להקה קטנה וטובה: גלאסוגאס מאירלנד מביאה רוק גיטרות מלא תשוקה

גלאסוגאס האיריים אמנם לא נהיו יו 2 אבל עדיין שווה בהחלט להאזין להם ■ זו להקת רוק שכנראה עזבה את חלומות הכיבושים המסחריים כדי לשוב ולגלות את עצמה

בדיוק לפני 30 שנה עלה גל גדול ברוק הבריטי שכונה "רוק קלטי". המכנה המשותף האמנותי לא היה נרחב במיוחד, אבל כלל להקות שהגיעו מאירלנד ומסקוטלנד, ושמעבר למבטא ייחודי הציעו איזו תחושה של גודל, מרחבים, שאפתנות ויומרנות. רוב הזמן לא נשמעו אצלן השפעות ישירות ממסורת המוזיקה הקלטית העתיקה, אבל היה נדמה שמורשת יורדי הים, המלחים והלוחמים הצפוניים חלחלה לרוח הלהקות הללו, שחלקן נלחמו לכיבוש השוק האמריקאי. שלוש הבולטות בגל ההוא היו ביג קאנטרי, שהייתה הראשונה להיעלם, סימפל מיינדס, ואחת, יו 2, שעשתה כמובן הרבה גלים משל עצמה שהיו גבוהים יותר מזה הקלטי.

לפני כמה שנים היה נדמה שמסתמנת חזרה קלטית כזו, עם ההרכב האירי the view, ובעיקר עם גלאסוגאס מגלאזגו. ב-2008 הם הוציאו אלבום בכורה ומיני אלבום מופלאים, שכללו שירים מעולים, גיטרות נהדרות, ובעיקר את ההגשה הקולית של ג'יימס אלאן, מאחרוני זמרי הרוק המצוינים, ולבטח הטוב בדורו. אלא ששלוש שנים אחרי אותו זינוק מופלא, הגיע אלבום שני שמרוב בומבסטיות קבר את השירים תחת מפלי ההדהודים.

יש בגלאסוגאס, כבלהקות הרוק הקלטי ההן, איזו אפיות מובנית, משיכה לגדולה ולגרנדיוזיות, ואלבומה השני הדגים טוב מדי את המכשלות שאליהן ניתן ליפול שכשלא נזהרים ממלכודת הגודל שמשתלט על התוכן. למרבה השמחה, האלבום החדש עם השם הפיוטי "מאוחר יותר...כשהטלוויזיה הופכת לסטטית", נפרד מהתחלואים ההם. הוא מציג היטב את מה שמרגש ונוגע בהגשה של אלאן ובגיטרות הנהדרות של בן דודו ראב, שחבר איתו בהרכב. מה שעבד כ"כ טוב לפני חמש שנים היה השילוב בין המילים של אלאן ששרטטו ברגישות מפות נפשיות של אנשים מוחלשים, נפשית וכלכלית, והמוזיקה שהלכה ודיברה והרעישה בגדולות.

הפעם נשארה בעיקר האינטימיות. אולי זה המעבר לחברת תקליטים חדשה, ואולי העובדה שלראשונה אלאן הפיק את האלבום בעצמו. בכ ל מקרה, זו להקת רוק שכנראה עזבה את חלומות הכיבושים המסחריים כדי לשוב ולגלות את עצמה. והם נשמעים נהדר. צריך רק להודות שלמרות מעט שירים מעלפים כמו "אפשרויות" והסינגל הראשון מהאלבום, "אני אעדיף למות (מאשר להיות איתך)", אלאן כרגע הוא זמר הרבה יותר טוב מהלחנים שלו. ב-2008 כתבתי כאן שייתכן וגלאסוגאס יהיו גדולים כמו יו 2 . זה כנראה לא יקרה. אבל למי שעדיין מאמינים ברוק גיטרות מחוספס ומלא תשוקה (ויש פה גם פסנתרים משגעים), הם בהחלט להקה "קטנה" ומצוינת.