שובר ימינה, שובר שמאלה

אולי זה הגשם הבלתי פוסק, ואולי השלג הלבן שעטף את ירושלים, שהביאו השבוע את שר האוצר, שעדיין נוהג בעצמו בכבישים החלקים בדרך לבירה, לשבור שמאלה מבלי לאותת כדי להימנע מתאונות לא רצויות.

גם ללא מזג האוויר הסוער הדרך של לפיד מלאה מהמורות. ההתרסקות בסקרים והברית עם האח נפתלי בנט שהבריחה את הקהל הטבעי שלו לזהבה גלאון ולבוז'י הרצוג, הם שהביאו כנראה את יאיר לפיד לשאת נאום מדיני ביום א' בוועידת "גלובס", ולא נאום כלכלי כמצופה משר אוצר. בעוד אחיו האובד שוהה באוסטרליה, הטיל שר האוצר את הפצצה כשהזהיר שפיצוץ שיחות השלום עלול לסכן את יציבות הממשלה וקרא להתמיד במו"מ המדיני, גם על חשבון שינוי במבנה הקואליציה הנוכחי.

לפיד הבין כנראה, באיחור אופנתי, שמה שהיה טוב בבחירות לא מתאים ליום חול, והחליט לבדל את עצמו מבנט באופן חד צדדי. אבל מאיפה שלא מסתכלים על זה, סמיכות הזמנים בין הפגישה שהתקיימה בין לפיד למזכיר המדינה האמריקני קרי בשישי שעבר, לנאום בוועידה מחשידה.

זה לא סוד שהאמריקנים מחפשים אקס פקטור ישראלי, מישהו שאפשר לעבוד איתו, שישפיע מבפנים על המדיניות. לבני נחמדה, אבל יש לה רק 6 מנדטים, לפיד מבין פחות במדיני אבל הוא ראש המפלגה השנייה בגודלה, ולכן לא נותר לקרי המיואש מההנהגה הישראלית לחבק אותו ולהפנים שזה מה יש, ועם זה ננצח. או שלא.

דבק לא מוצלח

נראה שלפיד מצא בקרי את הפרטנר המושלם. ממילא הוא חיפש דרך לנקום בבנט שהפיל לו הצעת חוק בשבוע שעבר. לא רק הרמז ששלח לבית היהודי עשה את העבודה, אלא גם העובדה שלפיד לא טרח לעדכן את האח לפני ההצהרה. בעבר היו השניים מתואמים. לפיד לא הפתיע את בנט ובנט לא היה מודאג מלפיד. אבל בשבועות האחרונים התיאום בין האחים והמפלגות הלך והתפורר, וכשזה מתחיל כך, די ברור שזה ייגמר בבית דין לענייני משפחה.

לו יש עתיד והבית היהודי היו הולכים לייעוץ זוגי, המטפל היה מבקש לפרוש מהמקצוע, כי מה בדיוק מחבר את השניים האלה מלבד אינטרס חד פעמי במו"מ הקואליציוני? הוא ודאי היה תוהה איך שניים כל כך שונים מצאו את עצמם יחד. אמש הגיע בנט לערוץ 2 בניסיון להמעיט בחשיבות המשבר עם לפיד, ואמר שהנושא המדיני הוא קשקוש. אפילו כשהוא בא למזער נזקים, הפער בין השניים רק הולך וגדל.

גם אם יושג הפעם שלום בית, הוא יהיה זמני בלבד. לאורך זמן יש עתיד והבית היהודי לא יוכלו לשבת יחדיו בקואליציה. החיבור ביניהן הוא פשוט לא טבעי. מי מהן תפרוש? תלוי באינטרסים הפוליטיים של שני הכוכבים ובהחלטה שלהם מהי נקודת הזינוק הטובה ביותר מבחינתם לקראת הבחירות. בקואליציה או באופוזיציה.

אפילו לזטק בשגרירות דרום אפריקה בתל אביב, ביבי לא הגיע

את הדרך חזרה מהלווייתו של נשיא דרום אפריקה לשעבר, נלסון מנדלה, ביוהנסבורג עשו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (ללא רעייתו) וחמשת הח"כים שנלוו אליו מקופלים במטוס המנהלים הקטן, מנסים לנצל את שמונה שעות הטיסה לשינה. חברי הכנסת דב ליפמן (יש עתיד) ופנינה תמנו שאטה החליפו לטרנינג. גילה גמליאל, חיליק בר וניצן הורביץ נותרו לבושים בחליפות והתכסו במעילים. על אף שוויתרו על לינה במלון ומיהרו לטוס חזרה, המטוס לא צויד במיטות וגם שמיכות לא היו בנמצא. לאחר חניית תדלוק קצרה באתיופיה, נחתו ברביעי בבוקר והגיעו לכנסת היישר ליום עבודה.

מסתבר ש-7 מיליון זה לא מספר ברזל, שלא חייבים להישאר לישון, ושאפשר להגיע ליוהנסבורג גם בפחות. מצד שני, אם נתניהו היה טס ולא נשאר לישון בדרא"פ, לעלויות האבטחה הגבוהות היו מתווספים גם המיטה המעופפת והניקוי היבש, והכסף היה זורם כמו מים.

