וינשטיין צריך ללכת

אחרי הזיכוי הגורף של ליברמן, היועמ"ש לא יכול להישאר במקום

"בפרשת החברות (של ליברמן) החלטתי כי לא מתקיים בתיק סיכוי סביר להרשעה, ויש לסגור את התיק ('התיק הגדול'). לעומת זאת, בפרשת השגריר (בבלארוס) החלטתי להגיש כתב אישום... נדמה לי, בכל הצניעות המתבקשת, שאני יודע לזהות תיק לזיכוי כאשר אני פוגש כזה".

את הדברים האלה אמר היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בימים אלה, לפני ההחלטה לזכות את אביגדור ליברמן. בא בית המשפט היום (ד') והוכיח כי וינשטיין לא היה צנוע מספיק.

הפגישה עם וינשטיין

לפני יומיים (4.11.13) כתבתי כאן: אני חושב ש"ליברמן נקלע למשפט שלא היה צריך להתקיים". לא רק לקוראי "גלובס" אמרתי את הדברים, אלא גם ליועץ וינשטיין.

בשעתו הוא ערך סבב פגישות עם עיתונאים כדי להסביר את מהלכיו. הוא פירט בהרחבה את הראיות שהובילו אותו להחלטה להגיש אישום נגד ליברמן בתיק הקטן. כשסיים את הרצאתו אמרתי לו שלדעתי אין לו קייס.

הוא הרים גבה בתימהון, הזמין את עוזרו וביקש לערוך דיון נוסף על הראיות בתיק. אני לא יודע אם הדיון נערך או לא. זה גם לא משנה. לי זה היה כל-כך ברור. הראיות, המקרה עצמו, הכול נראה מאולץ ושברירי. "בכל הצניעות המתבקשת", אני מתקשה להבין איך וינשטיין לא הצליח לזהות זאת.

מותו ולידתו של תיק

אלא אם מאמינים לתיאוריות קונספירציה, וכבר יש כאלה. לא אתייחס אליהן כי אני לא חושב שוינשטיין הוא קונספירטור. האמת, אני לא יודע מה לחשוב עליו. שהוא טיפש? ודאי שלא, בכל זאת מדובר באחד הסנגורים הבכירים במדינה. מנטליות של סנגור? אולי, אם כי לדעתי גם עם מנטליות כזאת היה צריך לראות את הכתובת על הקיר. פחדנות? כן, זה אולי המניע העיקרי לסגירת התיק הגדול.

במקביל, ברגע שהומת התיק הגדול, הוכרז על לידתו של התיק הקטן, כי וינשטיין הרגיש שהוא לא יכול להוציא את ליברמן בלא כלום. תחושה זו לא הייתה משפטית, אלא אישית, מהסוג של "זה לא נראה טוב". אז הוא שכנע את עצמו שיש לו תיק משכנע. אולי חשב, ואולי לא, על אל קפונה, שמכל פשעיו הורשע לבסוף בעבירות מס הכנסה.

כישלון ממלכתי

ההחלטה לגרור את הפרקליטות, הממשלה והמדינה כולה לתיק שלא היה זו החלטה ממלכתית, לא רק מקצועית. וינשטיין מתכנס היום עם בכירי הפרקליטות להחליט מה עושים עכשיו. צריך לקוות שהוא לא יחשוב אפילו על ערעור.

יותר חשוב שוינשטיין יתכנס בעצמו כדי להחליט לאן הוא הולך מכאן. כי להישאר במקום הוא לא יכול. לא רק בגלל מחדלי העבר, אלא בעיקר למען העתיד.