זריית חול בעיניים

אם מישהו היה זקוק להוכחה נוספת שבימיו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין אין כמעט אף שרץ חקיקתי שלא יעבור הכשרה, הגיע חוק הגיוס החדש של הממשלה, שאושר בוועדת השרים לחקיקה ונמצא בדרכו לכנסת.

אין פגם חוקי, עוול חקיקתי, עיוות משפטי, שלא יזכה לחותמת הכשרות של וינשטיין וכפיפיו במשרד המשפטים. גם הסדרים חוקיים המעגנים במפורש אפליה בין מגזרי אוכלוסיות - יש מדינות שאינן מתביישות וקוראות לכך בפשטות אפרטהייד - זוכים אצלו להכשרה. תמיד עם מס השפתיים המתבקש: "לאחר התלבטות", "בלב כבד", "לא בלי ספקות".

בעבר נהגה המערכת הפוליטית לעשות שימוש בפרקטיקה הקרויה "כספים ייחודיים", אותם כספים שחולקו לסיעות השותפות בקואליציה - בדרך-כלל המפלגות החרדיות - בתמורה לשיתוף-פעולה פרלמנטרי שלהן, בזמני העברת תקציב המדינה ובעת משברים קואליציוניים שונים ומשונים.

הכספים הייחודיים בוטלו בעקבות הנחיות משפטיות שהבהירו כי אין לחלק יותר כספים ללא קריטריונים ברורים, בהיעדר שקיפות, ובניגוד להוראות חוקיות כגון חוק יסודות התקציב.

מה עשו המפלגות החרדיות? דאגו להעביר תיקוני חקיקה, שהכניסו את ההעברות התקציביות הייחודיות לטובתן, אל תוך בסיס התקציב, תוך עקיפת חוק יסודות התקציב.

כעת מאיימת הקואליציה כולה - נטולת סיעות חרדיות אך מאוימת מפניהן באותה מידה - לעבור את אותו מהלך, בנוגע לחובת השירות הצבאי. ב-1998 קבע בג"ץ כי הפטור הגורף הניתן לתלמידי ישיבות על-ידי שר הביטחון אינו חוקי, וכי "הסדר ראשוני" כזה צריך להיות מעוגן בחקיקה.

עיכובים, דחיות והוראות-שעה זמניות הביאו אותנו עד ל-2002, אז נחקק "חוק טל", שבו האפליה כבר הייתה מעוגנת בחוק, מתוך ציפייה שההסדר הזמני יביא להתערות החרדים בצה"ל ובשוק העבודה. 10 שנים לקח לבג"ץ להבין שמדובר באחיזת-עיניים, ובמבחן היישום התברר כי החוק היה בלתי חוקתי מלכתחילה.

כעת מבקשים לעגן שוב בחוק הסדר מפלה, שיש בו כמעט הכול: פטורים, הטבות, החרגות, תמריצים וסנקציות. רק דבר אחד אין בו - שוויון על-פי החוק. ואם מישהו יטען אחרת, ולזאת ייקרא שוויון, יוכלו המפלגות החרדיות לחגוג פעמיים. פעם אחת את עיגון הסדר האפליה בגיוס בחוק קבע; ופעם שנייה, בעיוותו ובעיקומו של המונח שוויון עד כדי כך, שהן יוכלו להסיר את התנגדותן רבת-השנים להכללתו המפורשת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

"אין מניעה חוקתית לקבל את ההסדר", הודיע היועץ המשפטי וינשטיין, על יסוד חוות-דעת של המשנה ליועמ"ש לענייני ייעוץ, עו"ד דינה זילבר.

אם יש הוראות בחוק שהן "בעייתיות" מבחינה חוקתית, הפתרון שמציע היועמ"ש הוא לא להימנע מחקיקתן, אלא רק לחוקק אותן כהוראות-שעה קצובות בזמן.

זו יכולה להיות דרך טובה לזרות חול בעיני שופטי בג"ץ (לפחות בעיני אלה המעדיפים לערפל את ראייתם בפרשות רגישות), לכשחוק הגיוס החדש ייתקף בבג"ץ. כמו בפרשת חוק האזרחות, שבה הגנה המדינה על החוק בטענה שמדובר בחוק זמני, ומיד לאחר שהעתירות נדחו, דאגה לחוקקו כחוק קבע.

תעלול בחירות בלבד?

ומה עם שר האוצר יאיר לפיד, יו"ר מפלגת "יש עתיד" שחרתה על דגלה ערב הבחירות את עיקרון השוויון בנטל? בחודש דצמבר האחרון עתר לפיד לבג"ץ, יחד עם חברי רשימתו, נגד החלטת הממשלה לאשר פטור ל-1,300 אברכים משירות צבאי, וגיוסם לשירות לאומי-אזרחי במקומו. האם היה זה תעלול בחירות בלבד?

כעת מקדמת הממשלה, ביחד עם לפיד, מתן מכסה של 2,100 תלמידי ישיבות "מתמידים", 1,800 מישיבות חרדיות ו-300 מישיבות דתיות-לאומיות, שיקבלו פטור משירות צבאי נוכח הצטיינותם היתרה בלימודי קודש.

מספרים אלה אינם מהווים את המספרים הכוללים של בעלי הפטור שיהיו בכל רגע נתון, אלא מכסות לכל שנתון גיוס בנפרד. פירוש הדבר הוא שגם בתסריט האופטימי ביותר, שבו כל היתר מתגייסים בששון ובשמחה, ומשרתים שירות מלא, שוויוני ואפקטיבי, כ-20% מבני כל שנתון גיוס מבין תלמידי הישיבות, יזכו לפטור מטעמי עליונות מגזרית; וזאת בחתימתו של נושא דגל השוויון כביכול, לפיד.

ותיקי המפלגות החרדיות נהגו לומר שמעולם לא היה שר נדיב כלפי רשתות החינוך החרדיות יותר מאשר יוסי שריד בימיו כשר החינוך. דומה שבעתיד תינתן מחמאה מפוקפקת זו, על אותו משקל, גם ללפיד.