אורי שילה: "בעיניי זו שליחות לשנות את תדמית הכדורגל"

"אני מפתח-תקווה, אבל זה מקרי לגמרי", אומר אורי שילה, מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל. זר אולי לא יבין זאת שכן מדוע לאדם להתנצל על כך שהוא מפתח-תקווה, אבל מי שמעורה בנעשה בכדורגל הישראלי יודע שמוצא "מלאבסי" הוא כמעט חובה לבכירי ההתאחדות לכדורגל.

במקרה של אורי שילה, כמובן אין טעם לחשוד בכשרים: שום דבר ב-25 השנה הראשונות לחייו לא הצביע על קשר מיוחד עם עסקני הכדורגל מעירו.

"היה לי ברור שאני הולך להיות עורך דין. אבא שלי עורך דין, כנער הערצתי את 'פרקליטי ל.א' בטלוויזיה ואפילו את השירות הצבאי שלי עשיתי במודיעין של מצ"ח. ובאמת אחרי הצבא טסתי לאנגליה כדי ללמוד משפטים".

- ומה קרה?

"התאהבתי בכדורגל. ברקע שלי אני דווקא שחקן כדורסל: שיחקתי בכל הקבוצות בפתח תקווה עד בערך גיל 20, וגיבורי הילדות שלי היו פטריק יואינג וקארים עבדול-ג'באר, אבל באנגליה התאהבתי בכדורגל. לכן עם השלמת התואר הראשון נשארתי כדי ללמוד לתואר שני במשפט ספורט בין-לאומי".

אחרי שובו לישראל, החל שילה להתמחות במשרד של אביו, אבל לדבריו: "כבר אחרי כמה שעות, היה לי ברור שזה לא יילך. העדפתי לחכות להזדמנות לעסוק במה שלמדתי". ההזדמנות הגיעה מהר יחסית בדמות התמחות אצל עו"ד שלום אבן עזרא, שהוא גם התובע של ההתאחדות לכדורגל. ההיכרות עם ההתאחדות לכדורגל ומוסדותיה חיברה את שילה למשה אביבי, היועץ המשפטי להתאחדות, ועם סיום ההתמחות, הוא הפך לסגנו. מהר מאוד הפך שילה לאיש אמונו של גברי לוי (אז יו"ר ההתאחדות) והוא שימש כעוזרו במשך שנתיים. "הבאתי איתי רוח רעננה לתפקיד" משחזר שילה. "הייתי בן 25 ובעל התפקיד הכי צעיר אחרי היה כבר בן 60. אחרי שנתיים התפנתה משרת סמנכ"ל ההתאחדות. הרגשתי מתאים, אבל מהר מאוד הבנתי שלא בונים עליי לתפקיד והחלטתי לעזוב".

האהבה לאנגליה כמעט שהביאה את שילה להשתקע בלונדון, לפחות לכמה שנים טובות: "מצאתי עבודה בבנק לאומי בלונדון, טסתי כדי לסגור את החוזה. הכול כבר היה מוכן: עבודה, דירה, החברה שבדיוק עמדה להפוך לאישה. אבל אז התקשר אלי גברי מהארץ והודיע לי שתפקיד הסמנכ"ל שלי. עזבתי הכול וחזרתי ארצה. בבנק לאומי לא כל כך אהבו את זה, בלשון המעטה. ליתר ביטחון, מאז אני בבנק הפועלים".

"נוצר לי דימוי חד-ממדי"

חמש שנים וחצי שימש שילה סמנכ"ל ההתאחדות, עד שב-2007, אחרי מינויו של אבי לוזון ליו"ר ההתאחדות, מינה אותו האחרון למנכ"ל.

- איך אתה מסביר את ההבדל התהומי בין התדמית שלך בתקשורת לבין זו של ההתאחדות לכדורגל?

"זה מאוד מתסכל. גם במדינות כמו גרמניה ואנגליה לא אוהבים את ההתאחדות, אבל אצלנו הפער גדול מאוד. אם אני מסתכל על מה שראיתי במשך 13-14 השנים שבהן אני בהתאחדות, אני רואה הרבה דברים שאובייקטיבית הם הישגים, אבל הדימוי שלהם בעייתי. מבפנים אני יכול להגיד שלמדתי המון על ניהול משברים. ההתאחדות היא גוף שמאגד בתוכו את כל סוגי הפרסונות וצריך לדעת לנווט. זה תפקיד שצריך עבורו המון שקט נפשי".

