יו"ר ועד עובדי תעש: "אפילו להפריט המדינה הזו לא יודעת"

איציק יהודה: "יש שיטת שקשוקה, ויש את השיטה שעשו לנו, 'תעשוקה' - להוציא לנו את הנשמה עד שנתחנן להפרטה" ■ "חלק גדול מהפורשים יוצאים עם פנסיה של 4,500 ש'. רצינו לדאוג גם לשאר. דשדוש המדינה עלה לה 700 מ' ש' בשנה"

איציק יהודה, יו"ר הוועד הוותיק של עובדי התעשייה הצבאית (תעש), מתקשה לענות על השאלה אם מדובר ביום שמח או עצוב, לאחר שהפרטת החברה אושרה אמש (ד') בוועדת השרים לענייני הפרטה. אחרי שנים שהוא נלחם בתוכניות ההפרטה, הוא מצא את עצמו מתחנן שרק יוציאו אותן אל הפועל, בתיקונים שונים.

- איך קורה שיותר ויותר ועדים בגופים ציבוריים דורשים בעצמם הפרטה?

"יש מה שנקרא שיטת השקשוקה, ויש את השיטה שעשו לנו בתעש, 'תעשוקה' - לייבש אותנו, להגביל הזמנות ולרכוש יותר מארה"ב בכספי הסיוע, להוציא לנו את הנשמה עד שנתחנן להפרטה. תעש לא הוקמה כדי להרוויח אלא כדי לשמור על ביטחון ישראל. יש לנו כמה קווי ייצור יקרים שהם הפסדיים.

"עובדה שבמתווה ההפרטה הוחלט שהמדינה תשמור על חלק מהם תחת גוף ממשלתי. מנועים למערכות טילים למשל. בצד הקווים האלה המדינה לא הסכימה לממן פנסיה מוקדמת לעובדים מבוגרים שכבר לא יכולים לתת את מה שהם צריכים, וככה נותרנו חברה לא יעילה ובלי יכולת לגייס עובדים. במשך שנים הייתי צריך להתחנן כדי שישלמו משכורות. אז ברור שאנחנו אלה שרצינו תוכנית הבראה, אבל היו לנו תנאים, וסירבנו בתוקף להפרטה בחלקים".

- והתנאים שדרשתם, ככה טענו באוצר, היו יקרים מדי.

"חלק גדול מהעובדים שיפרשו ייצאו עם פנסיה של 4,500 שקל בחודש. השגנו להם עוד מענק בסכום ממוצע של 200 אלף שקל. זה יקר מדי? דרשנו לקבל את תוספות השכר שקיבלו עובדי המגזר הציבורי שאנחנו לא קיבלנו 8 שנים. זה מוגזם? המחלוקת העיקרית הייתה על הדרישה שלנו להבטיח את עתיד החברה והעובדים הנותרים. לכן ההסכמות כוללות הבטחה שבמשך 5 שנים משרד הביטחון יזמין מתעש עבודות בהיקף של 590 מיליון שקל בשנה, ושהרוכש יפעיל את החברה כעסק חי ולא יבוא בשביל איזה סיבוב פיננסי".

- איך אפשר להסביר שיש 1,170 עובדים, 30% מכוח האדם, שלפי הסכם ההפרטה מוגדרים "בלתי נחוצים לפעילות השוטפת"?

"זה לא נכון שהם לא נחוצים. הם עובדים, הם לא משחקים, אבל הם מועסקים במקצועות שוחקים מאוד, הם עייפים. חד משמעית זה מייצר אבטלה סמויה, ולכן ביקשנו לאפשר להם פרישה מוקדמת. 1,000 עובדים נוספים ייפרשו ב-17 השנים מיום ההפרטה בקצב של 60 עובדים בשנה תוך הבטחת הכסף בקרן נאמנות, מתוך הנחה שב-2020, השנה שבה התחייבנו להעתקת המפעל ברמת השרון אל הנגב, רוב העובדים לא יעברו".

- מה מנע עד היום את ההפרטה אחרי שכבר הגעתם למתווה?

"אני אגיד לך מה - אפילו להפריט המדינה הזו לא יודעת. היא לא יודעת לקבל החלטות, כל אחד זורק את הכדור למישהו אחר. המדינה בזבזה המון כסף, 700 מיליון שקל בשנה, כי לא קיבלה החלטה. היינו בני ערובה כל הזמן הזה בין האוצר למשרד הביטחון, כשרה"מ לא ידע לקבל החלטה. אפילו אתמול בצהריים התקשר אליי מנכ"ל משרד רה"מ הראל לוקר וסיפר על מחלוקת חדשה, הפעם על 200 מיליון שקל. זה בכלל לא היה קשור לתעש אלא למימון פינוי מחנות צה"ל, אבל החליטו להכניס הכול לחבילה וזה כמעט התפוצץ שוב. ככה זה כבר כמה שנים. אתמול התחלתי להכין את הציוד למלחמה, נשבע לך. אפילו עכשיו אני שומע כל מני דיבורים על עוד איזה שינוי מבני שפתאום מתכננים, ואני מזהיר את כולם - הסכמנו למספיק שינויים ולא נזוז מההסכם הקיים".

- איפה הייתה ההסתדרות בסיפור הזה?

"יו"ר ההסתדרות עופר עיני ליווה אותנו והגדיר את עצמו 'עובד תעש' לכל דבר. אבל בשניים האחרונות גיליתי מנהיג גדול, וזה אבי ניסנקורן (יו"ר האגף לאיגוד מקצועי). העובדים שלי מעריצים אותו. כל מי שדיבר על אדם אפור או על שקט פנימי לא ראה איך הוא נלחם. רק מלהסתכל על הצפרדע אי אפשר לדעת לאן היא מסוגלת לקפוץ. אני כבר רואה אותו בתור יו"ר הסתדרות לא פחות חזק מעיני".

- יו"ר הוועד של בזן אמר לנו לאחרונה שהוועדים השונים, בין היתר בהפרטות, דאגו לעובדים הוותיקים על חשבון הצעירים. הוא קרא לזה דור א', דור ב' ודור ז'. זה מה שיקרה גם בתעש?

"להפך, הצעירים של תעש צריכים לשמוח על ההסכם הזה. הם יקבלו עכשיו חברה יעילה יותר, חברה חזקה יותר שכבר כל העולם רוצה לרכוש אותה, והכסף שייחסך כתוצאה מפרישה של כל כך הרבה עובדים יאפשר להם לקבל יותר. אין לי ספק".