הצ'קים חזרו? בהוצאה לפועל נפתח תיק? הכירו את המיזם החדש ש"יפשיט" את שוכרי הדירות

לפני למעלה משנתיים חזרו אביעד כפיר ואשתו לישראל, לאחר שהות ממושכת בארצות הברית. הם ביקשו לשכור דירה בתל אביב ולאחר שמצאו את ארבעת הקירות הנכספים, חתמו בקלות רבה על חוזה עם בעלת הדירה. הזוג התפלא על כך שבעלת הנכס הסתפקה בשאלות סטנדרטיות ובאינטואיציה, ולא ערכה עליהם בדיקה מקיפה, כנהוג בתרבות האמריקאית שאותה למדו להכיר מקרוב: אמריקה כמעט שלא משאירה מקום לתחושות בטן בכל מה שקשור לעסקות נדל"ן פרטיות, ותושבים רבים שם מצוידים בדירוג אשראי אישי, המעיד על יכולתם לעמוד בהתחייבויות כלכליות.

כפיר ובת זוגו חתמו על החוזה, ויום לאחר מכן הוא הרים טלפון לחברו איתי פרי. "אמרתי לו - תשמע, חתמתי על דירה ובעלת הדירה לא בדקה עלינו כלום. איך זה יכול להיות?", הוא מספר. ופרי ממשיך: "אני בתגובה סיפרתי לאביעד, שכמה שבועות לפני כן גם אני חתמתי על חוזה שכירות. בעלת הדירה ביקשה ממני ומשותפי לדירה, שמוליק פיינברג, לתת לה את פירוט חשבון העובר-ושב שלנו בשלושת החודשים האחרונים, ולהראות לה תלושי משכורות אחרונים שלנו ושל ההורים שלנו. פה זה כבר היה הגבול מבחינתנו".

"ישבנו ודיברנו על זה", אומר כפיר, "והתחושה הייתה שיש משכירי דירות שמבקשים הכול, עד כדי חוצפה, ויש כאלה שלא מבקשים דבר ומסתפקים באינטואיציה. שאלנו את עצמנו איך זה יכול להיות שזה המצב ושאין תהליך מסודר יותר בעסקאות כאלה".

שיחות הסלון השכור הללו התנהלו בינואר 2011, ועכשיו נקפוץ שנתיים וקצת קדימה: פרי, כפיר ופיינברג הקימו יחד חברה בשם קרדיט סקור, שמשיקה בימים אלה את פעילותה. החברה מספקת נתונים פיננסיים על אנשים פרטיים, בכפוף לחוק נתוני אשראי (ראו פירוט בהמשך), ובאופן שככל הנראה יפתיע רבים בציבור, שגם אם מודעים לקיומו של החוק המפותל, ספק רב אם מכירים את התרגום שלו בפועל ואת משמעויותיו.

הנה תרחיש לדוגמה: משכיר דירה מתלבט למי מבין שלושה שוכרים פוטנציאליים כדאי לו להשכיר את הנכס שבבעלותו. כולם נראים לו בסדר; כולם להוטים לסגור עסקה. הוא מעביר לקרדיט סקור את שמות השלושה ואת מספרי תעודות הזהות שלהם. בתוך שעות ספורות (ואחרי שייפרד מ-399 שקלים לדוח על שלושה אנשים או 149 שקלים לאחד), ינחתו בתיבת המייל שלו דוחות פיננסיים על שלושת המועמדים. הדוחות יכללו מידע על צ'קים ללא כיסוי, על הלוואות וחובות שלא עמדו בהם, על מסגרת האשראי, וזאת רק רשימה חלקית.

אותו משכיר, אגב, יכול לבצע את הזמנת הדוחות הללו ללא ידיעתם של אותם שוכרים פוטנציאליים, שהנתונים הפיננסיים הפרטיים ביותר שלהם הופכים למטבע עובר לסוחר; החוק אינו מחייב אותו לעדכן אותם בכך. אחר כך יוכל להתרווח בכורסתו ולבחור לו את השוכר האידיאלי - זה שאוחז ב"תעודת היושר הכלכלית" הטובה ביותר; שעומד בכל התחייבויותיו הכלכליות ושלא צפויות צרות מכיוונו. או כמו שפרי מגדיר זאת: "אנחנו רוצים לתת לבעל הדירה את האפשרות לישון טוב בלילה".

מי מחויב למסור מידע?

