עידן חדש בניו-יורק: הכרכרות, העשירים OUT; שוויון IN

ראש העיר החדש של ניו-יורק, ביל דה-בלאסיו, משיק ניסוי סוציו-כלכלי, שהצלחתו הפוטנציאלית עשויה לתת תנופה לגאות ליברלית בארה"ב

בניו-יורק הושבע אתמול (ד') ראש עיר חדש, ביל דה בלאסיו, ואמות הסיפים העירוניות כבר רועדות. דה בלאסיו הוא היפוכו האידיאולוגי של ראש העיר הקודם, מייקל בלומברג. האחרון הוא מיליארדר (השביעי במדרג העושר בארה"ב); הראשון הוא פוליטיקאי ומשרת ציבור. בלומברג נחשב "ידיד העשירים" ומאמין שטפטוף (דולרים) מלמעלה מיטיב עם כל אלה שלמטה; דה בלאסיו מאמין שאי-השוויון בין המאיונים העליונים לעשירונים התחתונים מאיים לפרום את המרקם החברתי של ניו-יורק. האחד הוא שמרן פיסקלי; האחר הוא ליברל במתכונת הסוציאל-דמוקרטים באירופה. כדי להבין את עוצמת המהפך בניו-יורק, שוו בנפשכם שסתיו שפיר היתה נבחרת לראש ממשלת ישראל במקום בנימין נתניהו.

ההתבטאויות של בלומברג ודה בלאסיו מלמדות על עומק התהום שפעורה ביניהם. בראיון לניו יורק מגזין, ב-7 בספטמבר 2013, התבקש בלומברג להגיב על הטענה שהוא מנהל את ניו-יורק למען העשירים. תשובתו: "ההכנסה הממוצעת של שני העשירונים התחתונים בניו-יורק גבוהה יותר מאשר כמעט בכל עיר אחרת בארה"ב. כמובן, ההכנסה הממוצעת של שני העשירונים העליונים בניו-יורק גבוהה יותר מאשר בארבע הערים שנמצאות תחתיה (במידרג ההכנסות). אבל כך הוא בסיס המס שלנו. אם נוכל למצוא חבורת מיליארדרים ברחבי העולם ולהביא אותם לכאן, זו תהיה מתנה משמיים, מפני שהמיליארדרים האלה הם מקור ההכנסות שמטיבות עם כל האחרים... מנקודת המבט של ניו-יורק, אנו מעוניינים במיליארדרים האלה, אז למה למתוח עליהם ביקורת? היה גדול אם היינו יכולים להביא את כל המיליארדרים הרוסיים לניו-יורק".

ולעומתו דה בלאסיו, בנאום בטקס ההשבעה הפומבי שלו: "נקראנו לשים קץ לאי השוויון הכלכלי והחברתי שמאיים לקרוע את העיר שאנו אוהבים. וכך, אנו נוטלים על עצמנו היום מחויבות להוביל את ניו-יורק בכיוון פרוגרסיבי חדש... ואנו לא מתכננים לחכות".

דה בלאסיו אמר, ש"הדחפים הפרוגרסיביים רשמו את ההיסטוריה של ניו-יורק והם נמצאים בד.נ.א. שלה". אבל הליברליות הצרופה שהוא מנסה לקדם היא מותג מוכתם, אחרי 20 שנה שבהן ישבו בסיטי-הול רודי ג'וליאני ובלומברג הרפובליקאים (בלומברג הגדיר עצמו "עצמאי" בתקופת כהונתו השלישית, אך הוא לא התנער מעולם מהשקפת העולם התאגידית שלו), ואחרי התחזקות מתמדת של האגף הימני במפלגה הרפובליקאית, שהצליח להכפיף מחוקקים בקונגרס, משתי המפלגות, לפני ה"כורח" בקיצוצים תקציביים שפגעו בעיקר בשכבות חלשות.

במשך שנים, היה התואר ליברל שם גנאי בוושינגטון ומעבר לה. ליברל הוא סוציאליסט וסוציאליסט הוא קומוניסט. אחד מהטיעונים המרכזיים של הרפובליקאים נגד ברק אובמה היה, ועודו, שהוא מנסה לשנות את הסדר החברתי, לקחת מעשירים ולתת לעניים. הדמוקרטים הואשמו, במידה רבה של צדק, בהתפוררות המרכזים האורבניים הגדולים לאורך החופים ובמערב התיכון בשנות ה-60 וה-70. כאשר הדמוקרט דייוויד דינקינס היה ראש העיר ניו-יורק, בתחילת שנות ה-90, צמחה הפשיעה שם לממדים מבהילים.

