יאיר נתניהו לא לבד

זה התחיל בתור אייטם רכילותי קטן וחביב: ליאיר הבן של ראש הממשלה בנימין נתניהו יש חברה, ואפילו נורבגית. ידיעות על הזוג הקוסמופוליטי הצעיר עיטרו את העמודים האחוריים של הטבלואידים, תמונות עתירות בלונד (משני צידי השידוך) חרכו את הרשתות החברתיות.

ככה ייעשה לבחור שאבא שלו שולט כאן ביד רמה, עם הפסקות, כבר 18 שנה. המשפחה המלכותית, גרסת הלבנט.

רק שבמהירות שקשה לעכל, הפך המידע הפיקנטי וחסר החשיבות על הבחירה הרומנטית של יאיר נתניהו לסערה דתית ולאומנית חשוכה. ומה שיותר חשוב: הסערה הזו היא סטירה בפרצופם של חילוניים רבים, שלרגע הרשו לעצמם להשתכנע שהם חיים במדינה נאורה, ליברלית ושוחרת שפיות, מדינה שבה בחור צעיר יכול להתאהב במי שליבו חפץ, בלי שצבא של פונדמנטליסטים יכתיר אותו כאחראי לקטיעת שושלת העם היהודי.

בשבוע שחלף נחשף במלוא עוצמתו הפער בין מי שסבור שאהבה וזוגיות הן ממלכה אינטימית ועדינה, דמוקרטיה קטנה שבה רק לשני אנשים - הוא והיא (או לפעמים הוא והוא, וגם היא והיא) - יש זכות הצבעה, לבין אלה שמשוכנעים כי למי שנולדו כיהודים אין זכות בחירה אמיתית: חובתם להמשיך את השושלת, ההעדפה האישית שלהם צריכה להתכופף בפני תפקידם ההיסטורי, ואם הם לא מבינים את זה - אנחנו, בעזרת השם ומאמר המערכת של "יתד נאמן" - כבר נסביר להם.

בחיי היום-יום ניתן לייצר פשרות, לעגל פינות ולבלוע צפרדעים, אבל על הפערים שהוצפו השבוע קשה מאוד לגשר.

כשיו"ר ש"ס, אריה דרעי, שמתיימר לשמש כגשר של מתינות בין חרדים לחילוניים, אומר ברדיו ש"אוי לנו אם זה נכון; אבל אם זה נכון חלילה וחס זה כבר לא עניין אישי, זה הסמל של העם היהודי"; כשאמנון בן דהן, סגן-שר מהבית היהודי, מפלגה שחילונים רבים הצביעו לה בגלל שהלכו שבי אחרי הדיבור הסחבקי של נפתלי בנט האח, אומר, כי "זה דבר לא ראוי" ומרשה לעצמו לפלוש בגסות לפרטיותה של סנדרה לייקאנגר ולהביע תקווה שתתגייר; כשדודו של יאיר נתניהו, מרצה באוניברסיטה, מכריז שאחיינו "יורק על הקבר של סבא וסבתא שלו"; כשעורך "יתד נאמן" אומר בטלוויזיה בלי למצמץ, ש"תארו לכם שהיא הייתה פלסטינית" - כאילו אהבה בין יהודי לערבייה היא פשע נגד האנושות או בגידה במולדת; כשהארגון הגזעני להב"ה מפרסם נזיפה פומבית בראש הממשלה; כשכל זה קורה, המסקנה היא, שחלקים נרחבים בחברה הישראלית עדיין תקועים בין חומות השטעטל, ושבעיניהם כל עלמה צהובת-שיער שלא משתייכת למוצא הנכון, היא שיקסע שמפתה את מיטב בנינו ומהווה איום קיומי.

האויב הגדול של העם היהודי-ישראלי?

יאיר נתניהו לא לבד. מאות ישראלים וישראליות שנישאים מדי שנה לבני-זוג שאינם יהודים יכולים להעיד שההתעמרות של זרועות המדינה - הביורוקרטיה, החשדנות, הפולשנות, הניסיון להקשות על כל צעד בחיים - פוגעת גם בישראלים מפורסמים פחות, ומשדרת להם שהבחירה הרומנטית שלהם אינה מוצאת חן בעיני המדינה.

אמר לי פעם ישראלי שהתחתן עם בת-זוגו הדנית, "בשיעורי אזרחות שיננו לנו שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. היום אני יודע שזו מדינה הרבה יותר יהודית והרבה פחות דמוקרטית". הדברים שלו הסגירו כאב גדול: המדינה שבה גדל, שאותה חונך לאהוב, שבה שירת בצבא וחלם להקים משפחה, הפנתה לו עורף ברגע שעשה את הבחירה שעבורו נראתה מובנת מאליה - לחלוק את חייו עם האישה שהוא אוהב.

המטיפים לטהרת הזרע חזרו וטענו השבוע שההתבוללות היא האויב הגדול של העם היהודי לדורותיו. ובכן, האויב הגדול של העם היהודי-ישראלי כיום הוא הבערות, ההסתגרות, שנאת הזרים והגזענות. כמה אירוני שכל זה מתפוצץ עכשיו בפרצופו של בנו של נתניהו, פוליטיקאי שבנה את הקריירה שלו מטיפוחה של החשיכה הגדולה הזו.

הכותב הוא מגיש התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל