קודת המוצא של הרופאים בישראל, בדגש על אלה שבבתי החולים, שונה מזו של חבריהם למעמד הביניים - מהנדסי ההיי-טק למשל. שכרם של הרופאים לא נשחק בשנתיים האחרונות אלא דווקא טיפס בעקביות (אך במתינות) בעקבות ההסכם הקיבוצי האחרון שנחתם באוגוסט 2011, ולמרות זאת, עם העלייה בשכר, עלה גם מפלס הדכדוך והשבר. הרופא הישראלי תופס את עצמו כעיפרון המחודד ביותר בקלמר, וככזה הוא ודאי צריך להשתכר יותר מחבריו לכיתה, אפילו הרבה יותר.
כשדוחקים אותם קצת לפינה, כפי שעשינו בראיון עם ד"ר דניאל לנצברג (ראו תיבה), הם מודים שהם לא מדברים על תוספת של אחוזים בודדים וגם לא של עשרות - אלא של מאות אחוזים לשכר. הם משוכנעים שרופא, במיוחד בבית חולים, צריך להרוויח מינימום 40 אלף שקל ברוטו בחודש במשרתו הציבורית. הוא צריך להיות מבוסס עד אמיד, אדם שיכול להרשות לעצמו לרכוש בית פרטי עם חצר במרכז הארץ. הרופאים כל-כך מאמינים בזה, שעבור רבים מהם הסכם השכר האחרון - אף שכלל תוספות מיוחדות ומענקים למתמחים בפריפריה או במקצועות במצוקה - נתפס כאכזבה עצומה.
למעשה, נדמה כי אם כל רופא היה מנהל מו"מ אישי על תנאי העסקתו מול מנהל בית החולים ולא במסגרת הסכמי השכר הקיבוציים - שכר הרופאים היה גבוה יותר. וזה בדיוק המסר שביקשו להעביר לפני כשנתיים הרופאים המתמחים כשהתפטרו באופן קולקטיבי: שבעולם של ביקוש והיצע, הביקוש הרב לרופאים (לא רק בארץ) וההיצע הנמוך שלהם כיום, אמור היה להכתיב שכר מתגמל הרבה יותר.
המדינה גם הודתה בתצהירים לבית הדין הארצי לעבודה כי ללא המתמחים בתי החולים יקרסו, אבל אותה מדינה, שמטיפה לתחרות ולשוק חופשי, הוכיחה שהשוק חופשי עד שהיא זו שצריכה לשלם. נטישת בתי החולים גררה הוצאה של צווי מניעה בתוספת סוכריה קטנה שהתווספה להסכם הקיבוצי, בדמות מענקים מיוחדים לכלל המתמחים ללא קשר לתחום או למיקום ההתמחות. אך גם הסוכריה הזו לא המתיקה את הטעם המר שנותר, ובעיקר את התסכול מהעובדה שההסתדרות הרפואית התחייבה לא לשבות יותר בענייני שכר למשך תשע שנים. המתמחים המתוסכלים יהפכו בינתיים למומחים ממורמרים, עם אותו שכנוע עצמי עמוק שמגיע להם הרבה יותר.
בצד האווירה המדוכדכת הזו, ההסכם הקיבוצי האחרון הביא עמו תמורות למערכת. הוא היה הראשון שראה באופן משמעותי את טובת החולים. כך, נקבע לראשונה כי מנהל מחלקה יוכל לחייב גם רופא מומחה בביצוע תורנות, כדי שהחולים יזכו לפגוש אחר-הצהריים, בלילות ובסופי שבוע רופא עם ניסיון, ולא רק מתמחה צעיר. התשלום עבור תורנות מומחה נע בין 1,500 שקל ל-2,700 שקל, בהתאם למשך התורנות ולתחום המומחיות של הרופא. אולם הרופאים טוענים, כי אין בכך די תמריץ לעומת השכר שמשולם בחוץ - בקופת החולים או במרפאה פרטית.
בנוסף נקבע, כי רופאים שיעברו התמחות באחד מתוך 12 מקצועות שמצויים במחסור (כמו רפואת פגים או הרדמה), יזכו למענק בגובה 250 אלף שקל ותוספת שכר גבוהה מזו של האחרים, עד כדי 67%. מענק דומה הובטח למי שיעבור התמחות בפריפריה, ואילו מענק כפול, בגובה 500 אלף שקל, הובטח למי שיתמחה במקצוע שבמחסור בבית חולים בפריפריה.
ההסכם קבע תקרה של 75 מיליון שקל בשנה לחלוקת המענקים, אולם כבר בשנה הראשונה והשנייה התקרה הוכפלה לאור הביקוש. בשנה האחרונה הודיע משרד האוצר, כי לא יוכל להגדיל עוד את התקרה - ואולם בשבוע שעבר הודיע שר האוצר יאיר לפיד, כי הוא מבטל בפועל את התקרה והמענקים יחולקו לכל מי שמגיע לו.
כאן נכנסת בעיה נוספת: אף שאנשי אגף התקציבים והממונה על השכר באוצר התחייבו בהסכם שהמיסוי על המענקים יהיה סביר, רשות המסים התעקשה להטיל עליהם מס של 50%. כך, בידה האחת העניקה המדינה למתמחים סכום נאה למדי כדי לשפר את המערכת, ובידה השנייה לקחה מהם חצי.
השנתיים האחרונות סימלו גם את כניסתו של שעון הנוכחות. במשך שנים, סוגיית השעון הייתה כסדין אדום בעיניי הרופאים, אך בהסכם האחרון הבהירה המדינה שללא שעון - לא יהיו שום תמורות מנגד. ההסכמה הזו התפרשה בבתי החולים ככניעה של ההסתדרות הרפואית. "אנחנו לא עובדים לפי שעון אלא לפי הצורך הרפואי", טענו הרופאים. אבל מנגד, היה מי שהזכיר להם, כי ממילא המומחים עובדים עד 16:00 ובפועל רבים מהם הולכים הרבה לפני כן.
בפרספקטיבה של שנתיים, לשעון יתרונות וחסרונות: מצד אחד, רופאים שעובדים מעבר לשעות העבודה המחייבות, בעיקר מתמחים, מתוגמלים על כך כעת לראשונה, והדבר בא לידי ביטוי בתוספת שכר של מאות שקלים בחודש ולעתים יותר. מנגד, השעון גרם לאובדן המצפון עבור אלה שממילא נהגו לעזוב את בית החולים מוקדם יותר. אם קודם לא היה נעים לעזוב, הרי שעכשיו זה לכאורה לגיטימי - הרופא "נענש" על-ידי ניכוי בשכרו ובכך מרגיש ששילם את חובו. הדבר דומה לניסוי שנערך בגן ילדים בארה"ב: ברגע שהוטל קנס על הורים שאיחרו לאסוף את ילדיהם, האיחורים התגברו. התברר שלשלם לגננת קל יותר מההתמודדות עם פרצופה הזועף.
מנתוני משרד הבריאות עולה שההסכם הצליח לצמצם את מספר התורנויות שמבצעים המתמחים בחודש בודד, בעקבות הסעיף שקבע כי באופן עקרוני מתמחים לא יבצעו מעל שש תורנויות בחודש. מתמחה שבכל זאת נדרש לתורנות שביעית ומעלה, מקבל תשלום מיוחד שמהווה תמריץ שלילי עבור הנהלת ביה"ח. המאבק הנוכחי של המתמחים, גם בביה"ד האזורי לעבודה בת"א, הוא על משך התורנות, שאורכת 26 שעות.
בצד הטענה על שכר נמוך יחסית, הרופאים מודים כי זה המקצוע עם פוטנציאל ההכנסה הגבוה ביותר. הבעיה היא שהפוטנציאל לא שמור לכולם, בטח לא למומחים ברפואה פנימית, לפגים או אחרים שלא נהנים מפרקטיקה פרטית. בעיה אחרת היא בשעות העבודה: כדי לממש את הפוטנציאל צריך לעבוד מסביב לשעון, לעבור מבית החולים אל קופת החולים או לקליניקה הפרטית. גניקולוג, למשל, יכול להרוויח 2,500 שקל מסקירת מערכות במרפאה פרטית, וברור מה קורה אם יעשה שלוש סקירות בערב אחד.
מחכים לשר"פ
בתי החולים הממשלתיים מנסים להתמודד עם השכר הגבוה שמשולם במערכת הפרטית, באמצעות תאגידי הבריאות, או "קרנות מחקר". התאגידים מפעילים בין היתר את החניונים, הקניונים והמלוניות הפרטיות, ובאמצעות ההכנסות האלו משלמים לרופאים עבור פעולות שמתבצעות אחר הצהריים.
עדיין קשה להשוות לשכר שמשולם בחוץ: על ניתוח לב ישלם התאגיד 5,000 שקל ולא 15 אלף שקל, ואילו על ניתוח קטרקט 200-300 שקל. לכן רבים מהרופאים, אלה שאינם כוכבים גדולים, דורשים לאפשר לציבור לממש את הביטוחים המשלימים בבתי החולים הציבוריים ובכך לתגמל יותר את הרופאים שלא נהנים היום מחגיגת הביטוחים.
על-פי תקנות תאגידי הבריאות, ניתן לשלם לרופא באמצעות התאגיד עד פי-4 משכרו בבית החולים. אולם התקנות והמקורות הכספיים מגבילים את היכולת לשלם כך למספר רב של רופאים. לפי מנהל בית חולים גדול שעימו שוחחנו, 40% מהמומחים בבית החולים זוכים להכנסה נוספת מתאגיד הבריאות, כאשר 10% מהם מכפילים את שכרם בזכות התאגיד ואפילו יותר. במילים אחרות, התלוש שמציגים הרופאים, לפחות חלק לא מבוטל מהם, לא בהכרח מספר את כל הסיפור.
