דרמה מיותרת, כסף מבוזבז

כמה משלמים לחברים ב"ועדות האיתור" למינוי בכירי הבנקים?

זה לא מצחיק, אף לא מבדח. לידיעת הקוראים: גם דירקטוריון בנק מזרחי טפחות צעד בנתיב הבנקאי הידוע והמוכר, והקים ועדת איתור. כן כן. מי ראה? מי שמע? מי הרגיש? בתחילת מאי הודיע הבנק כי כבוד היו"ר, משה וידמן, יעמוד בראש ועדת האיתור למנכ"ל הבנק במקום אלי יונס הפורש.

לצד וידמן, הוצבו בכירי הדירקטוריון יוני קפלן ואבי זיגלמן - תוך שמירה על חלוקה הוגנת במעמד בעלי הבית. מה עשו חברי הוועדה עד היום? ממש לא ברור.

מה שכן ידוע, זה שישבו בעלי הבית בינם ובינם, בין במישרין ובין באמצעות שליחים - אייל עופר וליאורה עופר מצד אחד, מוזי ורטהיים ודוד ורטהיים מצד שני - והחליטו שיהיה להם טוב עם אלדד פרשר. שעליו המליץ המנכ"ל היוצא יונס.

באופן אלגנטי ותואם את כללי הממשל התאגידי, הם המתינו בכיליון עיניים ובכסיסת ציפורניים למוצא פיהם של חברי ועדת האיתור, שבדקו ובדקו ובחנו ושקדו, ואחרי כן להכרעת הדירקטוריון שבלי ספק קיים שעות של דיונים, מיוזעים ומתישים, עד להכרעה היום: פרשר!

לפני כן הייתה ועדת האיתור לבחירת מנכ"ל לבנק לאומי. 24 שעות אחרי שגליה מאור הכריזה על פרישה, הקים הדירקטוריון בינואר 2012 ועדת איתור: היו"ר דוד ברודט, הפרופסורים גבריאלה שלו ואפרים צדקה והדירקטורים ציפי גל ים ודורון כהן. הם התכבדו והודיעו שהוועדה תהיה פתוחה וקשובה לכל פנייה של כל אדם הרואה עצמו מועמד מתאים לתפקיד, ותתייחס לכל פנייה באופן שווה וזהה.

חוץ מזה, הודיעו, גם הוועדה עצמה עשויה לפנות לאנשים אשר תראה בהם מועמדים ראויים לתפקיד. יופי, לא? אלא שהבחירה הייתה צפויה, אם כי קוסמטית עוד נבחן איזה מועמד אחד או שניים, וכעבור זמן, אחרי הליך "פתוח וקשוב" נבחרה רקפת רוסק עמינח, שעליה המליצה המנכ"ל היוצאת מאור.

פחות משנה וחצי לפני כן, ביולי 2010, אחרי שגיורא עופר עמד לצאת מדיסקונט בהפתעה, יצאה לדרך ועדת האיתור למנכ"ל הבא של הבנק. בראש עמד היו"ר יוסי בכר, לצדו החברים הנכבדים יוסי צ'חנובר ושני דחצ"ים, אילן בירן ועידית לוסקי. בתחילה, כך נודע באופן די רשמי, תקיים הוועדה דיונים על מתווה הפעולה, על המתודולוגיה וההתנהלות. ורק אחר כך תתחיל בעבודה. כמה מסודר. שמות עלו ובאו, והנה, לא חלף זמן רב, והאיש שיועד לתפקיד על ידי בעלי הבית - משפחות ברונפמן ושרוהאן - הוא אמנם זה שנבחר: ראובן שפיגל, קודם לכן מנכ"ל דיסקונט ניו יורק, מוכר היטב לבעלי הבית והאיש המועדף על ידם לתפקיד.

שנה לפני כן, במאי 2009, קמה ועדת האיתור האולטימטיבית למינוי מנכ"ל לבנק הפועלים. 5 חברים היו שם - שני דח"צים ושלושה נציגים של שרי אריסון בעלת הבית. בראש עמד אמרי טוב, ששבועות הסתובב עם חיוך מסתורי וכיס מלא מידע על המוני המועמדים המצוינים לבנק. עבר זמן ומי שנבחר הוא המנכ"ל בפועל, ציון קינן, שכבר נבחר פעם לאותו תפקיד על ידי אותו דירקטוריון. מעניין שיומיים לפני הקמת ועדת האיתור פרסם דירקטוריון הבנק מכתב ששלח למפקח על הבנקים דאז, רוני חזקיהו, ובו נכתב: " החלטות הדירקטוריון במינוי ציון קינן למנכ"ל היו ראויות וקידמו את טובת הבנק..."

עכשיו השאלה: למה צריכים את כל ההצגה הזו? למה הדרמה במינוי חברים לוועדת איתור? למה לקרוא לזה בכלל ועדת איתור - את מי בדיוק מאתרים שם? האם חברי הוועדות האלה באמת מתכנסים? על מה הם מדברים כל כך הרבה שעות? לא חבל על הזמן? ועיקר העיקרים: כמה כסף משולם בעבור הישיבות הללו, שהן ישיבות דירקטוריון בנק לכל דבר שבגינן מקבלים הדירקטורים תמורה נאה מאוד? לא חבל על הכסף הגדול הזה בשביל הצגה כל כך קטנה וצפויה?