דני דנקנר מערער לעליון; "עונש חסר תקדים בחומרתו"

‎‎יו"ר בנק הפועלים לשעבר הורשע בעבירות של הפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול תאגיד בנקאי וקבלת דבר בתחבולה‏, ונדון לשנת מאסר בפועל ■ טוען כי היה צריך לגזור עליו מאסר על-תנאי כמו במקרה של אולמרט או עבודות שירות

‎‎יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, מבקש מבית המשפט העליון לבטל את שנת המאסר בפועל שנגזרה עליו בבית המשפט המחוזי, בעקבות הרשעתו בעבירות של הפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול תאגיד בנקאי וקבלת דבר בתחבולה.

בערעור שהגיש דנקנר אתמול (ב') לבית המשפט העליון נטען כי עונש המאסר בפועל הוא "חסר תקדים בחומרתו ואיננו עולה בקנה אחד עם העיקרון בדבר יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין סוג ומידת העונש המוטל בעקבותיו".

דנקנר אמור להתחיל בריצוי המאסר ביום ראשון הקרוב, ובמקביל להגשת הערעור הוא מבקש מבית המשפט העליון לדחות את תחילת ריצוי העונש עד להכרעה בערעור.

‏לפני כחודש גזר השופט צבי גורפינקל מבית המשפט המחוזי בתל-אביב עונש של שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי וכן מיליון שקל קנס, בעקבות הרשעתו של דנקנר במסגרת הסדר טיעון. בהסדר נקבע כי דנקנר ישלם קנס בגובה זה, וביחס ליתר רכיבי העונש יטען כל צד בבית המשפט.

דנקנר מבקש לבטל את רכיב המאסר בפועל - או לקצרו משמעותית ולאפשר לו לרצותו בעבודות שירות. לדבריו, "הערעור מכוון אך ורק כנגד העונש הבלתי מידתי והבלתי הולם את העבירות שבקיומן הודה דנקנר ואת הנסיבות שבהן נעברו".

‏‎‎‏"פרסומים שקריים ודורסניים"

‏בהודעת הערעור מציינים סנגוריו של דנקנר, עורכי הדין יוסף בנקל, יורם ראב"ד, נבות תל-צור, טל שפירא ורוני קרודנר, כי "החקירה בעניינו של הנאשם לוותה בשורה של פרסומים דורסניים, פוגעניים ושקריים, ותוצאות המשפט אינן משקפות את הפרסום המוקדם, שייחס לנאשם ללא הצדקה עבירות של לקיחת שוחד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון. אישומים אלה, שריחפו מעל ראשו של הנאשם כחרב מתהפכת, נמחקו בתום שמיעת ראיות התביעה ולאחר שהובהר כי אין כל בסיס או יסוד למרבית האישומים".

‏עוד מוחים הסנגורים על ההקבלה שערך בית המשפט המחוזי בין עבירת הפרת אמונים בתאגיד, לבין מירמה והפרת אמונים של עובד ציבור. בכל מקום שנערכה השוואה כזו, טוען דנקנר, מן הראוי היה להשוות להרשעתו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות, שבה המדינה עצמה ביקשה מבית המשפט לגזור על אולמרט עבודות שירות - ולבסוף גזר עליו בית המשפט מאסר על-תנאי בלבד.

דנקנר מבקש משופטי העליון לשקול גם את נסיבותיו האישיות, ובהן העובדה שבת זוגו, שעמה הוא מתגורר ביישוב עין-איילה, הוכרה כנכה בשיעור 100%.

בערעור מציין דנקנר גם את תעודות ההוקרה שקיבל מגורמים שונים, ובהם עמותת הורים לילדים חולי סרטן, על הסיוע שהעניק להם לאורך השנים. "בכל השנים תרם הנאשם לציבור ולחברה, ונקודות אלה יש לזקוף לזכותו", נאמר בהודעת הערעור.

‎‎ניגוד עניינים והצהרה כוזבת

‎‎במסגרת הסדר הטיעון הודה דנקנר באישום הראשון, בפרשת רכישת בנק פוזיטיף, כי בעת ששימש יו"ר בנק הפועלים, הסתיר מדירקטוריון הבנק את קשריה העסקיים של חברת אלרן, המוחזקת על-ידו ובני משפחתו, עם רפי ברבר, הבעלים של קרן‎RP ‎‏. זאת, במקביל לכך שניהל מטעם בנק הפועלים את המשא-ומתן לקביעת גובה הפיצוי שיקבלו ברבר וקרן‏‎ RP ‎מבנק הפועלים, בגין ויתור על חלקה בעסקה עם הבנק לרכישה משותפת של בנק פוזיטיף הטורקי.

באישום השני דנקנר הודה כי הסתיר מדירקטוריון בנק הפועלים את העובדה שביקש וקיבל הלוואה בסך 5 מיליון אירו מבנק‎ DHB ‎ההולנדי, שבבעלות איש העסקים הטורקי הליט צ'ינגלולו, המחזיק גם בבנק פוזיטיף. זאת, בזמן שבתפקידו כיו"ר בנק הפועלים תמך דנקנר בשורת החלטות בדירקטוריון שנועדו לסייע ולהיטיב עם צ'ינגלולו.

‏דנקנר אף הודה כי קיבל דבר בתחבולה מבנק‏‎ DHB ‎ההולנדי והורשע בעבירה של קבלת דבר בתחבולה. דנקנר נדרש במסגרת בקשת ההלוואה מבנק‏‎ DHB ‎למסור דיווח אודות שווי ההון העצמי שלו. דנקנר העביר לבנק‎ DHB ‎מסמך על גבי נייר המכתבים של בנק הפועלים, בו הוא מצהיר כי ההון העצמי שלו נטו הוא 50 מיליון אירו, זאת בעת שההון העצמי האמיתי שלו באותה תקופה היה נמוך באופן משמעותי.

באישום השלישי הודה דנקנר בכך שבעת שכיהן כיו"ר בנק הפועלים, קיבל בתחבולה אשראי מהבנק. דנקנר ביקש אשראי בנקאי בסך כ-13 מיליון שקל, ולשם כך התבקש למסור הצהרת עושר לבנק‏‏‎‏, שבה כלל את ההון של בני משפחתו המורחבת, אך הצהיר כי מדובר בעושר האישי שלו, בשעה שהונו העצמי היה נמוך באופן משמעותי מההון עליו הצהיר.

בגזר דינו ציין השופט גורפינקל כי התנהלותו של דנקנר היא "תהליך הידרדרות מתמשך במשטר התאגידי של בנק הפועלים. הצטברות המעשים של הסתרת קשריו האישיים, הסתרת ההלוואה מהבנק ההולנדי וקבלת אשראי מהבנק שהוא עומד בראשו, תוך הסתרת עושרו, מעידים על מעשים חמורים ומחייבים מסר חד-משמעי, שמעשים כגון אלה לא יוכלו לעבור ללא ענישה מרתיעה. חובה להוקיע את מעשיו ולהעביר מסר שמעשים כגון אלה לא יוכלו לעבור ללא תגובה עונשית הולמת, שתחזיר את אמון הציבור במערכת הבנקאית שנפגע, ואשר יש צורך לשקמו". ‏‎‎‏(ע"פ 677/14). ‏‎‎‏