"דנקנר חלב את החברות שלו בדיוק כמו טייקונים אחרים"

חודשים ארוכים אוהד אלוני התדפק ללא מענה על דלתו של נוחי דנקנר. עד לא מזמן הטייקון במצוקה לא ממש ספר את הצעיר האמביציוזי שמייצג (בינתיים מטעם עצמו, ועל כך בהמשך) חלק ממחזיקי האג"ח הפרטיים באי.די.בי. אבל לפני שבועיים נפתחה לה פתאום הדלת באוויר הפסגות של מגדלי עזריאלי. אלוני זומן לפגישה אישית עם דנקנר, ובתחילת השבוע היו אלה בכירי אי.די.בי שפינו לטובתו משבצת בלו"ז הצפוף. מה השתנה? מן הסתם הלחץ הרב שבו שרויה הנהלת הקונצרן; סאגת הסדרי החוב ו"בגידת" הגופים המוסדיים בדנקנר, הם שיצרו ואקום שמאפשר לאלוני האנונימי להשתחל דרכו למגרש של הכרישים.

בפגישה ביקש דנקנר לוודא שבעלי האג"ח הפרטיים נשארים בצד שלו. רק יום לפני כן ספג איש העסקים מהלומה: נציגויות מחזיקי האג"ח המוסדיים של אי.די.בי אחזקות ושל אי.די.בי פיתוח החליטו לאחד כוחות ולהציע מתווה להסדר חוב, שעיקרו לקחת מידיו את השליטה בקבוצה, אשר חובותיה מסתכמים בכ-8 מיליארד שקלים, מתוכם כ-6 מיליארד שקלים למחזיקי האג"ח.

"היה ברור שדנקנר עומד להגיש הצעה משופרת למחזיקי האג"ח והמטרה שלי הייתה להבהיר לו שאנחנו רוצים להשיב ערך מקסימלי לבעלי החוב", אומר אלוני. "אחד הלקחים הוא שלמעורבות הציבור בהסדרי חוב יש השפעה דרמטית על בעל השליטה, על הגופים המוסדיים ועל נאמני החברה".

מי זה "אנחנו"? אלוני טוען שבשורה התחתונה הוא "מהווה ערוץ לכ-10% מכלל בעלי החוב". איך הוא מחשב את זה? באי.די.בי אחזקות יש כ-1.3 מיליארד יחידות ערך נקוב אגרות חוב (שהיקף החוב בגינן מגיע לכ-1.8 מיליארד שקלים); מתוכן, כך אלוני, הוא הצליח לאגד כ-150 מיליון יחידות. על כ-90 מיליון יחידות כבר סיפק אלוני הוכחה לנאמנים, ועל הנתח הנוסף שעליו הוא מדווח עוד חלה עליו חובת ההוכחה.

אלוני משוכנע כי מבחינת כוח ההצבעה באספות, כוחו של הציבור שהוא מאגד מגיע לכמעט 40%. את הנתון הזה הוא שואב מהצבעה שנערכה בסוף מאי, שבו עמד משקל המוסדיים על 220 מיליון אג"ח ושל הציבור על 90 מיליון אג"ח. "כדי לאשר הסדר חוב, צריך רוב של לפחות 75%", הוא מזכיר. "אם הציבור לא יאהב את מה שיוצג לו - ההסדר לא יעבור".

גורמים הבקיאים בסאגת אי.די.בי מסויגים מאוד לגבי אלוני. הם טוענים כי ביום פקודה, הוא יסובב את הגב ויראה שאף אחד לא נמצא מאחוריו. רבים מהם טוענים כי אלוני "תופס טרמפ" על המחזיקים הפרטיים ומנסה לקושש כותרות בתקשורת ולנצל את הסיטואציה לטובתו.

אלוני מצדו מכריז כי "את המנדט שלי אני שואב מהציבור". הוא עושה זאת בעיקר באמצעות הפייסבוק וחשיפה בתקשורת - כמו למשל בכתבה זו - שבעקבותיה הוא מקווה לגייס עוד מחזיקים למלחמה על הכסף. מחלק מהמחזיקים שכבר איגד הוא חטף על הראש, כמו במקרה שבו מתווה הנציגויות נסגר מעל ראשו מבלי שהם היו בתמונה, אבל הוא ממשיך בשלו. כל קול חשוב לו, אבל על השאלה כמה אנשים הצליח לאגד עד היום מקרב מחזיקי האג"ח הפרטיים באי.די.בי הוא מספק תשובה עמומה בלבד: "הארגון מאגד כמה מאות מחזיקים פרטיים, מתוך כעשרת אלפים שלהערכתי קיימים. אין ספק שיש לנו הרבה לאן לגדול. כל מי שיש לו אג"ח של אי.די.בי ורוצה לראות ממנו את המקסימום, חייב לגלות מעורבות בתהליכים ולא להיות פסיבי".