לפני שממשיכים, קצת רקע על חוק שירות נתוני אשראי: החוק נחקק ב-2002, נכנס לתוקף ב-2004, ומאז עבר שינויים ופיתולים רבים (לקריאת החוק המלא, סרקו את הברקוד). הוא אפשר לראשונה לחברות בישראל לאסוף נתוני אשראי על אנשים פרטיים, והסדיר את האופן שבו ניתן לקבל מידע על "אמינותו של אדם לעניין עמידתו בהתחייבויות הכספיות שקיבל על עצמו, בין בפעולתו כעוסק ובין בפעולתו כאדם פרטי", כהגדרת משרד המשפטים.

בחקיקתו ניסתה ישראל ליישר קו בנושא עם מדינות רבות בעולם המערבי, ובראשן ארצות הברית, שם קיימת מערכת משוכללת של דירוג אשראי ללקוחות פרטיים; ולאפשר הקמה של חברות נתוני אשראי, שיוסמכו לקבל ולשמור מידע על עמידה בהתחייבויות של לקוחות קמעונאיים. המטרות שעמדו לנגד עיני מגבשי החוק - משרד המשפטים ובנק ישראל - היו להגדיל את התחרות בתחום האשראי הצרכני, כך שבנקים קטנים ובינוניים וחברות אשראי יוכלו להשיג מידע (שהיה עד אז רק בידי הבנקים הגדולים), ולאפשר ללקוחות בעלי היסטוריה חיובית לקבל מהם הצעות אטרקטיביות ומוזלות למתן אשראי. מטרות מרכזיות נוספות היו שיפור במוסר התשלומים במשק, ומתן אפשרות להעריך את מידת הסיכון שבהתקשרות עם אדם מסוים.

הכנת החוק ארכה שנים מספר, ולוותה במאבקים רוויי אינטרסים. הבנקים הגדולים התנגדו כיוון שהעדיפו לשמור את המידע לעצמם, לעומת בנקים קטנים יותר וחברות אשראי שמצדם צידדו בחוק. בקצה נוסף של השמיכה אחז משרד המשפטים, שחשש מאוד מפגיעה בפרטיות ובסודיות, ומתרחיש של "רשימות שחורות" שיפגעו בלקוחות שלא לצורך. התוצאה הייתה חוק מסורס, שהטיל מגבלות רבות על המידע שניתן לאסוף ולמסור.

בשנים האחרונות הוסרו חלק מהמגבלות, והמקורות שמהם ניתן לאסוף מידע הורחבו - רק השבוע פרסמה הוועדה להגברת התחרותיות בבנקים את המלצותיה, וביניהן שיפור המידע שיועבר על-אודות הלקוחות במסגרת החוק.

כיום רשאיות החברות המורשות לעסוק בנושא לאסוף על לקוחות מידע שלילי וגם חיובי, ללא צורך בהסכמתם. ישנם מספר גופים המחויבים על-פי החוק לספק את המידע: בנקים, חברות אשראי, כונס הנכסים, לשכת ההוצאה לפועל, בנק ישראל ובתי המשפט. למעט נתונים מכונס הנכסים, המוצגים עד שבע שנים אחורה, מידע זה ניתן על חמש השנים האחרונות (ראו טבלה למעלה).

ישנם גופים שאינם מחויבים למסור מידע אך רשאים לעשות כן, כמו חברות סלולר ותקשורת, רשתות שיווק, חברת החשמל ו"כל מי שיש איתו חתונה", כפי שמגדיר זאת פרי. אגב, תיקון חדש בחוק מחייב להציג מידע חיובי על לקוח - אם מופיע בדוח מידע שלילי עליו. מידע חיובי כזה יכול להגיע מבנקים או מחברות אשראי, כמו למשל תשלום משכנתה או הלוואה אחרת בזמן. "התחרות כיום בין בעלי הרישיונות היא על החברות המסחריות, כמו שופרסל, בזק או מי עדן", מסביר פרי, "כי יש להן מידע שנותן ערך מוסף, והוא לפעמים יותר רלבנטי מאשר הוצאה לפועל. חברות רבות מעבירות מידע תמורת תשלום כמובן, זה עניין של משא ומתן".