עלייתו המטאורית של דה בלאסיו (הוא גבר על יריבו הרפובליקאי ברוב אדיר לאחר שנים של אלמוניות יחסית) אינה מנותקת מהלך הרוח הלאומי. הדיבורים על אי-שוויון וקיפוחים מעמדיים נעשו חלק חשוב מהשיח בארה"ב כולה. אחת מהסיבות לתבוסתו של מיט רומני בבחירות לנשיאות ב-2011 היתה התבטאותו היהירה על אותם 47% מהבוחרים שמתעלקים על קופת הציבור.

ברמה העירונית, הבוחרים בניו-יורק התייצבו מאחורי דה בלאסיו בגלל החשש שתחת בלומברג נהפכת עירם לכלוב מוזהב שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם לחיות בו. בקמפיין שלו, הגדיר דה בלאסיו את הפערים בניו-יורק כ"סיפורן של שתי ערים" והתחייב להפוך את הכרך לעיר אחת של כל תושביה. ובכל זאת, הכוונה המוצהרת שלו להפנות את ניו-יורק לנתיב השמאלי של הפוליטיקה האמריקאית, נתיב שיש בו תנועה דלילה מאוד, היא ניסוי סוציו-כלכלי שסיכויי הצלחתו אינם ברורים. אך אם הניסוי יעלה יפה, הוא עשוי לתת תנופה לגיאות ליברלית בארה"ב.

למה אפשר אפוא לצפות מראש העיר החדש? להרבה, על סמך נאומו אתמול והתבטאויות אחרות. מבחינת תיירים, הסיפור הגדול הוא החלטתו הנחושה להוציא ממנהטן את את הכרכרות הרתומות לסוסים, שחונות מול מלון "פלאזה" ומסיעות תיירים בסנטארל פארק מאז 1858. הנימוק: צער בעלי חיים. המסורת פחות חשובה והעגלונים יצטרכו לנתב את מחאותיהם לבית-המשפט.

רוב תושבי ניו-יורק שמחו לשמוע, שדה בלאסיו עומד להרחיב את החלת הזכות לחופשת מחלה. הוא התחייב שבתוך שנה יהנו עוד 300 אלף ניו-יורקים מהזכות לחלות בלי חשש להקטנת שכרם. ראש העיר הבטיח עוד, שמעתה יחויבו קבלנים גדולים להוסיף לפרוייקטים שלהם יחידות דיור בר-השגה; שהוא ייאבק במגמה לסגירת בתי-חולים בפריפריה האורבנית; ושבדעתו לבנות מרפאות שכונתיות.

דה בלאסיו לא היסס להכריע במחלוקת על הנוהל המשטרתי שידוע בשם "עכב וחפש", שמתיר לשוטרים בניו-יורק לערוך חיפוש על גופם של עוברים ושבים "מעוררי חשד" ברחוב, בפומבי, ללא שום הוכחה שהמעוכבים מעורבים בביצוע עבירה. נוהל זה מיושם לעיתים נדירות באפר איסט סייד, באפר ווסט סייד או אפילו בטיימס סקוור, אבל הוא מבוצע באופן שגרתי בהארלם ובשכונות עוני בברונקס ובברוקלין ורוב המעוכבים הם שחורים צעירים. בלומברג תמך בנוהל זה, וכמוהו שוטרים רבים, אבל דה בלאסיו הכריז אתמול, כי מדיניות "עכב וחפש" תעבור רפורמה, "כדי להגן על כבודם וזכויותיהם של צעירים לא לבנים".

אך את המחלוקת הגדולה ביותר מעוררת החלטתו של ראש העיר להעלות את המס על המאיונים העליונים כדי לממן גישה אוניברסלית לפעוטונים לאלה שטרם הגיעו לגיל הגן ותכניות חינוכיות לתלמידי חטיבות הביניים אחרי שעות הלימודים הפורמליים. "אלה שמשתכרים בין 500 אלף למיליון דולר בשנה, יצטרכו לשאת בתוספת מס של 973 דולר בממוצע בשנה", אמר דה בלאסיו. "זה פחות משלושה דולר ליום, ובערך המחיר של ספל סויה-לאטה בסטארבאקס המקומי".

דיבורים כאלה הם כמו חריקת מסמר על משטח זכוכית באזניהם של רפובליקאים, שבשביל רובם העלאת מס היא אקט לא אמריקאי. הם ייצטרכו להתרגל להרבה חריקות כאלה בניו-יורק.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988