ד"ר דניאל לנצברג (36), רופא מתמחה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר: "גם אני רוצה לקנות בית, ואני מתכוון לבית פרטי במרכז הארץ. אני חושב שזה מגיע לנו"
"יש עלייה בשכר כתוצאה מההסכם האחרון, ובמקרה שלי שעון הנוכחות הוסיף לי 1,000 שקל ברוטו בחודש, אבל באותה נשימה רואים ומרגישים את הנזקים של ההסכם", אומר ד"ר דניאל לנצברג, מתמחה בגינקולוגיה מבית החולים שיבא, שהפך לאחד הסמלים הבולטים של מאבק המתמחים בקיץ 2011, ומי שמנהל כיום מאבק משפטי נגד משך התורנות של המתמחים (26 שעות ברצף).
"השעון הפך את הרפואה ממקצוע טוטאלי, שבו ההגדרה היחידה היא המחויבות למטופל ולמערכת, למקצוע שבו שעות העבודה הן שמגדירות את הרופא. זה נזק גדול ובלתי הפיך שיוצר תהליך רע, כי אני כבר רואה רופאים סביבי שאומרים אני אצא ב-13:00, ינכו לי כמה שעות מהמשכורת, אבל בקליניקה ארוויח הרבה יותר".
לנצברג (36) נשוי לעינת, בעצמה מתמחה ברפואת ילדים, כך שהילד הקטן הולך לגן בעיקר עם הבייביסיטר. "היא מרוויחה לשעה יותר מהשכר השעתי שלי", הוא אומר, וממהר להוסיף שרק בתוספת תורנויות הוא יכול להגיע למספרים שמוצגים בטבלה. הוא לא אוהב שמבקשים ממנו "לנקוב מספר", כי כסף זה באמת לא כל מה שמניע או מתסכל את הרופאים בארץ, אבל גם אומר: "אני לא מדבר על אחוזים בודדים וגם לא על עשרות, אלא על תוספת של מאות אחוזים למשכורת".
- זה ריאלי שישלמו לכם כל-כך הרבה?
"בארה"ב רופא מומחה מתחיל מרוויח 200 אלף דולר בשנה. גם באירופה, שבה הרפואה ציבורית לחלוטין, הרופאים מרוויחים יותר מבארץ. כשרופא מסיים את ההתמחות בארה"ב השכר שלו קופץ פי 4, אבל בישראל הוא דווקא צונח, כי יורדות התורנויות. ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל נמוכה משמעותית מיתר המדינות המפותחות ואחת הסיבות היא השכר הנמוך לרופאים".
- מהו שורש הבעיה לדעתך?
"הבעיה מתחילה בפער העצום בין השכר בבתי החולים לבין פוטנציאל ההשתכרות בקופות החולים ובקליניקות הפרטיות. זה יוצר תמריץ שלילי לעבוד בבית חולים, ולכן יותר ויותר רופאים מפחיתים בהיקפי המשרה. ראיתי לאחרונה תלוש שכר של רופא בכיר, פרופסור, שאחרי כל הניכויים מרוויח נטו 2,700 שקל. הוא שומר על כמה אחוזי משרה בבית החולים כי זה תמיד טוב ואפשר לשלם ככה על הדלק, ואת הכסף הוא מרוויח במקום אחר".
- איפה יוקר המחיה תופס אותך? מה חסר לך?
"אני מרוויח לא רע, אבל קצת פחות מחבריי בהיי-טק ובשוק ההון, אף על פי שאני עובד הרבה יותר קשה. אתה רואה רופאים שחוזרים ממדינות אחרות ומספרים איך הם קנו בית ובאיזו רווחה הם חיים. גם אני רוצה לקנות בית, ואני מתכוון לבית פרטי במרכז הארץ. אני חושב שזה מגיע לנו".
- אתה חי היום בשכירות?
"יש בבעלותנו, או יותר נכון בבעלות הבנק, דירה בת"א. אבל זה רק בזכות המון עזרה מההורים שלנו - אבא שלי רופא ואמא של אשתי קלינאית תקשורת. בלי זה לא יכולנו לקנות היום בשום מקום. הייתי רוצה לעשות את זה גם בלי העזרה של ההורים ולא רק לקראת הפנסיה".
- יש מחשבות על עזיבה לחו"ל?
"כל הזמן זה צף. משום שגם אשתי רופאה, אנחנו כל הזמן מדברים על זה. שנינו גדלנו במשפחות ציוניות וישראליות, ואנחנו אוהבים את הסביבה והתרבות ונאבקים על הבית שלנו, מתוך אמונה שאנחנו רוצים להיות פה. אבל זה מציף רגשות".
- מה אתה חושב על ההתבטאות של שר האוצר יאיר לפיד נגד מי שעוזבים את הארץ?
"נכון, אנחנו לא דור הנפילים שהקים את המדינה, אנחנו דור ה-Y, שמחפש יותר מימוש ויותר רווחה ויותר להיות עם הילדים. אבל גם לי, כקצין במילואים, קשה לחשוב על עצמי בסיטואציה של עזיבה. זה ויכוח פנימי קשה שמנוצל על-ידי המדינה. יותר קל לה לדבר על ציונות ולהפיל את האחריות הזו על אנשים עם אידיאל, כי היא יוצאת מנקודת הנחה שהוויכוח הפנימי שלנו יכריע בעד ההישארות בארץ".
מתמחים ומומחים
כתבות
ני"ע