לא רק תדמית ההתאחדות לכדורגל מטרידה את שילה, אלא גם התדמית האישית שלו: "התדמית שלי היא של איש רציני ושקול. המבוגר האחראי. זאת למרות שכילד הייתי הליצן של הכיתה ובתיכון ההורים שלי הוזמנו הכי הרבה מכולם לבית הספר. בהתאחדות נוצר לי דימוי חד-ממדי ואני לוקח את זה בחשבון ומנסה לשחק את הדמות.

"הלוואי שהייתי יכול לשנות את זה. למזלי אני מוצא את האיזון בכך שבחוגים האינטימיים שלי, עם המשפחה והחברים, אני יכול לבוא לידי ביטוי גם באופן אחר".

- מה אתה רואה בטלוויזיה בסוף יום העבודה?

"בעיקר סדרות משטרתיות, סדרות מתח ולאחרונה התחלתי לראות גם את 'הסודות של דה-וינצ'י'. אני אוהב מאוד סרטי פעולה, אבל יכול גם לבכות לבד מול המסך מול איזו דרמה רומנטית, למרות שבחיים עצמם אני לא מזיל דמעה אפילו בסיטואציות הקשות ביותר".

אם כבר בטלוויזיה עסקינן, שילה מסגיר התמכרות למשחקי טלוויזיה.

"אני מכור לפלייסטיישן, איקס-בוקס, ווי...יכול להעביר ערב שלם בטורניר פלייסטיישן, לצאת החוצה ולראות אור יום. אמנם למדתי להגביל את עצמי, אבל אני יודע שכמו כל התמכרות, אני עלול להתמכר בחזרה בתוך שנייה".

עוד תחביב של שילה הוא עולם ההיי-טק שאותו הוא לומד מקרוב בשנים האחרונות: "אני קורא חדשות היי-טק, מחובר לאתרים, מוריד אפליקציות ולומד את התחום".

- זו הקריירה הבאה שלך?

"אולי. זה משהו שאני משתדל לשלב כבר היום לתוך התפקיד שלי בהתאחדות ואין לי ספק שזה ייגע בתחומי הפעילות שלי בעתיד".

את רובריקת "התחביב המוזר" ממלאת אצל שילה הנטייה לכתוב בטיסות.

"אני טס המון ובשנים האחרונות מצאתי את עצמי כותב הגיגים במהלך הטיסות. יש משהו בטיסה שאין בשום מקום אחר. הניתוק, חוסר היכולת להשיג אותך בטלפון. זה רק אני והמחשב".

- איזה מין הגיגים?

"כל מיני: סיפורים קצרים, פרקים בספר שאולי ייצא יום אחד, שירים ואפילו רעיונות לסטרט-אפים בתחום ההיי-טק".

- משהו שאנחנו כבר מכירים, או שהכול למגרה?

"בינתיים הכול למגרה. יש בי פחד מלפרסם: מי אני שאפרסם? מה אני קשור לכל זה? אני מניח שאלה הצדדים בי שרוצים לפרוץ ומודחקים ביומיום".

מה שכן פרץ אצל שילה בשנים האחרונות הוא חדוות הספורט: "בארבע-חמש השנים האחרונות הבנתי שאני צריך לא רק לנהל ספורט, אלא גם לעשות ספורט. בעשור שבין גיל 20 ל-30, לא עשיתי ספורט בכלל. התחלתי בריצה של 2-3 קילומטרים ולפני 3 חודשים רצתי את המרתון הראשון שלי.

בדצמבר השנה אהיה בן 40 והרצון שלי הוא לעשות דברים חדשים, להיות מעורב יותר בקהילה, לקחת שליטה על החיים שלי".

- זה לא קשה לשלוט בחיים עם תפקיד שתובע כל-כך הרבה?

"אין לי הרבה זמן פנוי, זה נכון, אבל מעולם לא האמנתי במנכ"ל שמגיע למשרד ב-05:00 ויוצא ב-23:00. אדם כזה בורח ממשהו. אני מסוגל להשתעבד לפרויקט תחום בזמן, כמו היורו למשל, אבל מספיק לחזור הביתה כדי לעזור לבנות בשיעורי-הבית ולקרוא להן סיפור לפני השינה. באופן כללי, אני משתדל להיות בעל טוב ואוהב".