בצד של דנקנר

אלוני מגדיר את התפקיד שלו כ"אינטגרטור" ומספר שהצוות שמלווה אותו כולל חמישה אנשים, ביניהם עו"ד אסף סלוקי ויועצי התקשורת שרון ביידר ומירב ברלב. "מרבית הפעילות שלנו נעשית מאחורי הקלעים וכוללת שיחות ופגישות עם הרבה גורמים במערכת", הוא מציין.

מבחינת מיקומו על מפת המאבק, אלוני נמצא כיום בצדו של דנקנר, ויוצא נגד המתווה שהציעו הנציגויות. "ההצעה של נוחי מגלמת את הערך הכלכלי הגבוה ביותר מבין ההצעות שהוגשו", הוא גורס. עם זאת, בפגישה שהתקיימה ביום ראשון השבוע עם מנכ"ל אי.די.בי, חיים גבריאלי ועם מנהל הכספים הראשי של החברה, אייל סולגניק, הסתייג אלוני מחלקים במתווה: "הם רצו לוודא שאנחנו אוהבים את המתווה החדש, אבל נתנו כמה סייגים שנוגעים לחוסר הוודאות שבהסדר. זה לא מספיק רק להביא את הכסף של אדוארדו אלשטיין לארץ. הם קיבלו את ההערות בהבנה ואני מניח שיהיו לנו פגישות נוספות בנושא".

- אתה לא סבור שלהסדר שמציעות הנציגויות יש היתכנות גדולה יותר להתממש?

"ההסדר של הנציגויות יותר ודאי, אבל הוא נותן שווי כלכלי נמוך יותר; מומחים אומרים שהתספורת בו עומדת על כ-70%. מעבר לכך, התחושה היא שההסדר שלהן הוא לא אמיתי ומגלם בתוכו הרבה פעלולים פיננסיים. ההסדר של דנקנר נותן שווי גבוה יותר, יש לו פוטנציאל להשיב סדר גודל של 70%. הבעיה בו היא חוסר הוודאות, ואמרנו את זה. אני חושב שאם הציבור יעמוד על רגליו האחוריות, למוסדיים לא תהיה ברירה. מצד שני, לא יפליא אותי אם ייחתם הסדר כולל בין בעל השליטה לנציגויות ותפקידנו כארגון הוא להבטיח שהאינטרס הציבורי לא יקופח".

אלוני, אגב, כבר הספיק לגבש דעה על אופן התנהלותו של דנקנר ביום שאחרי חתימת ההסדר - אם היא אכן תתבצע מול הטייקון: "אני מאמין שדנקנר של אחרי ההסדר לא יהיה אותו דנקנר של לפני ההסדר", הוא נותן פרשנות. "דנקנר חלב את החברות שלו בדיוק כמו טייקונים אחרים, אבל הוא לא עשה את זה בגרידיות, כדי לשים את הכסף בכיס, אלא כדי לבצר את השליטה שלו. הוא איש שאוהב שליטה והשיעור הזה בא ללמד שאין שליטה בחיים, גם לא לנוחי דנקנר. אני חושב שהניהול וההתנהלות שלו בהמשך יגיעו ממקומות הרבה יותר נקיים וחפים מאגו".

- מה לגבי השליטה שלך במחזיקי החוב שאתה כביכול מייצג? כל האנשים שגייסת לא עזרו לך להיבחר לנציגות בעלי האג"ח בחודש שעבר, כמו שרצית. נשארת בחוץ.

"ההצבעה נקבעה ליום לאחר חג השבועות, כשלאנשים נותר חצי יום אפקטיבי כדי להצביע. מעבר לכך, בהצבעה חברו להם יחדיו הגופים המוסדיים כדי לבלום את כניסת הציבור לנציגויות, וכך כיום אין לנו אף נציג. אנחנו שוקלים לנקוט צעדים משפטיים כלפי הניסיון לבלום אותנו. אפשר לעכב אותנו, אבל לא לבלום אותנו".

אם ייבחר לנציגות בהמשך, אומר אלוני, הוא יקבל במסגרת זו שכר; עד כה, לדבריו, אינו מרוויח כסף על פעילותו. "לא משכתי משכורת מהסדרי החוב", הוא מצהיר. "התחייבתי שהמשכורת שלנו תופקד בחשבון נאמנות ואם לא נביא לשיפור, הכסף ילך למחזיקים. בכל מקרה לא נפנה לבעלי האג"חים לבקש תרומות. אני מאמין שאני בונה את עצמי. זה כמו שמישהו מקים מסעדה ומביא בחשבון שחצי השנה הראשונה היא על חשבונו".

