זה הזמן לסקי: הצצה לחויית גלישה בדלומיטים שבאיטליה

שום דבר בסקי הוא לא טבעי. הגוף נוטה להתכופף כשצריך לעמוד, לעמוד כשצריך להתכופף ■ הדס מגן משייפת את יכולות הגלישה שלה באתר סלה רונדה באיטליה, שמתגלה כידידותי ביותר לגולש החושש

סקי זה דבר מתעתע: דווקא כשאתה מתחיל להרגיש שמיומנות הגלישה חוזרת אליך, פתאום אתה קורס אפיים ארצה בנפילה משתקת, שמורידה את הביטחון העצמי לתחתית. באותם רגעים קשה להימנע ממחשבה שאולי צריך להשלים עם זה שסקי לא נועד לכולם ולא כולם נועדו לסקי. "תאמיני לי", אמרה לי גולשת סנובורד, כשסיפרתי לה על המחשבות הנוגות שתקפו אותי בתום שני ימי גלישה ברמה ירודה במיוחד, "בכל שנה עולות בי מחשבות כאלה בתחילת הגלישה. אבל אחר כך זה מסתדר".

מעבר לצורך להתמודד עם המחשבה שספורט כל-כך יפה ומלא סטייל הוא אולי מחוץ לתחום שלי, היה לי עוד קושי: אני טיפוס של חורף. המראה של מדרונות מושלגים, עצים לבנים, מלון עטוף שלג, פתיתי שלג שיורדים כמו כוכבים - הוא אחד המראות הכי מרוממי נפש עבורי. סקי הוא חלק מהאווירה הכוללת, ואם אתה לא גולש, זה לא זה. מאוד מתסכל.

לסקי הפעם, באיטליה, הגעתי אחרי רקורד של שתי חוויות גלישה: האחת, לפני כ-20 שנה, באתר לה מנוויר(Les Menuires) בצרפת, שם רכשתי את הידע הבסיסי בסקי; השנייה, לפני כשנתיים, בשלושה אתרים שונים בשווייץ. ערב הגלישה ההיא, לאור העובדה שעברו כמעט 20 שנה מאז עליתי על מגלשי סקי, הייתי מסוקרנת לגלות אם סקי זה כמו אופניים, שם אם לא רכבת שנים - ברגע שעלית על האופניים, מיומנות הרכיבה מיד חוזרת אליך.

המסקנה לא הייתה חד משמעית. מצד אחד, משהו נשאר. מצד שני, בניגוד לאופניים, זה לא מיידי. צריך לעבוד על זה. "שום דבר בסקי הוא לא טבעי", מסביר מנואל, מדריך סקי בסלה רונדה. וזה כנראה העניין: בעוד שרכיבה על אופניים ושיווי המשקל שהיא דורשת ממך טבעית לגוף, בסקי הנטייה של הגוף דווקא הפוכה: להתכופף כשצריך לעמוד; לעמוד, כשצריך להתכופף; לנטות לצד אחד, כשצריך דווקא לנטות לצד השני; ולנטות אחורה, במקום קדימה.

לאוסטריה או לאיטליה?

לחוויית הסקי הפעם, הגעתי די מעודדת. אחרי הכול, חלפו רק שנתיים מהפעם האחרונה, שבה גלשתי לא רע. הצטרפתי לנסיעת עיתונאים של "סקידיל", המתמחה בתיירות סקי. היעד: אתר סלה רונדה (Sella Ronda), בדולומיטים שבאיטליה. כשנחתנו בשדה התעופה ברשיה (Brescia) בצפון איטליה - שדה תעופה קטן, שנראה באמצע שומקום - המתינו לנוחתים הנציגים לאתרים השונים: לאתר שלנו, סלה רונדה; לליביניו (Livigno); לפאסו טונלה (Passo Tonale); ולמדונה די קמפיליו (Madonna di Campiglio).

הנציג שלנו בסלה רונדה היה ליאור פייבלביץ מיבנה, שסיים תואר בחשבונאות וכלכלה באוניברסיטת תל אביב, עבד בקרן הון סיכון, וכעת מתחיל לעבוד במשרד רואה החשבון קלסמן.

הנסיעה משדה התעופה עד לאתר אורכת כשלוש שעות ברוטו, כולל הפסקה של כחצי שעה. בדרך למדתי מאחד הנוסעים, ש"באיטליה יש מקומות טובים יותר לעשות סקי ביחס לאוסטריה, אבל באוסטריה ה'אפרה-סקי' וה'קרחנה' יותר חזקים". בסביבות שתיים בצהריים הגענו לעיירה שלנו, קמפיטלו Campitello)), עיירה קטנה וחמודה, בגובה של 1,448 מטרים. כ-800-700 תושבים, וכחמישים בתי מלון. לי היא נראתה מאוד שוקקת, אך חבריי לקבוצה הבהירו לי שצריך להיות באוסטריה כדי להבין מה זו עיירת סקי שוקקת.

