הלטאה ושר התחבורה

"אתם חוששים שמא איזו לטאה תידרס בדרך?" את השאלה הארסית הזו הפנה השבוע שר התחבורה, ישראל כץ, בדף הפייסבוק שלו לארגוני הסביבה שמתנגדים לפרויקט הענק של הרכבת לאילת. בישיבת הממשלה ביטל כץ את הטענות על נזק סביבתי כבד באמירה ש"זה רק מדבר", ואחריה העלה בדף הפייסבוק שלו תמונה של לטאה, וכתב "ההחלטה עברה בממשלה, ללטאה שלום".

באחת מתוכניות הרדיו אמר מרואיין - כמדומני ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי - ש"באילת גרים 50 אלף בעלי חיים שגם להם צריך לדאוג"; רמז עבה לכך שהמתנגדים דואגים לבעלי החיים שעלולים להיפגע מהרכבת, אבל שוכחים את בני-האדם שזקוקים לה.

הוויכוח על הרכבת לאילת הוא לגיטימי. זכותם של שר התחבורה ושל אישי ציבור אחרים לתמוך בה, אבל הניסיון לייצר תמונת מצב שמדובר כאילו במאבק שמצידו האחד עומדים חובבי הלטאות ומולם הצדיקים הדואגים לבני-האדם, הוא ספין מכוער שאסור לתת לו להכות שורשים בשיח הציבורי.

הפגיעה של הרכבת המתוכננת בעשרות קילומטרים של שמורות טבע היא נימוק כבד-משקל נגד הפרויקט, אבל רחוק מלהיות הנימוק היחיד והמשמעותי ביותר. כאשר כץ ושות' מתמקדים בלטאות הם חומקים מהתמודדות עם שורה ארוכה של טענות שתוקפות את המיזם המגלומני הזה מהפן הכלכלי והתחבורתי.

טענות כאלה עולות מעבודות רחבות-היקף בנוגע להיתכנות הכלכלית של המיזם שביצעו מומחים שלא בדיוק משתייכים לכת מחבקי הלטאות: ביניהם פרופ' עזרא סדן, מנכ"ל האוצר בעבר, ומומחי תחבורה בראשם פרופ' ערן פייטלסון מהאוניברסיטה העברית.

במקום לגחך על לטאות, תומכי התוכנית צריכים להתמודד עם התחשיבים שלפיהם לישראל אין סיכוי להציב חלופה תחרותית להעברת הסחורות בתעלת סואץ; ועם הניתוחים שלפיהם מחיר הנסיעה ברכבת יצטרך להיות כה יקר, עד כי הנופשים יעדיפו להמשיך להגיע לאילת בדרכים אחרות; וגם עם הטענה שאין היתכנות לשילוב על מסילה אחת בין רכבות מטענים לרכבות נוסעים מהירות. לא ברור גם איזו תועלת הרכבת צפויה להביא לנגב, שהרי היא לא אמורה לעצור בו.

על אף שהמודעות הסביבתית עלתה בשנים האחרונות, מונחים כמו שטחים פתוחים, מגוון אקולוגי ובעלי חיים נכחדים, נמצאים עדיין בתחתית סדר העדיפויות בישראל. הפוליטיקאים יודעים את נפשו של העם, ולכן משתדלים לדחוק את מתנגדי הרכבת לפינה ולמתג אותם כ"חובבי לטאות". אבל התשובות שנדרשות כאן מתפרסות על השדות הכלכלי, התחבורתי והחברתי. הרי המיליארדים שיושקעו ברכבת לאילת יבואו על-חשבון הרבה דברים אחרים שניתן לעשות בכסף הגדול הזה, ובראשם שיפור התחבורה הציבורית הכושלת.

המשוואה כאילו מדובר במאבק בין בני-אדם ללטאות היא פיקטיבית. השאלה האמיתית היא מה טוב לבני-האדם, ונראה כי התשובה לא טמונה בהשקעה של עשרות מיליארדים בפרויקט שהיתרונות שלו מוטלים בספק גדול, ושניתן לומר עליו בביטחון דבר אחד - שהוא עתיד לגרום לפגיעה קשה באתרי טבע ובנופי בראשית, בראשם שוניות האלמוגים באילת, נחל צין, מדבר יהודה והמכתש הגדול.

הכותב הוא מגיש התוכנית 'יהיה בסדר' בגלי צה"ל