מופע החיל והרעדה

אז S&P הורידה את דירוג האשראי של ישראל במטבע מקומי. אז מה? רייטינג שמייטינג.

אולי נפסיק כבר עם מופע החיל והרעדה הזה של ממשלות, נגידים, כלכלנים ואנליסטים בארץ ובעולם, "בהמתנה ל-" ו"בתגובה ל-" מוצא פיהן של שלושת סוכנויות דירוג האשראי המובילות? עם הרקורד ההזוי שלהן, וחלקן במיתון הגלובלי המלווה אותנו עד עצם היום הזה, למה עוד מקשיבים להן בכלל? עליהן לשנות את המודל העסקי שלהן, או לפשוט את הרגל! זה צודק. זה הגיוני. זה נדרש.

תסלח לי ד"ר קרנית פלוג, המשנה לנגיד בנק ישראל, שכבודה במקומו מונח. דעתה המקצועית נגד הגדלת הגרעון, מובן שצריכה להישמע ואף נדרשת מתוקף תפקידה. אך התבססותה על הורדת הרייטינג ע"י S&P כ"סימוכין" לגיטימי לשאר הנתונים של המשק, מדאיגה ביותר. בזכות החשיבות שמייחסים ד"ר פלוג ועמיתיה בארץ ובעולם, סוכנויות הרייטינג עדיין עומדות על תילן, למרות שדינן היה צריך להיגזר, לחומרה, זה מכבר.

הרי כבר הוכח באותות ובמופתים שסוכנויות דירוג האשראי המובילות נעדרות מקצוענות, יושרה או אובייקטיביות, ומהוות את אחד המרכיבים המעוותים ביותר של שוק ההון. אז הגיע הזמן לנתץ את הטאבו הזה, להפסיק להתנהל אוטומטית - ולהעמיד עובדות על דיוקן.

לצורך כך, נפצח בשאלון טריוויה קצר. בין הפותרים נכונה יוגרלו פרסים בדירוג טריפל A.

שאלה מס' 1: כמה סוכנויות דירוג אשראי יש בעולמנו הגדול והקסום?

בהינתן שקיימים מיליוני תאגידים בעולם, וכמאתיים מדינות, לבטח חושב לו ההדיוט שמספר הסוכנויות תואם. אז זהו שלא. התשובה: שלוש מרכזיות - S&P (מעלות, בארץ), מודי'ס (מידרוג, בארץ) ופיץ'. ליתר דיוק: רק שלוש. הייתם מאמינים? אגב, הדירוגים שלהן בדרך כלל די דומים ואם אחת מורידה/מעלה דירוג, האחרות בדרך כלל עוקבות אחריה. הנקרא להן, סתם לצורך הדיון, טריאופול? הבה!

שאלה מס' 2: מי משלם עבור ביצוע דירוג האשראי התאגידי ע"י אותן שלוש סוכנויות?

אני שומעת לחשושים בכיתה. אבקש לא לנחש. רק מי שלמד את החומר, ורק בהצבעה. התשובה היא: נכון! התאגידים המנפיקים את האג"חים, בעצמם! רגע, אני רואה שכמה מן התלמידים מתקשים בהבנה. ובצדק. זה דורש הבהרה. הנה שוב, לאט וברור: מי שצפוי להרוויח מדירוג גבוה, כי יוכל להציע תשואות נמוכות על האג"ח שלו (כי התשואה היא ביחס הפוך לסיכון), הוא זה שמשלם את החשבון לסוכנות המקנה לו את הדירוג; שלגמרי במקרה עשוי לצאת גבוה.

אבל אל נא תבינו לא נכון. אין פה האשמה בזדון. ממש לא. הניסיון מעלה שלרוב הסיפור הוא הרבה יותר בנאלי. ולכן גם הרבה יותר מדאיג. חזקה עליי שהאנליסטים בכל שלוש הסוכנויות הם צדיקים גמורים, ההורגים עצמם באוהלה של וול סטריט. אלא מה? הם בשר ודם. וככאלה, הם מוטים לחשיבה קבוצתית (groupthink) ולהטיות הנובעות מסקסיות שם התאגיד ו/או שם המשפחה של העומד בראשו.

אם בבנקים זה קורה, ובהם יש ועדות אשראי שאמורות להיות לא-מוטות, בנוסף לרגולציה החיצונית מטעם המדינה, למה שלא יקרה בסוכנויות הדירוג שהן גופים מסחריים עצמאיים, ללא כל פיקוח חיצוני?