חשוב לציין שלא לכל מטרה ניתן לבקש דוח פיננסי על אדם פרטי; החוק מגביל את קבלת המידע למטרות מסוימות בלבד: התקשרות לצורך שכירת דירה או חידוש חוזה שכירות; מכירה או רכישה של נכס או של שירות; התקשרות של מעסיק עם עובד; מתן אשראי ללקוח; העברת זכויות או חובות; וגביית חובות. אדם שמבקש דוח על אדם אחר צריך להצהיר בכתב כי הוא עושה זאת לצורך אחת ממטרות אלה, ועל הצהרות כוזבות נקבעו בחוק עונשים כבדים (שלוש שנות מאסר וקנסות גבוהים). נוסף על כך, נאסר עליו לפרסם את המידע שקיבל. עד כמה ניתן לאכוף את האיסורים הללו - זאת כבר שאלה אחרת.

"צריך לחשוב פעמיים לפני שמצהירים הצהרה כוזבת, כי העונשים בחוק מחמירים במכוון, במטרה למנוע ניצול שלו", מתייחס פרי. "המשרד של רשם נתוני האשראי במשרד המשפטים גם מבצע אכיפה ועורך בדיקות מדגמיות אצל בעלות הרישיון, כדי לוודא שההצהרות נכונות".

כפיר מבקש להדגיש כי, "הדוח שלנו לא מנסה לבדוק מה יש לאדם בחשבון הבנק שלו, אנחנו לא מגיעים מהמקום הזה. המטרה היא לדעת אם היו לאותו לקוח בעיות בעבר בחשבון ואם הוא יכול, על-פי ההיסטוריה שלו, לעמוד בהתחייבויות כלכליות". "על-פי החוק", הוא ממשיך, "אדם פרטי יכול לבקש לתקן מידע שגוי. לכל אדם עומדת גם הזכות להגיע אחת לחצי שנה למשרדים של בעלת הרישיון, לעיין בדוח עליו, להעתיק ממנו נתונים, וגם לראות מי ביקש עליו נתונים בשנה החולפת. הוא אף רשאי לקבל דוח עצמי פעם בשנה".

מצאו שותף עם רישיון

פרי, כפיר ופיינברג, בעלי קרדיט סקור, בני 31, מתגוררים בתל אביב (בדירות שכורות) ובוגרי תואר ראשון במינהל עסקים. פרי וכפיר הם חברי ילדות שגדלו יחדיו בטבריה; את פיינברג הכירו במסגרת הלימודים האקדמיים. את הכסף להקמת החברה השקיעו השלושה מכיסם, סכום שנאמד בכמה מאות אלפי שקלים יחד. על השאלה אם היו להם חששות כלכליים, משיב פיינברג: "אנחנו יזמים בלב ובנפש" והשניים האחרים מסכימים איתו.

פיינברג הוא גם בעלים של חברה לחימום תת-רצפתי; כפיר מחזיק במקביל בחנויות מפעל קמעונאיות. פרי עצמו עבד בעבר במפעל בצפון לציוד מטבחים שנמצא בבעלות אביו, ובהמשך שימש כמנהל מוצר בבית ההשקעות פסגות. "את הכלים הכי טובים שלי רכשתי בפסגות, בתקופה שרועי ורמוס היה המנכ"ל", כך פרי, שלפני כמה שנים ניסה עם פיינברג לפתח מוצר אחר, אבל "הסתבכנו עם תהליך הפיתוח והפקנו מכך הרבה לקחים".

הפגישה עמם מתקיימת במשרדים הקטנים ששכרו באזור התעשייה בחולון. למרות התפאורה האפורה, ועל אף שזהו יום חם במיוחד, הם מגיעים לריאיון מתוקתקים בחליפות מחויטות וחמושים בטייטלים: פרי הוא מנכ"ל החברה, כפיר הוא סמנכ"ל המכירות, ופיינברג הוא סמנכ"ל התפעול ("כרגע יש בעיקר סמנכ"לים ומנכ"לים בחברה", צוחק פרי). השלושה שלפו את החליפות מהארון גם לפני כחודשיים, כשחתמו על הסכם עם חברת המידע הוותיקה דן אנד ברדסטריט, שמחזיקה ברישיון מטעם משרד המשפטים המתיר לה לאסוף מידע על לקוחות פרטיים ולעשות בו שימוש. קרדיט סקור, על-פי ההסכם, תשמש כזרוע השיווקית שלה לציבור הפרטי. "ליבת העסקים של דן אנד ברדסטריט בכל הקשור לניפוק דוחות פיננסיים היא לחברות B2B (Business-to-business) ופחות ללקוחות פרטיים, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה", מסביר פיינברג.

