתניהו טוען שהאיראנים מאיצים את תוכניתם, לפי שעה נראה כי המשטר האמריקני שבע רצון מכך שנותרו 6 עד 12 חודשים כדי שאיראן תוכל להגיע לסף היכולת לייצור נשק גרעיני.

אובמה יטען שהאיראנים, למרות התלהמותם הרטורית, לוקחים כמה צעדים לאחור מסף התהום. מומחים שעוקבים אחרי התוכנית הגרעינית האיראנית אומרים לאחרונה שאיראן לוקחת חלק ממאגרי האורניום המועשר שלה בדרגה גבוהה, והופכת אותו לדלק לכור שאינו יכול לשמש לייצור נשק. נתניהו מבין ללא ספק את חשיבות המהלך הזה: בכך שהם מאטים את קצב הגידול של מאגר האורניום המועשר, האיראנים מכירים בקו האדום של ישראל ומתרחקים ממנו.

מודעים לקו האדום?

אובמה יציין באוזני נתניהו שלפי החישוב של ממשלת ישראל עצמה, איראן זקוקה למינימום של 240 ק"ג אורניום מועשר ב-20% כדי לייצר פצצה. כל עוד היא נשארת מתחת למספר הזה - והישראלים והאמריקנים מאמינים שהיא עדיין לא קרובה אליו - לישראל אין סיבה להנחית מכת מנע או לדרוש שארה"ב תעשה זאת. במילים אחרות, אובמה יוכל לטעון שהאיראנים נשארו אמנם תקיפים, אך בפועל הם מודעים לקווים האדומים של המערב ומקפידים לשמור עליהם.

אהה!, יטען נתניהו, שיבחין בהזדמנות: אם לאיראנים באמת אכפת ממה שאתה חושב והם אכן חוששים מזעמה של ארה"ב, מדוע לא לפעול נגד מעשיהם המרושעים בסוריה ובמקומות אחרים? אנחנו יודעים הרי שהם מאמנים אלפי לוחמי מיליציה בשטח סוריה כדי להפוך את המדינה לגיהינום גדול עוד יותר אם המשטר הנוכחי ייפול. אנחנו גם יודעים שאיראן ונציגתה תנועת החיזבאללה, מנסים לערער את לבנון, רצועת עזה, ירדן ומצרים.

מתי, אדוני הנשיא, תכיר בעובדות?

הטעות של "הזיקה"

הנשיא יענה: אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, יהיה לי הרבה יותר קל להתעמת עם איראן ושאלת סוריה ורצועת עזה אם אתה תנסה קצת יותר לחזק את המתונים הפלשתינאים על ידי עשיית מחוות לקראת פשרה טריטוריאלית, אפילו אם רק רטוריות בשלב הראשון.

זה יניע את נתניהו להרצות לאובמה על הטעות של ה"זיקה" - הרעיון שהמזרח התיכון יהיה באופן כללי מקום טוב יותר אם רק יושג שלום בין ישראל והפלשתינאים.

בנקודה זו, יביט הנשיא בשעונו ויתהה אם לא הגיע הזמן להמשיך לירדן, בה יתאר לו המלך עבדאללה באריכות את הסכנה של האחים המוסלמים, אבל לפחות יעשה זאת בסגנון מקסים.

*** ג'פרי גולדברג הוא אחד הפרשנים הבולטים של סוכנות בלומברג וכתב של המגזין היוקרתי "אטלנטיק"

 הלוז הנשיאותי