הלווייתו של מנדלה תיזכר כאחד האירועים הגדולים בעולם בעידן המודרני. היו בו יותר מנהיגים מבעצרת האו"ם. כל העולם ואשתו, חוץ מנתניהו ורעייתו. בזמן שיותר ויותר אנשים בעולם מאשימים את ישראל שהיא מדינת אפרטהייד, היעדרות מהלווייתו של מי שהיה הסמל העולם החופשי היא טעות קשה. אז איך רה"מ שהיה בין מנהיגי העולם היחידים שהגיעו להלוויה של ת׳אצ׳ר, האישה השנואה שריסקה את מדינת הרווחה, ויתר על השתתפותו אחרי שכבר הודיע שיסע?

כמו תמיד, הדבר העיקרי שמניע את נתניהו הוא הפחד: החיל והרעדה מרעייתו שלא מאפשר לו לומר :שרל'ה, הפעם אני נוסע לבד; החשש הגדול מפני ההפגנות שיתקיימו נגדו אם יגיע (חברי המשלחת, אגב, דיווחו שהתקבלו בסבר פנים יפות); ובעיקר החרדה שמי שיסע במקומו יהיה הנשיא פרס. כי מה שעמד בראש מעייניו של נתניהו זה לא הנשיא הדרום אפריקני המנוח, אלא הנשיא הישראלי החי והבועט שיבדל לחיים ארוכים.

נתניהו שניצח את פרס בקושי ב-96 הוא כנראה היחיד במערכת הפוליטית שקונה את הספין שבגיל 91 עשוי נשיא המדינה לסיים את תפקידו ולרוץ לראשות הממשלה בראשות גוש מרכז שמאל מאוחד. נתניהו, שמרגיש מאוים הוא האחרון שייתן לפרס לצבור עוד נקודות זכות כמנהיג הישראלי הפופולרי בעולם.

רק לפני שבוע התלבט רה"מ בסוגיה דומה: האם להגיע לטקס הפרידה מאריק איינשטיין בכיכר רבין. נתניהו אמנם הואשם בהסתה לרצח רבין אך מעולם לא היה בכיכר. לא בהפגנות, לא כיו"ר אופוזיציה, גם לא כשר אוצר. אחרי אירועי מלחמת לבנון השנייה נשקלה בלשכתו האפשרות שיופיע שם אבל הרעיון נפסל. הופעתו בכיכר לפני כשבוע היתה חסרת תקדים, אבל הדרך למעוז השמאל והמיינסטרים לא היתה פשוטה. נתניהו התלבט ארוכות. כיכר רבין הפכה לסמל, למקום קדוש. הגעתו לשם משולה לעלייה של שרון להר הבית, להגעה של פרס לכיכר ציון.

התרגשותו על הבמה ניכרה לעין. הוא התרגש מהנוכחות בכיכר יותר מאשר מאיינשטיין. נתניהו שונא להגיע לקהל תל אביבי, מפחד מהתגובות, מהצעקות, מההפרעות. יו"ר איגוד אמני ישראל, יענקל'ה מנדל, שהיה מעורב בהגעתו של נתניהו לכיכר, היה נרגש. "על ארונו של איינשטיין היה צעיף גם של הפועל וגם של מכבי תל אביב, מי שמבין את העוינות הספורטיבית מבין למה אני מתרגש", הוא אומר.

דווקא כשמדובר בהלווייתו של לוחם זכויות האדם הגדול, החלטתו של נתניהו היתה הפוכה, אך אפשר לשער שדפוס קבלת ההחלטות בבית ברחוב בלפור היה דומה. הנוהל כמעט תמיד זהה, רק האירוע משתנה. בדרך כלל, אחרי שהוא מחליט לנסוע, מכנס רה"מ את יועציו לדיון הכנה, אז מועלים בפניו כל תרחישי האימה האפשריים. יועציו ודאי הציגו תסריט בלהות: השיירה לא מצליחה לצאת מהמלון בגלל הפגנות ענק, בעוד אבו מאזן מתקבל כמלך.

בשלב הזה בד"כ, קוטע רה"מ את הדיון ומזמן התייעצות חירום כדי למצוא תירוץ שיחזיר את הגלגל לאחור ויוציא אותו לא חבוט לגמרי מבחינה תקשורתית. בני המשפחה, שבינתיים מתחילים בבית לארוז, למדוד כובעים ושמלות ולהכין את הכביסה, מגלים מעט אחר כך שאפשר לפרק את המזוודה והשמחה בבית רה"מ גדולה. אפשר להעריך שכך היה גם הפעם.

יש מי שמאמינים שכל סאגת הנסיעה נולדה על רקע העובדה שביוהנסבורג הקצו לפמלייה הישראלית רק סוויטה אחת וחמישה חדרים רגילים במלון, כך שמלכתחילה היה ברור שגם נשיא וגם רה"מ לא יוכלו לנסוע יחד. בסביבתו של רה"מ היה מי שחשב שאם נתניהו יצהיר שהוא לא נוסע בגלל הכסף, הנשיא ימולכד תקשורתית, ויאלץ לבטל גם כן.

אמנם בעולם יתקבל הרושם שבעבור נתניהו מנדלה לא שווה את הכסף, אבל מה זה חשוב, העיקר שאם נתניהו לא יהנה מהסוויטה, גם פרס לא יזכה לתענוג.

אגב, אמש נערך טקס לזכר מנדלה בשגרירות דרא"פ בישראל. לא צריך לחכור מטוס מיוחד לטקס הזה, גם אין צורך בסידורי אבטחה יוצאי דופן. גם לשם לא הגיע ראש הממשלה.