תוכן מקודם

כתבה זו נכתבה והופקה על ידי כותבי תוכן מקצועיים בשיתוף גורם מסחרי.

כתבות התוכן השיווקי בגלובס כוללות מידע ענייני בעל ערך מוסף לקורא, תוך שמירה על שקיפות מרבית כחלק מהקוד האתי של גלובס.

אז מה בעצם מעניק לנו התואר השני במינהל עסקים?

מדוע איבדו לימודי התואר השני במינהל עסקים מיוקרתם, למה זו טעות לחשוב כך, ואיך מחזירים אותם למסלול? ■ כל הסיבות לעשות M.B.A, ולהרוויח

ד"ר עופר צלרמאיר/ צלם: אילן בשור
ד"ר עופר צלרמאיר/ צלם: אילן בשור

*** הטור בשיתוף הפקולטה למינהל עסקים, הקריה האקדמית אונו

האם בכלל יש טעם לעשות תואר שני במינהל עסקים? עד כמה רלבנטית האקדמיה לשיווק? בהשוואה לרוב מדעי הרוח והחברה, לימודי מינהל עסקים בישראל נתפסים כלימודים מקצועיים ולא כמדע אמפירי. בקרב מרצים בתחום שכיח למצוא את הביטוי "ארגז כלים", שמשמעותו: התלמידים מצוידים במהלך לימודיהם בידע ואף במיומנות המאפשרים להם להשתמש במכשירים שונים כדי ללהתמודד עם סביבה עסקית.

גישה זאת מפתחת אך ורק מיומנויות קוגניטיביות ואנאליטיות צרות שקשה לעבור מהן למחשבה אסטרטגית או יצירתית. ארגז כלים, מטבע הגדרתו, מכיל בעיקר כלי ביצוע (למשל מברג, מסור, פטיש או צבט) והרבה פחות כלי ניתוח. אי לכך הוא ממוקד עשייה על חשבון הבנה כוללת של הבעיה.

החשש הוא שבהנתן ארגז כלים עסקי, מעט מאמץ מושקע בהבנת הבעיה ועיקר תשומת הלב ניתן לפתרונה המיידי. תסמונת נוספת של מושג ארגז הכלים היא הנטייה הטבעית לבחור כלי שבו משתמש מחשיב את עצמו כמיומן על פני כלי מיוחד יותר, אך שמתאים יותר לבעיה הקיימת. קל יותר - תרתי משמע - לשאת ארגז כלים עם פלייר המתאים לכל סוג וגודל בורג, מאשר לשאת סוגים שונים של מפתחות יעודיים. בטווח הקצר, השימוש בשני הכלים דומה, שניהם סוגרים את הבורג. אבל בטווח הארוך, סגירתו של הפלאייר מדויקת פחות והשימוש בו שוחק את ראש הבורג. הנמשל העסקי הוא לימוד כלים בסיסיים - כורח מציאות שאנו מכירים בו ולא מלינים עליו - המתאימים באופן רופף למגוון גדול של בעיות, תוך הזנחת המשמעות של הנזק.

למשל, שימוש במודל SWOT לניתוח שיווקי, שכיח אצל סטודנטים למינהל עסקים במידה מדאיגה. המודל מוכר לכל, מובן לכל ולכאורה פשוט ליישום. לכן הוא מזמין שימוש בו, אם צריך או לא צריך, גם כאשר יש כלים מדוייקים יותר לסביבה העסקית בה פועלים.

כשל נוסף בשיטת ארגז הכלים נובע מהדגשת ה"איך כן" על חשבון ה"מתי לא". בשפה פשוטה, כאשר כל מה שיש לך הוא פטיש, אזי שכל בעיה תראה כמסמר. גישת מציאת הפתרון לעומת שיטת למידת הבעיה, מתעדפת שימוש חובבני שכזה. הנמשל: לא בכל סביבה עסקית תחרותית - אפילו אם היא עומדת בהגדרות הפשטניות ליישום המודל - סביר ליישם SWOT, וגם אם הוא בר שימוש יש להתאימו. לדוגמא, בתנאי מיתון המשמעות של הזדמנויות ואיומים - בדגש על מימד הזמן - משתנה במידה קיצונית. התלמידים לא נחשפים, קל וחומר אינם לומדים, לא רק כיצד לבצע ההתאמות, אלא אפילו הסכנות שבשימוש במודל ללא התאמות.

