האב, הבן והשר שטייניץ

אלוהים, כך אומרים אנשים המאמינים בקיומו, נמצא בפרטים הקטנים. אבל גם אנשים נמצאים שם. יאיר לפיד, למשל. האישיות שלו מפוזרת בהמון פרטים קטנים המלמדים על המנטליות שלו ותבונתו. הכישרון שלו להסתבך בדברים הקטנים מלמד על שטחיות עמוקה ועל אמונה של אדם מפונק שבטוח שהוא יודע הכול ולכן אין צורך לבדוק. עד שמתברר ההיפך (צפו ביו-טיוב בב. מיכאל בעניין זה).

שטייניץ בחוץ

והנה עכשיו ידיעה בכל אמצעי התקשורת: לפיד דרש את סילוקו של השר יובל שטייניץ מישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני. לפיד הסביר ששטייניץ אינו חבר הקבינט. שטייניץ המסכן ניסה להתנגד, אבל ראש הממשלה ביקש ממנו לצאת. והוא יצא.

ליאור הקטין בפנים

אני רואה וקורא את הידיעה ובתוכי מתגבשת תמיהה גדולה. כי אני זוכר כותרת דומה, אבל שונה. הנה: "ליאור לפיד, בנו בן ה-17 של שר האוצר, יאיר לפיד, השתתף היום במפתיע בישיבת קבינט הדיור שבראשו עומד אביו". יאיר כבר שכח? זה היה רק לפני כמה שבועות (4.6.13). ואם תאמרו שיש הבדל בין קבינט העוסק בענייני ביטחון לבין קבינט של דיור, אומר לכם שאין דבר כזה. גם לפיד עצמו לא עשה את ההבחנה. הוא לא דרש ששטייניץ "ייצא בחוץ" בגלל הסיכון הביטחוני. הנימוק שלו היה עקרוני, ששטייניץ אינו חבר בוועדה.

לו מותר

אני חושב שלפיד צודק. הכנסת אנשים שאינם שייכים לישיבות רשמיות רק גורמת לבלגנים. אבל אני בטוח שלפיד הוא אולי היחיד בממשלה שאין לו הזכות להתלונן על כך. להביא את בנך הקטין לקבינט? איך זה עומד מול השר לעניינים אסטרטגיים? מה זה אומר שאדם שיש לו טונות של חמאה על הראש יוצא לשמש הקופחת? זה אומר שמדובר בילד שחונך, והרגיל את עצמו שהכול מגיע לו. אמא ואבא אמרו לו שהוא יכול להביא את בנו לקבינט, אבל לראש הממשלה אסור להביא את השר לעניינים אסטרטגיים?

צבר חמוד ועוקצני

יש עוד פרט קטן שאולי מאלף יותר מהאחרים. תגובת לפיד בעניין בנו: "הזמנתי את בני בן ה-17 לארוחת צהריים והכרחתי אותו להמתין לי בדיון בקבינט הדיור. אני מקווה שהוא לא יפנה למועצה לשלום הילד ויתלונן ששעממתי אותו". ממש צבר חמוד ועוקצני. אבל לא, אין צורך להעסיק את המועצה בעניין הבן ליאור. אבל כדאי שהמועצה כן תבדוק את עניינו של יאיר. אין בשבילו פורום מתאים יותר. ולשם הוא יוכל להביא את בנו.

בסך הכול זה מאוד מצער, כי כניסתו של לפיד לפוליטיקה בהחלט הביאה לכמה תמורות נחוצות וחשובות. אני מקווה שבעתיד הוא ייזהר יותר ב"פרטים הקטנים", כדי שלא להעיב על הגדולים.