"בתודעה כבר ניצחנו"

אין זה ההסדר הראשון שאלוני - 35, בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במינהל עסקים מהמכללה למינהל, ששימש עד לפני כשנה כיועץ השקעות בבנק הפועלים - מתערב בו. זה התחיל בשלהי 2011, במכתב ששלח אלוני, שהחזיק באגרות חוב פרטיות של דלק נדל"ן, ליצחק תשובה, לנציגויות בעלי האג"ח של החברה ולנאמניה. "היה נראה שהעגלה תקועה ושלחתי הצעה שחשבתי שיכולה לעשות סדר בדברים", הוא משחזר. "המכתב לא זכה להתייחסות, אבל הוא הסתובב בפורומים כלכליים וסביב זה התחילו להתקבץ מחזיקי אג"ח פרטיים. לא תכננתי לעשות מזה קריירה; בסך-הכול חשבתי שצריך להשמיע את קול הציבור.

"הפעילות התחילה לצבור תאוצה וגייסנו בעלי אג"ח שסייעו בהתנדבות בתחומים שלהם - עריכת דין, ראיית חשבון, שיווק ועוד. אמרו עלינו - 'הנה הסטודנטים האלה'; חשבו שבאנו כדי לעשות קצת רעש בתקשורת. בסופו של יום, היה ניסיון להעביר הסדר שהיה להערכתנו גרוע מפירוק. הצלחנו לגרום לאותו הסדר ליפול וכך נולד ההסדר השני, שהשיב לציבור 700 מיליון שקלים. אם היה לנו ציבור גדול יותר שמעורב בתהליכים, אני מאמין שהיינו מחזירים אפילו יותר".

במאי אשתקד הוא הקים את הארגון להגנה על חסכונות הציבור - חברה בע"מ שנמצאת בבעלותו ("לא הקמתי עמותה כי אני לא מבקש תרומות") - וכיום הוא מעורב גם בהסדר החוב באלביט הדמיה, ואף יושב באחת משלוש הנציגויות שהוקמו. כעת הוא החליט להתערב בנעשה בחברת קרגל, שבמפעליה פרצה שריפה בחודש שעבר.

מאבק נוסף שבו היה מעורב התרחש דווקא מחוץ לטריטוריה של שוק ההון: מאבקם של נפגעי בנק הדם הטבורי ביוקורד, ששימר מנות דם בתנאים קלוקלים ומשרד הבריאות הורה לסגור את פעילותו. "ליוויתי אותם במשך חודש וחצי בהתנדבות וכמו שידעתי להניע ועדות בכנסת בפרשת דלק נדל"ן, ידעתי להניע גם את משרד הבריאות. בהתחלה המאבק כלל שבעים הורים; בהמשך המספר הגיע לאלף. הגענו אליהם דרך הפייסבוק ובנוסף ביקשנו וקיבלנו מבית המשפט רשומות של 2,500 הורים כדי ליצור איתם קשר. גם במקרה של אי.די.בי נבקש מהבנקים לעדכן את מחזיקי האג"ח על קיומה של ההתארגנות שלנו ועל כך שיש להם אפשרות לפעול בצורה מאוגדת".

אלוני לא מכחיש שהוא מבשל על אש קטנה את הקריירה הבאה שלו. "אני רץ לטווח ארוך", הוא אומר, "ואני מאמין שככל שנביא תוצאה טובה יותר לציבור - נצא נשכרים. יכול להיות שהארגון להגנת חסכונות הציבור יהפוך לפלטפורמה שתדע לעבוד עצמאית ולקדם נושאים נוספים בעשייה הציבורית. מתן מענה בהסדרי חוב הוא רק נדבך אחד; אנחנו רואים את עצמנו כגוף אקטיבי, שמתקן את השוק ושומר על הציבור".

- מאין תגייס את הכסף להפעלת ארגון כזה?

"לא מן הנמנע שהארגון שלנו יתוקצב על-ידי רשות ניירות ערך, מוסדות אחרים במדינה או בצורה רוחבית על-ידי כלל בתי ההשקעות - אך באופן שיבטיח אי תלות, מתוך הכרה בחשיבות של הפעילות שלו. העמיתים אפילו יכולים לדרוש לממן את זה כחלק מדמי הניהול".

- כדי שתרחיש כזה יתממש צריכה לקרות פה מהפכה תודעתית.

"אני חושב שבתודעה כבר ניצחנו".