רק בישראל

אנו טוענים שהבעיה האחרונה טיפוסית וקיצונית במיוחד בישראל משום התרבות העסקית שבה, המאופיינת באלתור על פני תכנון .ועוד התייחסות לסביבה העסקית בישראל: בשנים האחרונות אומצה מארה"ב שיטת הלימוד באמצעות ניתוחי אירוע. זה טוב! חתן פרס נובל הרבט סיימון, לפני שעבר לחקר הכלכלה ועוד עסק בפסיכולוגיה של למידה, טען שלמידה מבוססת תיאוריה, המאלצת את התלמיד לקפיצה מחשבתית מהמופשט למוגדר, עדיפה רק עבור התלמידים המחוננים ביותר. עבור הרוב, הוא טען, למידה דרך דוגמאות, למרות מגבלותיה, יעילה ומועילה יותר. במובן זה, מה שטוב להרוורד טוב לנו ואנו מברכים על התפשטות התופעה.

אבל על פי רוב, האימוץ נעשה באופן חובבני ופשטני מדי. כלומר, אחד לאחד ללא כל התאמות. נראה שאפילו בידי מרצים למינהל עסקים, אימוץ כלי למידה מהעולם נעשה במקרה זה לפחות בהתאם לנורמה התרבותית המקומית, המדגישה עשייה יותר מאשר ניתוח. ובכן, כאן זה לא אמריקה. האירועים האמריקניים מתייחסים לא רק להווייה תרבותית עסקית שונה, הירארכית ומתוכננת יותר, אלא גם לסדרי גודל שונים. ארה"ב גדולה מאיתנו פי 50, גרמניה פי 12, סין פי 150. מה לעשות שרוב האירועים נכתבים על השווקים הללו ולא על אירלנד או בלגיה הדומות לנו יותר.

בעוד בארה"ב הרוב הגדול מבוגרי מינהל עסקים יעבדו בחברות של מעל 500 עובדים, בישראל מספר החברות עם יותר מ-500 עובדים הוא קטן. ההבדל במספרים אינו סתמי. הוא משמעותי מבחינת התנהלות הארגון.

חייבים להתאים את הניהול לשוק

בעולם העסקי, לא ייתכן מצב בו מוצר שתוכנן לשיווק במדינה מסוימת ישווק באזור אחר בעולם ללא כל בדיקת התאמתו לשוק. לעתים, בדרך כלל משיקולי עלות, מחליטים לוותר על ההתאמה הנדרשת ולפעמים מבצעים התאמה כזו, אבל תמיד בודקים את מידת הפער והאי דמיון בין השווקים. בשוק ניתוחי האירועים האקדמי, בדיקה שכזו לא מתקיימת ובמקום שהמרצה יתאמץ, מצפים מהסטודנט שיבצע את הקפיצה המחשבתית בין חברה של 25 אלף עובדים לחברה של 500 עובדים.

בשנים האחרונות הולך ונפער אצלנו פער - בר וטעון תיקון חריף - בין לימודי מינהל עסקים לבין היישום שנדרש מהבוגרים בשטח. מעבידים רבים בישראל אינם מביאים יותר בחשבון את לימודי מינהל עסקים ככלי הכשרה, אלא לכל היותר ככלי סינון: מי שהתקבל למוסד לימודים המסנן את המועמדים ושרד מספר שנים בסביבה לימודית תחרותית, ראוי להתחיל תהליך הכשרה בארגון יותר ממי שלא עבר "גיבוש" שכזה. יתירה מכך, מעבידים נותנים משקל יתר, גדל והולך, לניסיון התעסוקתי בניהול על פני ניסיון לימודי בו. בהינתן הכשלים שמנינו, התנהגות זו של מעסיקים מצערת אך מוצדקת. אם לא נשנה אנו את התנהגותנו - האופן בו אנו חוקרים ומלמדים מינהל עסקים - הם לא יהפכו התנהגותם, אלא יקצינו אותה.

רוצים ללמוד עם ד"ר עופר צלרמאיר תואר שני במינהל עסקים? לחצו כאן.

*** לפרטים על המסלול לתואר שני בקריה האקדמית אונו: www.ono.ac.il/MBA

*** הכותב הוא מרצה בפקולטה למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988