לא רק מנהלים תאבי-בצע

ברור שדברי שלמה מור-יוסף הבוקר (ד') הם לא לעניין, ובעיקר אינם מכבדים אותו וגם אותנו. הוא היה המנכ"ל הכל-יכול של הדסה במשך 11 שנים. הגירעון, כידוע, לא נוצר היום, הוא היה קיים, ובמידה רבה נוצר ושגשג בתקופת כהונתו. עכשיו יש לו הסברים שהשורה התחתונה שלהם היא הייתי מנהל מצוין ומתרים דגול.

אז איך נוצר הגירעון? כמובן שלמור-יוסף יש הסברים, שהרי מן המפורסמות היא שיש מאזן רווח ומאזן הסבר. בכל מקרה זה קצת מאוחר. השאלה הגדולה כלפי המנכ"ל לשעבר היא למה לא התייצב לפני האומה וסיפר אז, במהלך כהונתו, את מה שהוא מספר היום? הרי בתקופת מחלתו של שרון התברר שאין למור-יוסף שום בעיה עם מיקרופונים, אדרבא. אז למה לא אמר דבר? אם היה מתאר אז את מצב בית החולים, כפי שהיטיב כל כך לתאר את מצבו של שרון, אפשר היה לטפל בבעיה יותר מוקדם.

רובנו יותר צדיקים?

אבל מור-יוסף שתק. האם נהג אחרת מכפי שהיו נוהגים במצבו רוב האנשים, רובם ככולם? לו שטח בפנינו את המצב האמיתי בבית החולים בוודאי היה סופג ביקורת, ואולי אפילו היה נאלץ להתפטר. המשמעות הייתה ויתור על תנאי שכר ועבודה שאין רבים כמותם. מי מוכן לוותר על כל אלה מרצונו החופשי? בואו נשים יד על הלב - האם אנחנו, ברובנו, היינו עושים זאת? האם היינו מוכנים לוותר, ביוזמתנו, על סכומי עתק למען המינהל הציבורי? האם אנחנו צדיקים יותר ממנהלים בעלי שכר גבוה?

הבלמים לא עבדו

בדבר אחד צודק מור-יוסף - הכל נעשה בסמכות וברשות. מה זה אומר? שמי שהיה צריך לפקח ולבלום לא עשה את עבודתו. הרי בגלל זה מוקמים גופי פיקוח, כדי לוודא שהדברים נעשים כשורה. מור-יוסף טוען עוד שרודפים אותו כי זה יותר נוח מאשר לבדוק מה קורה במערכת כולה, כולל הגופים האמורים לפקח ולוודא. טענה זו היא מרכזית בפרשה.

אפשר לומר שהמנהלים אשמים מבחינה מוסרית, שהם תאבי-בצע. אני לא חושב שהם יותר כאלה מרוב בני האדם, אלא שלהם יש את האפשרות. אבל אם רוצים תוצאות, בואו נטפל בסיבות ובאנשים הנכונים. איפה היו הדירקטורים ויושבי הראש שלהם? והבעלים? כל אלה שדנו, החליטו ואישרו את הסכומים שאנחנו מאשימים את המנהלים בקבלתם. בהם צריך לטפל. אומרים זאת כבר שנים, ועדיין לא נעשה דבר של ממש בעניין.

החיוך של מצגר

את יונה מצגר אפשר לתפוס בהרבה דברים, רק לא בלי חיוך. כדי להוריד לו את החיוך יהיה בוודאי צורך בניתוח פלסטי.