הזירה הפרטית, צריך לומר, היא לא רעיון מקורי של יזמי קרדיט סקור. את האפשרות להנפיק דוח פיננסי על אנשים פרטיים מציעה דן אנד ברדסטריט כבר כמה שנים, וכך גם בעלת הרישיון השנייה כיום בישראל - חברת BDI. גם חברות ספורות נוספות החזיקו בעבר ברישיון לעסוק בתחום, אך כיום כאמור נותרו שתי שחקניות בלבד במגרש הלקוחות הפרטיים, שפעילותו דלה יחסית. "הדוחות הללו מונפקים כיום בעיקר לבנקים", אומר פרי. "בשנת 2010, למשל, הנפיקו שתי החברות כחצי מיליון דוחות לבנקים. אני מעריך שדוחות על אנשים פרטיים הסתכמו בכמה עשרות או מאות בודדות בשנה, לעומת כמה מאות מיליונים שמונפקים בכל שנה בארצות הברית. בישראל אין מודעות לנושא; אנשים לא מכירים את החוק, וזה פשוט לא עובד פה".

על הטריטוריה הבתולית יחסית הזאת מבקשת קרדיט סקור להשתלט. מילות המפתח, מבחינת היזמים, הן מודעות ונגישות. בשנתיים האחרונות הם שברו את הראש איך לעשות זאת; כלומר איך ליידע את הציבור בשירות שמאפשר להם החוק לקבל, ואיך לגרום להם לשלם עליו. "אלה היו שנתיים תמימות של פעילות ביורוקרטית; בור שחור גדול", צוחק פרי. "התחלנו לחפור מה בדיוק אומרים החוק והתקנות ולמה התכוון המשורר. חברנו לעו"ד בן ציון אדורם, שעוסק בתחום, ובלעדיו לא היינו מוצאים את הידיים והרגליים. קיימנו פגישות עם נציגים של משרד המשפטים, והיינו בקשר עם חברות דירוג מחו"ל במטרה להבין איך הן מבצעות דירוג ללקוחות פרטיים. בהמשך פנינו לשתי בעלות הרישיון בישראל, והתחלנו בתהליכים מולם. דן אנד ברדסטריט, בראשות המנכ"ל חיים כהן, באו וחיבקו אותנו, ראו בנו שותפים מלאים, והלכו איתנו עד לחתימת הסכם".

את הדוחות שלה תספק קרדיט סקור מתוך מאגרי המידע של דן אנד ברדסטריט, בצירוף דירוג אשראי אישי של הלקוח. "אנליסטים שלהם", מסביר פרי, "מעבדים את המידע, נותנים משקל שונה לכל פרמטר, ומדרגים את הלקוח באחת מתוך עשרים דרגות שונות של אשראי (סולמות דירוג שלA עד D, ולכל סולם חמש מדרגות)".

- אז אם היה לי בעבר צ'ק אחד שחזר, יהיה כתם בדוח הפיננסי שלי?

"צ'ק אחד שחזר לא משפיע באופן ישיר על הדירוג. אם חזרו לך כמה צ'קים, זה כבר ישפיע".

- ואם עברתי תקופה כלכלית לחוצה לפני כמה שנים, אבל מאז הגלגל התהפך ואני מרוויחה טוב - הדוח עדיין יכול להכשיל אותי בתחרות על דירה, אם יתחרה בי מישהו שהדוח שלו נקי לחלוטין?

"אין מה לעשות, ההיסטוריה של אדם הולכת איתו. מטרת החוק היא שאנשים ידעו שהפעולות שהם עושים נרשמות איפשהו. אדם לא יכול לפזר צ'קים שחוזרים, ולחשוב שבעוד שנה הדף שלו יהיה נקי. מנגד צריך לזכור שהחוק דאג לעשות איזונים: אם מופיע בדוח מידע שלילי, אוטומטית יופיע גם מידע חיובי. תחשבי על היתרון בכך. אולי פעם חזרו לך כמה צ'קים, אבל בדוח יופיעו כל ההתחייבויות וההלוואות שכן עמדת בהן, ואולי זה אפילו יחזק אותך".

- מי ערב לערבים?

