השיחה: כסף חוצה מגזרים

כסף חוצה מגזרים

על רקע עדויות שמצטברות לאחרונה אודות אפליית ערבים במערכת הבנקאית, חנך אתמול (ב') בנק ירושלים סניף חדש באום אל-פאחם. זהו הסניף העשירי במספר של הבנק במגזר הערבי, שבו הוא פעיל מאוד.

בטקס השתתפו זלמן שובל - בעלי בנק ירושלים; סגן ראש עיריית אום אל-פאחם - מוסטפה גליון; אורי פז - מנכ"ל בנק ירושלים; זאב גוטמן - יו"ר הבנק; ומכובדים אחרים.

הטקס נערך ברוח של אחדות, פיוס ודו-קיום, וכלל קביעת מזוזה כמיטב המסורת ונאומים משולבים בשפה הערבית והעברית. האורחים התענגו על מעדנים שהיו כולם על טהרת האוכל הערבי המסורתי ממסעדת "דיאנה" בנצרת.

מציירים את המשפחה

חגיגה צבעונית במיוחד התקיימה אתמול בבית התפוצות בתל-אביב: מיכאל דיין, מנכ"ל טמבור, אירח במקום את אמן ציורי הקיר מקס לוי פרידר, והשניים חנכו יחד את פרויקט הציור הקהילתי הגדול ביותר שנעשה עד היום.

פרידר, 23, אמן ציור קהילתי מניו-יורק, מוביל תנועה מהפכנית המשלבת אמנות ועבודה קהילתית. הפרויקט הישראלי מתקיים בחסות טמבור, והמוזמנים עטו על עצמם חולצות וסינרים להגנה מפני הצבע ונטלו לעצמם חירות אמנותית על גבי בד הקנבס הענק.

תהליך היצירה יימשך 3 שבועות, ואחריהם תישלח היצירה לסיבוב ברחבי העולם.

התלכלכו ונהנו: אירית אדמוני פרלמן מאגודת ידידי בית התפוצות, אלי פיניש עם בנו, עלמה זק עם בתה, עופר שכטר עם שלושת אחייניו, מאיה בוסקילה עם אחייניתה, שלום מיכאלשווילי ואחיינו, נטע גרטי ובתה, יפתח קליין וילדיו, אסי לוי ובנותיה ואחרים.

 מקס לוי פרידר, אסי לוי, מיכאל דיין, מציירים בבית התפוצות / צילום: רפי דלויה

מרעננים מצעים בשיבא

אגודת הידידים של המרכז הרפואי שיבא השיקה השבוע את פרויקט המיתוג וחידוש הטקסטיל במרכז הרפואי שיבא. הסיבה לשינוי לא נובעת מבהלת ראש השנה אלא ממחקרים שמצאו קשר ישיר בין סביבת החולה לבין קצב ההחלמה.

לפיכך החליט בית-החולים לשדרג את כל פרטי הטקסטיל (המיושנים) המקיפים את סביבת החולה ולעצבם מחדש: סדינים, ציפיות, שמיכות, מגבות, וילונות ופיג'מות. רפואה שלמה וצבעונית.

את הפרויקט החדשני יזמה ורד גרינבוים - מנכ"לית חוג ידידי שיבא, ובעידודה של הנהלת שיבא בראשותו של מנהל המרכז, פרופ' זאב רוטשטיין.

 ורד גרינבוים, זאב רוטשטיין, אגודת הידידים של המרכז הרפואי שיבא / צילום: יעקב לויט

פוסט-טראומה

אחרי פציעה קשה שעבר וכתיבת פוסטים בפייסבוק, הבין ערן וולף, מנכ"ל חברת מימון ישיר, שהוא חייב להוציא ספר.

 ערן וולף, מחבר הספר

על העיסוק בכתיבה:

"תמיד אהבתי לכתוב. עוד מילדות הייתי זה שעליו מוטלת משימת הכתיבה של עלון בית-הספר. לאורך השנים כתבתי סיפורים קצרים, ובמהלך השנים האחרונות העליתי סיפורים קצרים כפוסטים בפייסבוק. פציעה קשה שעברתי הביאה אותי לתובנה שאני רוצה להוציא לאור ספר, וכך נולד 'קצרים מהחיים', שיצא בשנה שעברה במסגרת החממה הספרותית של סטימצקי".

קטע מתוך "משחקים פסיכולוגיים":

"'אם הייתי יבשת, איזו יבשת את חושבת שהייתי?' שאלתי את אלה בעת שישבנו משועממים מול הטלוויזיה. 'אתה היית אוסטרליה', אמרה.

'למה אוסטרליה?', שאלתי מופתע.

'אוסטרליה... תלך, תלך, אף פעם לא תדע לאן תגיע. וככה אתה, אף פעם אי-אפשר לדעת מה עובר לך בראש', ענתה אלה.

'ואיזו יבשת הייתי אני?', שאלה.

'לגבייך זה ברור', עניתי לה. 'את היית אירופה: יפה, נאורה, מנומסת ופתאום - רצח עם'".

מתוך הסיפור "קו הגבול":

"החשיכה החלה לרדת וסמל המחלקה הדליק 'גוזניק' קטן לקראת אימוני הלילה. שלפתי מהאפוד את שקית העוגיות הקטנה שהטמנתי שם בבוקר. שלומי סיים להתפלל ערבית, הכניס את הסידור לתיק והתיישב על הסלע לידי.

'תגיד, שלומי, יש לך חברה?', שאלתי.

'כן'.

'ואיך הכרת אותה? בשידוך או משהו כזה?'.

'מה פתאום! אצלנו כמעט שלא מכירים בנות דרך שידוך. היא בת-דודה של חבר'.

'ואתה שוכב איתה?'.

'חס וחלילה, רק אחרי שנתחתן', מיהר שלומי להשיב.

'ונניח... נשיקה על הלחי?', לא ויתרתי.

'זה כן'.

'ונשיקה בחזה?', המשכתי להציק לו.

'לא'.

'טוב, אני יורד ממך. שאלה אחרונה. נשיקה בצוואר?'.

'כן', שמח שלומי לסיים את השיחה.

הגשתי לשלומי את שקית העוגיות. הרהרתי בתגלית המופלאה שלי: ישנו קו העובר לרוחב הגוף. קו הגבול המבדיל בין האסור למותר, בין הטהור לטמא, בין חיי נצח בעולם הבא לחיים של חטא בעולם הזה. הקו הזה נמצא משהו כמו 4 סנטימטרים מתחת לצוואר ו-5 סנטימטרים מעל החזה".