רצח עם עם אפקטים

"מעשה בהרג", א' 21:00, ערוץ 1

בואו ונהפוך את זה למעט יותר מוחשי לעיניים ישראליות ויהודיות ונדמיין לרגע את ייצוג השואה באמנות בעיניים של נאצים. תארו לכם יצירות קולנועיות, מ"שואה" של קלוד לנדסמן ועד ל"רשימת שינדלר" של שפילברג, כשהיוצר לא רק שלא מסתייג מההרג, אלא אף מפאר אותו.

"את ההיסטוריה כותבים המנצחים" גורס הכלל, אלא שהם לא כותבים רק את ספרי ההיסטוריה, אלא אף יותר מכך, לפחות בתרבות בת-זמננו, גם את התסריטים לסרטי הקולנוע, את תוכניות הטלוויזיה ואת הספרים.

עכשיו לסרט המעניין הזה, שהוא בעצם תרגיל בתפיסת המציאות: פושעי מלחמה אינדונזים, אנשים שהעולם הגדיר כמי שיש להם דם על הידיים, נלקחים בידי הבמאי לשחזר את פשעי המלחמה שלהם מנקודת מבטם. למרות שמדובר ברוצחים בעיני "שאר העולם", הרי שבעיני האוכלוסייה המקומית למשל, הם נחשבים לגיבורים - וככאלה הם גם תופסים את עצמם. כשהם מתבקשים לביים ולשחק בשחזור, חלקם גם בתפקיד הקורבנות ("הרעים" לדידם), הם עושים זאת בפתוס הוליוודי נוסח המערבונים וסרטי ה"אקשן", ועל ידי כך גורמים לערעור תחושת הביטחון של הצופה בחלוקה שהוא עורך בין טוב לרע, לא רק בסרט הזה, אלא גם מול החדשות "האובייקטיביות" כביכול שאותן אנחנו צורכים.

לא בכדי פתחתי בדוגמה הנוראית ביותר שאפשר להעלות על הדעת, שכן צופה יהודי אמור לדעת שיש רוע מוחלט שעומד מעל לכל ייצוג שלו. ומה בקשר לצופה ישראלי? מצד אחד כבר פסק בית המשפט בפרשת כפר קאסם אודות הפקודה "שצורמת את העין, מקוממת את הלב ודגל שחור מתנוסס מעליה", מצד שני, בסרט על מציאות חיינו, אנחנו עדיין הבמאים. מוזר שלפעמים צריך להרחיק עד אינדונזיה כדי להגיע קרוב כל-כך.

לתשומת לב המחוקק

"הבלתי משוחדים", א' 22:00, "הוט פריים"

מאחר שנדמה שאין כבר צורך להציג את הסרט המצוין הזה בכיכובם של קווין קוסטנר, שון קונרי ורוברט דה-נירו (בתפקיד אל קאפונה), אולי כדאי להפנות מבט אל הרקע שלו: "תקופת היובש" בארצות הברית: פושעים צומחים במהירות, ארגוני פשע מתרחבים, סכסוכים אלימים גובים את חייהם של חפים מפשע, שוטרים רודפים, על חשבון משלם המסים, אחרי גנגסטרים שמבריחים ויסקי מקנדה - והכול כדי לקיים חוק שיבוטל לאחר כמה שנים. רק שעד שבוטל החוק, צמחה כבר תרבות של פשע מאורגן שלא ניתן להכחיד עד היום. ככה זה כשמחוקקים פופוליסטים מנסים להילחם בצורך אנושי בסיסי.