למה הציבור צריך לסבסד תחנת כוח פרטית ולא יעילה?

תחנת דוראד תקבל עד 100 מ' ש' בשנה גם כשלא תפעל ■ אלי אסולין, מנכ"ל דוראד: "דורשים מאיתנו להתחרות מול מונופול ממשלתי ששולט בכל מרכיבי המערכת. אף אחד לא ישקיע 5 מיליארד שקל בשוק חדש בלי הגנות ינוקא"

בסוף החודש תיחנך בסמוך לאשקלון תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל. 12 שנה לאחר שהחלו בהקמתה, תתחיל תחנת הכוח דוראד להזרים חשמל ללקוחותיה. הלקוחות, ובהם משרד הביטחון, חברת מקורות ורשתות בתי המלון הגדולות, ייהנו מתעריף חשמל מוזל, הנמוך בכ-7% מהתעריף המקביל שהם משלמים היום לחברת החשמל.

בדוראד משוכנעים שגם האזרח הקטן ירוויח בסופו של דבר מההנחה. הטענה הזאת, המושמעת השכם והערב, טעונה עדיין הוכחה, אבל הדבר שמעטים יודעים הוא שהאזרח הקטן משתתף בהוצאות ההקמה וההפעלה של התחנה, למרות היותה פרטית ולמטרות רווח.

מבדיקת "גלובס" עולה כי התחנה תקבל סכומים העשויים להגיע ל-100 מיליון שקל בשנה עבור הסכמה להפעיל את התחנה בשעות שבהן המשק אינו זקוק כלל לחשמל שלה. כמו כן, רשות החשמל הסכימה להעניק לדוראד את מלוא ההגנות הממשלתיות אף שידעה כי התחנה שתוקם תהיה בעלת ביצועים נחותים מהמקובל כיום בשוק. עד כמה נחותים? "גלובס" חשף לפני שבועיים שהתחנה תהיה בעלת נצילות אנרגטית של פחות מ-50%, כלומר פחות אפילו מיעילותן של תחנות הכוח של חברת החשמל מהדור הקודם שהחלו לפעול כאן בסוף שנות ה-90.

האם מדובר בהוצאה מחויבת המציאות או בסבסוד מיותר? תלוי את מי שואלים. בדוראד משוכנעים כי ללא ההגנות הממשלתיות התחנה לא הייתה מוקמת. שום בנק לא היה מוכן לסכן את כספו ולתת לה מימון ללא הגנות ינוקא, אומרים שם.

"צריך לראות את התמונה הכוללת", אומר מנכ"ל דוראד, אלי אסולין, "דורשים מאיתנו להתחרות מול מונופול ממשלתי ששולט בכל מרכיבי המערכת. נותנים לנו הגנה חלקית מפני סיכוני הפעלה ומכסים רק 80% מהעלויות הנורמטיביות, שעה שחברת החשמל זוכה להגנה מלאה של 100% באותם תנאים. אף אחד לא ישקיע 5 מיליארד שקל בשוק חדש בלי הגנות ינוקא ובלי הבטחה שירוויח בסוף כסף. התשואה היא 12% על ההון לכל היותר ולפני הפחתת רכיב עלויות המערכת".

נהנית משני העולמות

תחנת הכוח דוראד מוקמת על ידי קבוצת יזמים פרטיים ובהם משפחת אדלסבורג, חברות הקשורות לקבוצת גזית גלוב של חיים כצמן, ואלומיי של שלמה נחמה, דני פרידריך וחמי רפאל. יחד איתם שותפים במיזם שני גופים לא שגרתיים: קצא"א, חברה פרטית שבבעלות משותפת של ממשלות ישראל ואיראן, וזורלו, קבוצה עסקית מהגדולות ביותר בטורקיה. העובדה שהחשב הכללי מנהל בפועל את קצא"א סייעה רבות ליזמים בתהליך השגת האישורים להקמת התחנה.

בדוח השנתי האחרון שלו מתח מבקר המדינה ביקורת קשה על האופן שבו הצליחו יזמי דוראד לקבל ממנהל מקרקעי ישראל קרקעות מדינה להקמת התחנה כמעט בחינם וללא מכרז. המבקר גילה כי מישהו מלמעלה הכתיב את ההחלטות למנהל עד כדי כך שהחלטה קריטית של מועצת המנהל נכתבה בשבוע שנערך הדיון במועצה. בנוסף הצליחה דוראד לסגור הסכמים במיליארדי שקלים עם משרד הביטחון ומקורות ולקבל אינספור דחיות במועדי השגת האישורים הנדרשים.

אלמנט בעייתי אחר היה מודל ההפעלה של התחנה. במקום לבנות את התחנה על הטכנולוגיה המקובלת כיום ברוב תחנות הכוח המופעלות בגז טבעי, התעקשו יזמי דוראד על מתכונת חריגה המבוססת על 12 טורבינות סילוניות ושתי טורבינות קיטור. הגורם שדחף למודל ההפעל ה הזה היו השותפים הטורקיים שסיפקו את הציוד וקיבלו את האחריות לתחזוקתו.

