"רפורמות בכדורגל הישראלי"? בואו נחכה ליישום

התלהבות מחתימת הרפורמה בכדורגל הישראלי ומחתימת הסכם השיווק היא מובנת. אבל למען האמת קצת מקדימה את זמנה. הסכמים גדולים יותר מרפורמות, עם בטחונות קצת יותר משמעותיים מאיום באמברגו כספי או ממישהו שהבטיח (או לא הבטיח) ללכת הביתה - נחתמו, ובסופו של יום התאדו כלא היו. אין מה להתלהב יותר מדי בשלב זה כי בוועדות וברפורמות בספורט תמיד היינו חזקים, אבל ביישום הרבה הרבה פחות. אין מה להתלהב כי גם אחרי חתימת הרפורמה, את ההתאחדות ימשיכו לנהל אותם חברי הנהלה ומזכירות, שהוכיחו לאורך השנים את יכולת השרידות שלהם מול שרי ספורט וראשי טוטו שבאו והלכו. במינהלת הליגה החדשה יישבו בעלי/מנהלי קבוצות שרובם המוחלט כבר הוכיחו שהם מונעים מאי אלו אינטרסים שמבטיחים בעיקר את טובתם האישית.

***

סבב הראיונות השבוע של שרת התרבות והספורט לימור לבנת עשה כמובן את שעבורו נועד: הציג אותה כמנצחת הגדולה במאבק על עתיד הכדורגל הישראלי. אבל ראוי לציין שכדי להעביר את הרפורמה, המאבק הזה "נקנה" בלא מעט כסף ורק הנציח עוד יותר את התיעדוף לו זוכה ענף הכדורגל בישראל. קודם כל זהו הסכם השיווק המופרך בסך של כ-214 מיליון שקל, שהאנשים היושבים בדירקטוריון הטוטו נאלצו לאשר כדי לאפשר את קיומה של הרפורמה. האם האנשים היושבים בדירקטוריון הטוטו, שהרימו ידם בעד, חושבים באמת שהערך השיווקי של הסכם לפרק זמן של פחות משלוש שנים הוא 214 מיליון שקל? המאבק הזה "נקנה" באמצעות הבטחות לעוד כסף שיופנה לכדורגל - בשבוע הבא תיחשף תוכנית ארוכת טווח של משרד הספורט שבמסגרתה יזכה ענף הכדורגל לעוד 50 מיליון שקל מדי שנה, כתמיכה שנועדה להקמת מועדונים חדשים ועיבוי כמות הפעילים בענף (ולמען ההגינות, גם כמה עשרות מיליונים לענפים נוספים).

מצד שני, מבחינת חובב הספורט הישראלי ומבחינת הספורט הישראלי - גם אם זה אולי לא נשמע כל כך טוב שהרפורמה "נקנתה" בכסף, אז למי אכפת אם העניין הזה יאפשר בכל שנה עוד הפשרה של עשרות מיליוני שקלים מכספי הטוטו וממפעל הפיס לטובות חיזוק הבסיס הרעוע והגדלת כמות העוסקים בספורט בישראל.

***

ההצלחה הגדולה של ההסכם הזה היא דווקא בהשלכות שלו כלפי מטה, שחלקן כבר ניכרות בשטח: ההחלטה להתחיל את הרפורמה דווקא בכדורגל תקל מאוד בטיפול השורש שייעשה בענפים האחרים. אחרי הטיפול המסור שקיבלו אבי לוזון וההתאחדות, מי הם בכלל אותם ראשי איגודים קטנים ומנוגדי עניינים שיושבים ובוחשים בקדרה. אחרי הטיפול בלוזון ובכדורגל ובאיגוד הכדורסל, הטיפול באיגודים הקטנים והבעייתיים יהיה קל יותר. כבר השבוע נחשפה רשימה של כ-20 ראשי איגודים שנגועים בניגודי עניינים שבקרוב ייאלצו להחליט איפה הם רוצים לבחוש - בראשות האיגוד או בראשות האגודה בראשה הם יושבים.

ההצלחה של הרפורמה היא בדברים הנלווים שלה, שפתאום נראים כמעט טריוויאליים: הצעת החוק במסגרתה יועבר הכסף מהטוטו ישירות לגופים הנתמכים ולא דרך "הבנק" של המרכזים; או שינוי הגישה וההחלטה האסטרטגית להתחיל להפשיר את הכסף ולשים אותו על פרסונות ולא על מבנים: מתוכנית של 10 מיליון שקל למימון שכרם של כ-40 מאמנים אולימפיים, ועד סימון של עשרה ענפים שיוגדרו 'מועדפים' ולרכז בהם מאמץ של עשרות מיליוני שקלים.

***

סוגיית אבי לוזון זכתה באופן טבעי למירב הכותרות. לפי השרה, בחודש מאי הבא יודיע לוזון שהוא לא מתמודד לקדנציה נוספת. בעניין הזה ההצעה היא לא למהר להספיד את אחד מהאנשים החזקים והמשפיעים שהיו אי פעם בכדורגל הישראלי, שתמיד ידע למצוא עוד קלף בשרוול. אבל אם לוזון באמת יחליט ללכת, הוא לא יוכל להרגיש לרגע אחד שידו היתה על התחתונה במאבק הזה. בתום שבע שנים כיו"ר הוא ישאיר לא רק את הכדורגל הישראלי עם רפורמה חסרת תקדים שהיה לו חלק בעצם הנכונות לקבל אותה, אלא היה לו חלק במאבק שהשליך על כל הספורט הישראלי.