קהל יעד מרכזי שמסמנת קרדיט סקור הוא כאמור ציבור משכירי הדירות. "כשאני שואל בעלי דירות מה הם עושים לפני שהם חותמים על חוזה עם שוכר שהם בכלל לא מכירים, אני שומע תשובות מגוחכות - צ'ק ביטחון, ערבות בנקאית או החתמת ערבים", אומר פרי. "חלק מהם לא יודעים שמימוש של הליכים כאלה לוקח לפעמים זמן רב, ושלא בכל מצב אפשר ליישם אותם".

גם בדיקה של ערבים - כמו הורים, אחים או חברים - מהווה אפיק פוטנציאלי בלתי מבוטל מבחינת קרדיט סקור. "נניח שמגיע בחור בן 22 לשכור דירה ואין לו היסטוריה פיננסית, אפשר וצריך לבדוק את הערבים שלו", כך כפיר. "כשקונים רכב יד שנייה, לוקחים אותו למוסך או למכון בדיקה כדי לקבל גושפנקה. אז למה לא עושים בדיקה כשמוכרים וילה או מגרש? זה בדיוק אותו רעיון".

ופרי ממשיך: "הדבר הגרוע ביותר עבור משכיר הוא דייר סרבן פינוי - אלה שלוש מילים שכל בעל דירה מפחד מהן. אנחנו רוצים לעזור לבעלי דירות לחוש מי עלול להיות דייר סרבן פינוי אופציונלי, והסימנים של אחד כזה הם ברורים, כמו תיק הוצאה לפועל שיופיע בדוח. המסר שלנו למשכירים ולמוכרים של נכסים הוא: כדאי לך לבדוק עם מי יש לך עסק. יש סעיפים בחוק שמתירים לך לדעת עם מי אתה עושה עסקה. אל תגיע למבוי סתום, בוא ותבדוק לפני".

- השיטה הזאת סותמת את הגולל על כלי המיון הוותיק שנקרא אינטואיציה.

"בנקאי עובד על אינטואיציה? הרי כשאדם מבקשה הלוואה מהבנק, הוא יושב מול הבנקאי והוא אפילו לא יודע שהדוח הזה מופיע על המסך מולו. אז למה שלבעל הדירה לא יהיו את הפרטים כמו שיש לבנקאי? למה שלבנקים יהיה את היתרון ואת המידע לפני כולם? זה אבסורד לבנות על אינטואיציה. אפשר לנטרל אותה".

אצל השלישייה הצעירה ניכרת התרגשות רבה מהמיזם שיצא לדרך השבוע, עם עליית אתר החברה לאוויר. "עד היום, הדרך לקבל את הדוח הייתה מאוד מסורבלת. אנחנו נכנסים לתמונה עם שירות מהיר וקל", הם מבטיחים.

את הדוח ניתן להזמין באופן מקוון ולקבל אותו בתוך כמה שעות, אבל ממהמורה ביורוקרטית אחת השלושה לא הצליחו להימנע: על-פי החוק, אדם שמזמין דוח פיננסי שכזה צריך להזדהות. עד היום, האפשרויות היו להגיע למשרדי החברה בעלת הרישיון או להזדהות בפני עורך דין. קרדיט סקור מצאו לכך פתרון יצירתי, וחתמו על שיתוף פעולה עם רשות הדואר, שבסניפיה ניתן לבצע את הזיהוי (והיא כמובן תקבל עמלה על השירות).

"הדואר נתפס כגוף מיושן, אבל בשנתיים האחרונות התנהלנו מולם וגילינו שהם רצים אחרי הקדמה", מחמיא פרי. "יש לנו שוברי תשלום משותפים עם הדואר, דוגמת השוברים של חברת חשמל, ומבחינתנו, לקבל גב שלהם, מסייע לנו מאוד להנגיש את השירות".

זרוע שיווקית נוספת שמפתחת החברה היא קהיליית עורכי הדין. "המטרה היא שעורכי דין, שעוסקים למשל במקרקעין ובנדל"ן, יוכלו להנפיק את הדוח אונליין באתר עבור הלקוח שלהם, ללא צורך בזיהוי נוסף", מסביר פיינברג.

- איפה אתם רואים את עצמכם בהמשך?

"אנחנו רואים את עצמנו עושים את מהפכת האשראי הצרכני לשוק הפרטי", עונה פרי בלי להסס. "זה אבסורד שיש פה חוק שמיועד לאנשים פרטיים, אבל כבר עשר שנים שהוא לא מצליח להתרומם. החוק לא ברור ואנחנו מתכוונים ללכת עם אנשים יד ביד, עד שהם יבינו אותו".