"לא צריך מכונית, לא מכונת כביסה - ומשלם 1,700 שכ"ד בת"א"

פרויקט מיוחד ב"גלובס נדל"ן": 6 פנסיונרים מצמצמי דיור מדברים על השינוי אחרי שהילדים עזבו את הקן ■ המכנה המשותף לכולם: לא רוצים לשמוע על מדרגות

אם תגידו למאיר מנדלסון לגור בדירה יפה וגדולה בפרבר איכותי הוא יפרוץ בצחוק בלתי מרוסן. מנדלסון, גרוש ואב לשלוש, גר בשכירות בדירת חדר בשטח 25 מ"ר בפינת הרחובות פלורנטין והרצל בתל אביב, והוא מעיד על עצמו שאין מרוצה ממנו.

"הדירה קרובה להכול", הוא מספר. "ממילא אני לא מבשל בבית, כי זול יותר לאכול במסעדות בפלורנטין מאשר להכין אוכל לבד. יש לי מכבסה מתחת לבית אז אני לא צריך מכונת כביסה, אני מגיע לכל מקום באופניים כך שאני לא זקוק לרכב, ושכר הדירה שאני משלם הוא 1,700 שקל בחודש. אמנם זה שכר דירה נמוך, אבל בעל הדירה דרש להעמיד ערבות בנקאית, דבר שלצעירים קשה להביא, ולי לא הייתה בעיה.

"בעבר הייתי נשוי לאישה גרמניה וחייתי בגרמניה 28 שנה. התגרשתי וחזרתי לארץ ממש אחרי רצח רבין, והבנות שלי חיות היום בגרמניה, כך שאין לי מגבלה לגור באזור זה או אחר בארץ. נולדתי ברחוב שינקין ואני אוהב את תל אביב. כשחזרתי מגרמניה הייתי חבר בסיעת הירוקים, וחייתי עם בת זוג במשך 10 שנים בדירה ברחוב בוגרשוב, אך לצערי היא נפטרה לפני חצי שנה ולכן חיפשתי לי דירה קטנה בתל אביב.

"מפרספקטיבה של מי שחי בחו"ל הרבה שנים אני יודע לומר שלקנות דירה בארץ בעבור 130 משכורות זה דבר שגובל בטמטום. אין בארץ פרופורציה בין מה שמרוויחים לבין מה שמוציאים. אני מתפרנס יפה כצייר, אבל לא בארץ. עד היום אני מוכר את הציורים שלי בחו"ל".

*** הפרויקט המלא - במוסף הנדל"ן של "גלובס"