יהפוך עורו? פרנקל היה חסיד גדול של השוק החופשי

האם פרנקל מסוגל להתנתק ממורשתו ומאמונתו שלו ולאמץ את גישתו של פישר? האם, למשל, הוא יסכים להמשיך להתערב בשוק המט"ח? האם ייתן עדיפות לצמיחה וינהיג מדיניות מוניטארית מרחיבה? ■ דעה / אבי טמקין

באופן פרדוקסלי, התנאי המכריע להצלחתו של יעקב פרנקל כנגיד בנק ישראל הוא להיות ההיפך המוחלט מהנגיד לשעבר יעקב פרנקל. עליו לנקוט מדיניות הפוכה לזו שהונהגה בקדנציה שלו ועליו לזנוח את ה"אני מאמין" המלווה אותו במהלך שנות הקריירה המקצועית שלו. פרנקל היה הנגיד שהנחיל לבנק ישראל את האמונה שיעודו היחיד של בנק מרכזי הוא שמירה על יציבות מחירים, ושהכלי היחיד שבו ניתן לעשות שימוש הוא שער הריבית. הוא ניהל מאבקים מרים, בתוך הבנק ומחוצה לו, כדי לקבע בתודעה עובדה זו, בניגוד לעמדת המגזר העסקי ואנשי משרד האוצר. בכל המאבקים האלה הוא יצא וידו על העליונה.

התוצאה הישירה של ניצחון השקפתו של פרנקל הייתה מדיניות מוניטארית אשר לא ראתה את תפקידה בהבטחת הצמיחה, התעסוקה או היצוא. פרנקל תמיד חשב שהממשלה היא זו שצריכה לדאוג לצמיחה על-ידי מדיניות תקציבית נכונה והסרת חסמים. אמונה זו חלה גם על הגנת היצוא או הדאגה לתעסוקה במשק.

יותר מעשור חלף עד שהגיע הנגיד סטנלי פישר ובחר בדרך מנוגדת לזו של פרנקל. בלי הודעות דרמטיות, פישר ניווט את המדיניות בכיוון הפוך. הוא גרס כי מדיניות הריבית צריכה להתחשב בגורמים כמו שיעור הצמיחה במשק, הוא לא היסס להתערב בשוק המט"ח כאשר ראה בכך צורך והוא לא ראה באינפלציה יעד יחיד. אפילו במסגרת העקרונות של שמירה על יציבות מחירים, פישר מצא מקום לדאוג ליעדים נוספים.

לכן השאלה המרכזית היא, אם כן, האם פרנקל מסוגל, אינטלקטואלית ורגשית, להתנתק ממורשתו ומאמונתו שלו עצמו ולאמץ את גישתו של פישר. האם, למשל, הוא יסכים להמשיך להתערב בשוק המט"ח. האם ייתן עדיפות לשאלות של צמיחה וינהיג מדיניות מוניטארית מרחיבה, גם כאשר הוא לא יהיה לגמרי בטוח שתהיה לכך השפעה על שיעור האינפלציה הצפוי. פרנקל ה"ישן" היה עונה בשלילה לשתי שאלות אלה.

למעשה, אצלו המחשבה שצריך להעלות את הריבית הייתה מופיעה מהר מאוד, וגם היינו מקבלים הסבר שהדבר נחוץ כדי לשמור על "אמינות המדיניות". בינתיים אין כל רמז שפרנקל הנוכחי יהיה שונה מפרנקל הישן, וכל עוד לא מוכח אחרת, ייתכן שאנו עומדים בפני האפשרות של תפנית חדה בכיוון המדיניות.

סוגיה נוספת, לא פחות חשובה היא הרגולציה הפיננסית. יעקב פרנקל לא האמין יותר מדי ברגולציה. הוא חשב, ומן הסתם עדיין חושב, שהשווקים תמיד יידעו למצוא פתרון אופטימלי לכל בעיה. בעולמו, המשבר של 2008 לא היה אמור להתרחש. פישר התנהג כמי שמכיר בחיוניות של מערכת יעילה של פיקוח פיננסי, ויישם זאת בפיקוח על הבנקים.

לכן, אם קיים פרנקל חדש, יהיה עליו להשליך לפח אמונות על הצורך לאפשר לשווקים לפקח על עצמם, ולהבין עד כמה יש צורך ברגולציה ובפיקוח על הבנקים ועל השווקים הפיננסיים. בעניין זה הוא אמור לפעול בטריטוריה שבה הוא לעולם לא הרגיש בנוח, עולם התקנות, הפיקוח והבקרה. גם פה, רק הזמן יגיד אם הוא השכיל לשנות את עורו, ולאמץ מדיניות מותאמת לצרכיו של המשק הישראלי בשנת 2013.