שוטרת מקומית, ילידת קמפיטלו, וגם מנואל, מדריך הסקי, אף הוא יליד קמפיטלו ותושב העיירה, תרמו לנו את המידע הבא: בעונות התיירות, שזה בערך מדצמבר עד אפריל, ומיוני עד ספטמבר, תושבי קמפיטלו עובדים במקום. באוף סיזן, רבים מהם יוצאים לעבוד מחוץ לעיירה, בעיקר בבנייה ובשיפוצים. חלק מהמשפחות בעיירה מחזיקות כמה בתי מלון. כך גם בית המלון שלנו, מלון דיאמנט, השייך לרשת "יוניון", הכוללת מספר בתי מלון, גם בעיירה הסמוכה קנצאיי canazei. המלון שלנו, כמו שנכתב עליו בברושור, הוא בסגנון טירול: ספון עץ, ביתי, חמים ומשפחתי. טירול האיטלקית מרוחקת ב-15 קילומטרים מקמפיטלו, סיפרה השוטרת.

אחרי קבלת חדרים יצאנו לשכור ציוד בחנות מקומית. בערב, מפגש בפאב המקומי, "הארנב הלבן". אני מדברת עם הגולשים בקבוצה, השוהים בקמפיטלו, שחלקם לא הגיעו לסלה רונדה במקרה: או שהיו בו בעבר, או ששמעו עליו. מתברר, שהסלה רונדה הוא אתר הסקי הגדול ביותר בעולם, הכולל למעלה מ-500 קילומטרים של מסלולים, נופים מדהימים ושלג עמוק. במרבית הימים יש שמש. "אתר מדהים", אומר אחד הגולשים, שזו הפעם השנייה שלו באתר. "השלג מדהים, המסלולים מגוונים, והפאסיליטיס מעולים".

גלישה בשמורת טבע

האתר, שהוא חלק מקבוצת אתרי הסקי Dolomiti SuperSki, נמצא בלב הדולומיטים והוכרז כשמורת טבע על-ידי אונסקו. הסלה רונדה הוא מסלול היקפי של כ-40 קילומטרים, המקיף את רכס הרי הסלה. ניתן להקיף אותו בכיוון השעון, במסלול הכתום, ונגד כיוון השעון, במסלול הירוק. המסלול המעגלי מחבר ארבעה מתחמים, שבכל אחד מהם מסלולים רבים: ארבה/מרמולדה (Arabba/Marmolada), אלטה באדיה (Alta Badia), ואל די פאסה (Val di Fassa), ו-ואל גארדנה (Val Gardena). השנה התחיל השלג לרדת מוקדם, אבל גם כשהוא מתעכב אין בעיה, בזכות כיסוי תותחי שלג של כ-90% מהמסלולים. יודעי דבר אומרים שרוב המסלולים אדומים (דרגת קושי בינונית-גבוהה), ורק מעט מהמסלולים קשים מאוד; באתר הסקי Araba המסלולים הקשים ביותר; בצד הצפוני של Alta Badia יש עיירה קטנה בשם לה-וילה, ובה מסלול שחור המשמש לתחרויות סקי. מי שממש רוצה, אומרים בעיירה, יכול בכל יום במשך שבועיים לנסוע לאתר אחר.

התעניינתי אצל הוותיקים בחופשות סקי מה לדעתם עדיף, חבילות נופש של סקי דיל, או של קלאב מד? הדעות היו שונות: אחד הצהיר שבשנה הבאה הוא נוסע לקלאב מד. "אין לי כבר כוח להתנייד לאתר", הוא הסביר, "בקלאב מד אתה נמצא באמצע האתר, וגם מקבל ציוד חדש מהניילון". "קלאב מד זה לא בשבילנו", אמרה לי לעומת זאת גולשת אחר. "זה קייטנה. יש כאלה שאוהבים את זה, אנחנו לא". היתרון של שלוש ארוחות ביום, כמו שיש בקלאב מד, לדעת אחרים הוא דווקא חיסרון.

לשקם את האגו הפגוע

למחרת בבוקר אנחנו הולכים לגונדולה (מעלית סגורה שמעלה את הגולשים לנקודות הגבוהות שמהן גולשים למטה), מרחק של כ-300 מטר מהמלון. לגונדולה נכנסים מקסימום 120 איש, אם כי לדעתי היו מקרים שנכנסו הרבה יותר. די מהר מתברר, שאנחנו אמנם באיטליה, אך התחושה היא כאילו הגענו למוסקבה: חלק הארי של הגולשים באתר, רוסים. האיטלקים מגיעים כבר פחות, מסביר מנואל, המדריך, בגלל המצב הכלכלי.

