נחסכה מבוכה לדנציגר: לא יעיד במשפט השוחד של לחיאני

הפרקליטות וסנגוריו של לחיאני הסכימו, כי חומרי החקירה של דנציגר במשטרה על קשריו עם לחיאני יוגשו כראיה לביהמ"ש, ללא צורך בעדות השופט

שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, לא יעיד במשפט השוחד של חברו, ראש העיר בת-ים, שלומי לחיאני. פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) וסנגוריו של לחיאני, עוה"ד נתי שמחוני גיורא אדרת, ותמיר סננס הודיעו היום (ב') לסגן נשיאת בימ"ש השלום בתל אביב, בני שגיא, כי הם הגיעו להסכמה כי חומרי החקירה של דנציגר במשטרה בנוגע לפרשה יוגשו כראייה לבית המשפט, ללא צורך בחקירתו של דנציגר על דוכן העדים. לפיכך, בבואו לתת את פסק הדין במשפט, יסתמך השופט שגיא על עדותו של דנציגר במשטרה בלבד. להסכמות דומות הגיעו הצדדים בנוגע לעדים נוספים.

צמצום רשימות העדים והחומרים המוגשים לבתי המשפט הם דבר מקובל בתיקים פליליים עבי כרס מסוג זה, שנועד לייעל את ההליכים המשפטיים, לזרזם ולחסוך עינוי דין. ההסכמה בעניינו של דנציגר חוסכת לשופט בית המשפט העליון מעמד מביך של מתן עדות בפני שופט מערכאה נמוכה וחקירה נגדית של צוות התביעה.

חופשה מאונס מכהונה בעליון

נזכיר כי במסגרת החקירה המקיפה נגד לחיאני, נוהלה חקירה נגד דנציגר סביב קשריו עם לחיאני, שממנה יצא דנציגר נקי לחלוטין. החשד הראשון נבדק ביחס לנקודת הזמן שבה לחיאני כיהן כראש העיר בת-ים, ודנציגר שימש עורך הדין שטיפל בענייניו הפרטיים של לחיאני ובעל משרד עוה"ד שנתן שירותים משפטיים לעיריית בת-ים. בהקשר זה נבדק החשד אם ההימנעות מחיוב או גבייה של שכר טרחה מהווה טובת הנאה שהעניק ללחיאני בקשר להעברת תיקים מעיריית בת-ים לטיפול משרדו של דנציגר.

החשד השני נגע למכתב שהעביר דנציגר לבנק איגוד, ובו התחייבות להימנע מדיספוזיציה במניות שהוחזקו על-ידי חברת הנאמנות של משרדו עבור לחיאני. זאת, במסגרת מו"מ שנוהל עם בנק איגוד לצורך הענקת הלוואה ללחיאני. לפי החשד שנבדק, דנציגר סייע ללחיאני לקבל במרמה אשראי מהבנק, על-ידי הסתרת שינוי שחל בזהותם של הנהנים, שעבורם הוחזקו המניות בנאמנות.

בשל החקירה יצא דנציגר במהלך 2011 לחופשה מאונס מעבודתו בביהמ"ש העליון. בינואר 2012 חזר דנציגר למלא את תפקידו, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, החליט לסגור את תיק החקירה נגדו בעילה של חוסר אשמה. וינשטיין החליט שלא לקבל את עמדתו של פרקליט המדינה הקודם, משה לדור, שלפיה היה צריך לסגור את התיק בעילה של חוסר ראיות מספיקות. אף שמבחינה פורמלית מצב כזה לא היה מונע חוקית את חזרתו של דנציגר, העננה מעל ראשו לא הייתה מאפשרת לו לשוב לפעילות שיפוטית בערכאת השיפוט העליונה.

"לא היו טובות הנאה"

בהחלטתו לסגור את התיק נגד דנציגר וינשטיין הסביר כי "שוכנעתי שדנציגר לא העניק כל טובת הנאה ללחיאני בעת כהונתו כראש עיר". היועץ קבע כי עוד בטרם מונה לחיאני לראש עיר, סוכם כי עבור הטיפול בסכסוך בין חברת אלשב, שבבעלות לחיאני ורעייתו, לבין בנק המזרחי, יקבל דנציגר תשלום גלובלי. כלומר בתיק אלשב-מזרחי התקיים הסדר שכר טרחה גלובלי, שבמסגרתו חויב וסוכם מראש התשלום עבור כל השירות המשפטי שהעניק דנציגר ללחיאני. "משמעות סיכום זה היא כי ההימנעות מחיוב בתשלום נוסף בגין השירות, בעת שלחיאני כיהן כראש עיר, אינה ויתור על שכר טרחה פוטנציאלי, ומשכך לא נמצא כי לחיאני קיבל טובת הנאה מדנציגר", קבע.

כתב האישום נגד לחיאני כולל ארבעה אישומים: שני אישומים שעניינם לקיחת שוחד בהיקף מצטבר של 900 אלף שקל מבעלי עסקים בבת-ים; אישום העוסק בעבירה של מירמה והפרת אמונים ביחס לפנייתו של לחיאני לתשעה עובדי עירייה, בבקשה שייטלו הלוואות מהבנק ויעבירו לו את הכספים; וכן אישום שעניינו ניגוד העניינים בו היה מצוי לכאורה לחיאני, בכך שהיה לכאורה בעל מניות בחברה המפיצה מקומון בבת-ים, בשעה שהעירייה התקשרה עם אותו מקומון ברכישת שטחי פרסום. בעניין זה מואשם לחיאני במירמה והפרת אמונים, עבירה על פקודת העיריות ובעדות שקר.