כדי לבדוק את התיזה, שמא אנו חושדים בכשרים, אין טוב מאשר לבדוק את העובדות. לשם כך, נעבור כעת לשלב השאלה הזהה. למיטיבי לכת בלבד.

שאלה מס' 3: למי נתנו אותן סוכנויות הדירוג רייטינג גבוה ומנותק מן המציאות בעשור האחרון?

התשובה היא מאירת עיניים במיוחד, אך גם ארוכה כאורך הגלות, ולכן נדגום בלבד: רייטינג מופלא, עד רגע הקריסה ממש ניתן לאנרון (וסביר שגם לארתור אנדרסן, שהיתה פירמת ראיית החשבון שלה ומה-Big 8 המקוריים), ל-ליהמן בראד'רס, ל- AIG (שחולצה ע"י הממשל האמריקאי) והדובדבן שבקצפת - לאג"ח המגובות במשכנתאות סאב-פריים, שמהן החל להתגלגל המיתון הגלובאלי.

אז למה שוק ההון, הגלובלי והלאומי כאחד, מסכים לכך? זה הרי הזוי לחלוטין! אולי מתוקף הרגל ואינרציה, אולי מתוקף העובדה שאיש אינו רוצה להיות הראשון שיזעק "המלך עירום" ויאלץ להתמודד עם זעמם של בעלי אינטרסים כלכליים סבוכים.

ברק אובמה, נשיא ארה"ב, כמעט עשה זאת לפני כשנתיים וחצי, כאשר S&P הורידה לארצות-הברית את הדירוג. הממשל האמריקני טען אז שההורדה התבצעה כתוצאה מטעות חשבונאית של חברת הדירוג, בסך שני טריליון דולר, בהערכת הוצאות המדינה העתידיות. למרבה הצער, אובמה לא הלך עם זה עד הסוף.

הדבר מזכיר, בקטן, את הדיון סביב מחירון המכוניות המשומשות של יצחק לוי. זהו עסק חובק-כל בתחומו ומשפיע אקטיבית על השוק, הגם שטוען שרק משקף אותו. מביני הדבר טוענים זה שנים שהוא מוטה למעלה באחוזים ניכרים, ומתוך אינטרסים מורכבים, לכאורה, עם שוק הליסינג. למרות זאת, הוא עדיין המחירון המוביל.

האמת היא שכל דירוג, בכל תחום, מקיים קשר מורכב עם מושא הדירוג: מושפע ממנו ומשפיע עליו. קל גם להבין את הצורך המקצועי והפסיכולוגי בעוגן אובייקטיבי שיהווה קנה מידה ושיקול בקבלת החלטות כלכליות.

אולם בפועל, דירוג האשראי, בצורתו הנוכחית, אינו אלא חותמת גומי "לפני" ו"אחרי"; לפני, עבור האנליסטים העולם ובראשם אלה של הבנקים והמוסדיים, המקטינים ראש בחיפוש אג"ח להשקעה ; ואחרי, ככסת"ח " כשההשקעה כושלת, למרות שעבודת מחקר עצמאית ובלתי-תלויה באמת, יכולה הייתה להציף את הסכנות בבירור.

בדרך, דירוג לא אחראי זה גורר אחריו את המשקיעים הפרטיים שבהעדר כלים אחרים נסמכים עליו, מבלי להבין את מכלול האינטרסים שמאחוריו. את השקעותיהם הכושלות, כידוע, אף בנק לא "ימחק", ולכן זוהי עוולה ממשית, נוספת, של שוק ההון כנגד האיש הקטן.

גם זה חברים, כמו חתונות השופוני, כמו חלקן של הנשים באי-השיוויון של עצמן וכמו תופעות רבות נוספות שנסקרו במאמרי האחרים, גם זה חמור עוד הרבה יותר מהעלאה של חצי שקל (חמורה ככל שתהיה) בקוטג'.

אבל, בניגוד לקוטג' שהפך לסמל, זה אמורפי, לא מצטלם טוב, כי אין מה לצלם, ולא מספיק מוחשי לאוהבי המחאות חברתיות (המוצדקות). אז תתחילו למחות לא רק נגד מה שרואים, אלא בעיקר נגד מה שלא רואים. לרוב, שם המחאה נדרשת במיוחד.

■ הכותבת היא מנכ"ל BossProblem, הפורטל להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.