אנחנו יוצאים מהגונדולה. המדרון הראשון הוא דווקא אדום, לייט אמנם, אבל עדיין אדום. אני מתחילה לגלוש עם רמי, גולש מנוסה אמנם, אך כרגע הוא מתנהל בזהירות, בעקבות פציעת סקי בגב, לפני כשנתיים. כבר ביום הראשון היו לי שתי נפילות שגבו ממני הרבה אנרגיה פיזית, וברמה המנטלית, מחקו לי את הביטחון. חזרתי למלון כואבת, ובעיקר מדופרסת. ביום השני התחלתי את ההדרכה בבית הספר בסלה רונדה. מחדר קטנטן מנוהל מערך השיעורים, שעליהן חולשת פקידה חייכנית. מנואל, המדריך שלנו, דיבר אנגלית מצוינת והיה מאוד סבלני. תאמינו לי, זה לא עניין של מה בכך.

הקבוצה שלנו כללה עוד שתי ישראליות, איטלקי מפירנצה ואוסטרלית, שברחה מחום של 40 מעלות במולדתה. שם, היא סיפרה, השלג הוא "אואסי" - נדרשו לי שני רגעים להבין שהתכוונה ל"אייסי". הייתה עוד בחורה ממוסקבה, ממושמעת מאוד וממעטת לדבר, ועוד בחורה מאיטליה. מנואל הבטיח, שאם נתקדם יפה, ביום האחרון של ההדרכה נעשה את הסלה רונדה.

שני ימי ההדרכה הראשונים היו מאוד מתסכלים. שנתיים קודם לכן גלשתי הרבה יותר טוב. "תשמעי, את לא נעשית צעירה יותר", הזכירה לי אימא שלי כשדיברתי איתה בערב בטלפון.

באותו ערב הייתה פעילות החלקה על הקרח וקארטינג, ממש ליד הגונדולה. למרות הפיתוי להישאר במלון החמים, הכרחתי את עצמי לצאת החוצה לקור של מינוס 5 מעלות, כל זה בניסיון לשקם קצת את האגו הפגוע. קיוויתי שעל הקרח אהיה מוצלחת יותר מאשר על השלג. זה עבד. הקרח, בניגוד לשלג, היה סבלני בהרבה. הרבה פעמים כמעט נפלתי, אך לא נפלתי אפילו פעם אחת.

חזרתי מעודדת למלון, והתברר שזו גם הייתה נקודת המפנה: למחרת פרצתי את המחסום, והגלישה שלי השתפרה משמעותית, וגם הביטחון חזר אליי. דווקא ביום הזה, חלק גדול מהגולשים החליטו לוותר על הגלישה, כי תחזית מזג האוויר הבטיחה קור, רוח ושלג. בפועל, בסביבות הצהריים השמש בצבצה, ונשארה. החברים לשולחן בבית המלון, חזרו גם הם מרוממים, אבל מסיבה אחרת: במהלך הגלישה הם הגיעו לפיז סטור (Piz Seteur), מקום שהאטרקציה שלו היא בחורות הרוקדות בשלג בבגד ים בגובה של 2,064 מטרים.

באנחנו המשכנו בשלנו, התאמנו בשקידה והיינו ילדים טובים, וביום הגלישה האחרון נפרצו כל הסכרים והקפנו את הסלה רונדה. היה אדיר!

מידע מעשי וטיפים

חבילת סקי לסלה רונדה הכוללת טיסה ישירה לברשיה, מסי נמל וביטחון, העברות לאתר ובחזרה, שבעה לילות במלון ברמה של שלושה כוכבים, שישה ימי סקי פס, הטסת ציוד גלישה חינם (משקל כולל עד 25 קילוגרמים) ומלווה של החברה באתר: 1,099- 1,199אירו לאדם (תלוי בתאריכים).

בכניסה לעיירה מואנה (Moena) יש מסעדה בשם סולדנלה, שם אפשר לקבל סטייק מצוין במשקל 300 גרם ב-14 אירו.

אחד המסלולים מסתיים בעיירה היפה סלבה (Selva). כדי להגיע למעלית הבאה חוצים את הכביש הראשי של העיירה. חברים לקבוצה, מצאו עצמם בסלבה באחד הימים, בסביבות השעה ארבע וחצי אחרי הצהריים, כשכל המעליות כבר נסגרו. הם נאלצו לקחת מונית לקמפיטלו, שעלתה להם 80 אירו.

אפרה-סקי (הבילויים שאחרי):

Hexen - מועדון גדול ומעוצב בכניסה לקנאציי. ה-מקום לרקוד בו בסופי שבוע.

Des Alpes - האפרה סקי הכי טוב בעמק! בשני וברביעי - רקדניות על הבר.

White Rabbit - הסוד של המקומיים. פאב שכונתי שמשדר כדורגל ומשמיע רוק משובח.

Ton Tin - דאנס בר במרכז קמפיטלו. להיטים לאורך השבוע וערב ברזילאי בימי ג'.

Bazz - בר שקט באווירה רגועה, עם במה פתוחה ושלל כלי נגינה.

שכירת רכב ליום - ונציה, ורונה ומילאנו נמצאות בהישג גלגליכם.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988