פרק ב', 10 ילדים, 2 דירות

הבעל השקיע כספים רבים בשיפוץ ממנו נהנה זמן קצר בלבד

בני זוג מבאר-שבע הביאו עימם לנישואיהם השניים שתי דירות ו-10 ילדים מנישואים קודמים. כדי להגן על עצמם ועל ילדיהם במקרה של גירושים נוספים, הם דאגו לחתום על הסכם ממון טרום הנישואים, אשר מבטיח כי נכסיהם הפרטיים ייוותרו בבעלות נפרדת גם לאחר הנישואים ולא יהפכו לרכוש משותף.

בני הזוג עברו להתגורר יחדיו בבית אשר היה רשום על שם האישה, והשקיעו בשיפוצו ובהתאמתו לחיים המשותפים החדשים סכום העולה ל-300 אלף שקל. למרבה הצער, בתוך 4 שנים בלבד הנישואים עלו על שרטון, והבית אמנם נותר רכושה של האישה בהתאם להסכם הממון, אך כעת הבעל תבע כי האישה תשלם לידיו את שווי השבחתו של הבית לאור השיפוצים שהשקיע.

האם ההשבחה של הנכס שייכת לאישה בהתאם להסכם הממון, מאחר שהיא קשורה באופן הדוק לבית - או שניתן לתבוע אותה כנכס בפני עצמו?

הפסיקה מבחינה בין שני סוגים של השבחות: השבחת נכס כתוצאה מתנאים חיצוניים - לעומת השבחת נכס הנובעת מהשקעת הצדדים לסכסוך. אם ערכו של הנכס עלה בשל עליית המחירים בשוק, או מכיוון שאיזור המגורים הפך לפופולרי, אזי ההשבחה צמודה לנכס עצמו, וככל שהנכס אינו משותף, גם השבחתו נותרת כרכוש בלעדי של בעל הנכס.

עם זאת, כאשר השבחת הנכס נובעת מהשקעה, כספית או אחרת, של הצדדים, אזי ההשבחה עצמה יכולה להפוך לנכס בר-איזון גם כשהנכס נפרד. ההכרעה תלויה בנסיבות המקרה הספציפי, קרי היקף ההשקעה ומשך הנישואים, שכן יש לזכור כי בן הזוג שאינו בעלי הנכס אמנם השקיע בנכס שאינו שלו, אך מאידך נהנה מחיסכון על הוצאות מגורים באותו הנכס. לכן לא כל השקעה קטנה שנועדה להתאים את הבית לצרכיו של הדייר לאורך שנים רבות תתקבל בחזרה עם סיום הנישואים כאילו מדובר בפיקדון.

במקרה של בני הזוג מבאר-שבע, הבעל השקיע סכומי כסף גבוהים עבור שיפוץ ממנו נהנה זמן קצר בלבד, ולכן תחושת הצדק הביאה את בית המשפט לזכותו בשווי השקעתו.

לא רק השקעה כספית שמשביחה את הנכס היא ברת-איזון, וההשקעה שניתן לקבל עבורה תגמול יכולה להתבטא גם באופנים אחרים כמו עבודה. כך לדוגמה כאשר הנכס שאינו בר-איזון הוא עסק, ורווחי העסק והמוניטין שלו גדלו במהלך הנישואים, הרי שהשבחתו של העסק תכלל באיזון המשאבים, גם אם לא הושקעו בו כספים נוספים אלא עבודה בלבד.

יתרה מכך, לא נדרש שבן הזוג התובע יעבוד בעסק באופן אישי, שכן גם כאשר בן הזוג שהוא בעל העסק הוא גם זה שעבד בעסק והשביח אותו, הרי שהדבר התאפשר לו באמצעות התמיכה והשותפות של בן הזוג בטיפול המשותף במשק-הבית וגידול הילדים, ולכן בן הזוג זכאי למחצית שווי ההשבחה.

על-פי הפסיקה, גם כאשר ההשבחה נבעה מהשקעה כספית גרידא, בן הזוג לשעבר לא יקבל רק את החזר השקעתו כמות שהיא, כי אם את שווי ההשבחה שהביאה השקעתו, ובין שני סכומים אלה יכולים להיות הפרשים ניכרים.

כך למשל בן זוג שהשקיע בבניית מרפסת שמש בדירה פחות מ-40,000 שקל, אך המרפסת העלתה את ערך הדירה בלמעלה מ-100 אלף שקל לאור הפופולריות הרבה לה היא זוכה בקרב רוכשי הדירות, ובאיזון המשאבים בן הזוג זכה במחצית מ-100 אלף השקלים, ולא משווי השקעתו.

על מצב משפטי זה ניתן כמובן להתנות, באופן שבו בהסכם הממון לא יצוין רק הנכס ככחריג לאיזון המשאבים, אלא גם תצוין גם השבחתו באופן מפורש.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".