אקדח טעון לרקה

הראיון שהעניק נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לעיתונאי ג'פרי גולדברג, מסוכנות בלומברג, הוא אקדח טעון שמכוון לרקת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, או לרקתה של הקואליציה בישראל, וזו אינה הפרזה.

המאמר, שפורסם שעתיים לפני נחיתת מטוסו של נתניהו בוושינגטון שלשום (א', ולא ברור אם דובר הבית הלבן בחש בעיתוי הפרסום), הוא מההתבטאויות החשובות של אובמה על תהליך השלום.

ידענו שנשיא ארה"ב שואף לסחוט ויתורים מהישראלים ומהפלסטינים כדי להשכין שלום, והוא גם הראה בתקופת כהונתו הראשונה שהוא מסוגל לכופף ידיים ולהשפיל מנהיג כדי לאכוף את חזונו. אך דבריו בראיון בוטים, ללא כחל ושרק, ובלי נבירה בתילי העוולות שכל צד עורם על הצד האחר. הם מאירים באופן שכלתני את חשיבתו של אובמה על הסכסוך, פתרונו הפוטנציאלי, על הצד שצריך לתת דחיפה לקידום הפתרון, ועל הרציונל.

כרגע לא ידוע הרבה על ההתגוששות בין אובמה לנתניהו אמש (ב') בלשכה הסגלגלה, בביקורו התקופתי של רה"מ בבית הלבן, מעבר לאמירותיהם הפומביות בתחילת הפגישה. אבל דברי הנשיא בראיון מספקים מתווה ברור: "כשאנהל את השיחה עם ביבי, זו תהיה תמציתה: אם לא עכשיו, אימתי, ואם לא אתה, ראש הממשלה, אז מי"?

ואובמה הוסיף איום מרומז: ארה"ב אמנם מוכנה להגן על ישראל המבודדת באו"ם ובגופים בינלאומיים, אך אם תהליך השלום יקרוס, יכולת ארה"ב לעשות זאת תצטמק. "אם לא נראה הסכם שלום, ותימשך בנייה אגרסיבית של ההתנחלויות - והייתה בנייה אגרסיבית של ההתנחלויות בשנתיים שחלפו יותר מאשר תקופה ארוכה קודם לכן - ואם הפלסטינים יתחילו להאמין שהאפשרות להקים מדינה פלסטינית רציפה שוב מתרחקת, יכולתנו להתמודד עם ההשלכות הבינלאומיות (שינבעו מהמדיניות הישראלית) יהיו מוגבלות". איום בחרם? הנשיא לא פירט.

בדרכו המתודית, אובמה קולף את הסכסוך למרכיביו הבסיסיים. או שביבי יסמוך ידו על מדינה יהודית ודמוקרטית (כלומר, פירוק רוב ההתנחלויות, נסיגה לקווי 67', הסכם עם הפלסטינים) או שלא. אם לא, שישראל תסתדר לבדה עם "ההשלכות הבינלאומיות" (חרמים, בידוד) כי ממשלי לא יוכל לעזור לה. איך אומרים האמריקאים? No drama Obama. לא רמז על לחץ כלכלי, לא איום בהפסקת הסיוע. רק העלאת אפשרות של כתף קרה בזירה הדיפלומטית (הימנעות מווטו במועצת הביטחון?), שעלולה לפגוע קשות בישראל.

מנקודת המבט של הנשיא בראיון, אין דרך ביניים: "מגיע שלב שבו אינך יכול להשתלט על המצב, ואתה חייב לקבל החלטות קשות. האם אתה משלים עם מה שנראה ככיבוש קבע של הגדה המערבית? האם זה יהיה אופייה של ישראל לאורך השנים? האם אתה מנציח במשך 10-20 שנה מדיניות של הגבלות תנועות על הפלסטינים? האם תטיל הגבלות על ערבים ישראלים באופן שמנוגד למסורות הישראליות"?

נתניהו, שאומר שהוא מכיר את הפוליטיקה האמריקאית טוב יותר מכל ישראלי אחר (ובצדק), מבין שהתקפלות, לפחות טקטית, היא בלתי-נמנעת. לכהונת אובמה נותרו עוד שלוש שנים, ובכל מצב את מדיניותו המזרח-תיכונית הוא לא ישנה.

מה תעשה? נשאל היהודי שהפריץ ציווה עליו ללמד את כלבו לדבר בתוך חמש שנים. אלוהים גדול, השיב היהודי. או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות, או שיבוא המשיח. זו בערך ההסתברות של אופציות ההתחמקות וההשהיה של נתניהו. הוא לא יוכל להתמהמה עד שג'ב בוש, אחיו הרפובליקאי של הנשיא לשעבר, ייבחר (אולי) לנשיאות ב-2016.

את ההתקפלות ובליעת הצפרדע של מסמך המסגרת הקרב, לא יוכל האח נפתלי בנט לבלוע. אובמה סימן בראיון את תחילת סוף הקואליציה הנוכחית בישראל. אם זו הייתה חברה ציבורית, הייתי רץ למכור את מניותיה.