הקמת התחנה יצאה לדרך לאחר השלמת הסגירה הפיננסית בסוף 2010 ולאחר שאלומיי וגזית גלוב רכשו את חלקו של הקבלן אורי דורי בתחנה. בשלב זה בחרה דוראד לעבוד במודל המכונה "זמינות משתנה". מודל זה מבטיח לתחנה שתיהנה משני העולמות - מצד אחד היא תמכור כמעט את מלוא יכולת ייצור החשמל שלה ללקוחות עסקיים ומהצד האחר היא תקבל מהמדינה רשתות ביטחון המשטיחות החזר מלוא עלויות התפעול הקבועות של התחנה ו-80% מעלויות ההקמה.

המשמעות: בשעות הלילה שבהן התחנה איננה עובדת יקבלו היזמים מחיר של כ-7 אגורות לכל קוט"ש שהתחנה יכולה לייצר תמורת נכונותם למכור את החשמל למדינה. ההסכמה הזאת היא כמעט פיקטיבית משום שהסיכוי שמנהל מערכת החשמל יזדקק לחשמל של דוראד בשעות הלילה שואף לאפס.

"אנחנו מקבלים הגנה מפני אירועי כוח עליון אבל אם יהיו לנו תקלות טכניות שיגרמו להשבתות אף אחד לא יחזיר לנו כסף על הנזק שייגרם", אומר גורם הקשור לדוראד, "לחברת החשמל משלמים את מלוא ההוצאות כשתחנות הכוח שלה לא עובדות".

- אבל חברת החשמל גם לא מתקרבת לשיעורי הרווחיות שלכם.

"ברור שאנחנו במשחק הזה כדי להרוויח, אבל הרווחיות שלנו לא עוברת את ה-12% על ההון".

הנתונים העסקיים המסווגים שהוצגו בשלב הסגירה הפיננסית לבעלי המניות דיברו על החזר השקעה פנומנלי כמעט של 3 עד 4 שנים בלבד.

על פי הנתונים שהגיעו ל"גלובס", התכוונו יזמי דוראד לחלק דיבידנדים של כ-200 מיליון שקל בשנה כבר מהשנה השלישית להפעלת התחנה. לשם השוואה, ההון העצמי שהעמידו בעלי המניות בדוראד לטובת הקמת הפרויקט עומד על 761 מיליון שקל. מאז הסגירה הפיננסית היו שתי התפתחויות שנגסו ברווחיות התחנה - החלפת ספק הגז ייקרה על עלות הגז שרוכשת דוראד בכדולר ליחידת חום לעומת המחיר המקורי. בנוסף, כוונת רשות החשמל להטיל על יזמי החשמל הפרטיים רכיב תעריפי חדש צפויה להשית עליהם עלות נוספת של כ-2 אגורות לקוט"ש. אבל גם כך, בשוק האנרגיה מעריכים כי רווחיותה של דוראד עולה בהרבה על 20%.

מרשות החשמל נמסר בתגובה: "מדובר בהגנות ינוקא להחדרת הגל הראשון של יזמות החשמל הפרטית למשק, וטרם קביעת בסיס הייצור ב-2010 הרי שמהלך זה היה בלתי נמנע".

בכיר ב-Energy Charter: על ישראל להצטרף להכרזת האנרגיה הגלובלית

"ישראל תוכל למשוך בקלות רבה יותר משקיעים זרים אם תצטרף להכרזה הגלובלית של ה-Energy Charter", כך אומר ל"גלובס" פטריס דרייסקי (Patrice Dreiski), בכיר במזכירות הארגון הבינלאומי. על רקע מיעוט החברות הבינלאומיות הרציניות שנכנסו עד היום לשוק חיפושי הנפט והגז בישראל, אומר דרייסקי, "ההצטרפות לאמנה בינלאומית חשובה במיוחד לאור העובדה שאי אפשר להתכחש לה שיש חברות שלא ממהרות להשקיע אצלכם מסיבות פוליטיות, שאני לא צריך להרחיב עליהן".

שיקול נוסף הוא תוכניות הפיתוח של מאגר הגז לוויתן שכוללות חיבור בצנרת של ירדן, קפריסין, טורקיה, מצרים ומדינות נוספות באזור. "ישראל שואפת לשתף פעולה עם קפריסין וטורקיה - שתיהן כבר חתומות על ההכרזה", מציין דרייסקי. "בהצטרפות להכרזה מקבלת ישראל בעצם את האפשרות לעלות על פלטפורמה בינלאומית ברורה שמציעה דרכי פעולה מקובלות ומוסכמות ומסוגלת לגשר על פערים ומחלוקות פוליטיות".

בסוף החודש יתקיים בבריסל מפגש של נציגי 61 המדינות שחתמו עד כה על Energy Charter, על רקע מהלך שנועד לעדכן את ההכרזה ולהביא לצירופן של 25 מדינות נוספות. להכרזה משמעות פוליטית בלבד ולפיה מצהירה המדינה החותמת על נכונותה לשתף פעולה בנושאים כמו הבטחת דרכי אספקת האנרגיה וצמצום ההשפעות הסביבתיות. העיקרון המרכזי הנוסף של ההכרזה הוא ההתנגדות להפלייה לרעה של משקיעים ויזמים זרים. בימים אלה נשקלת האפשרות לעדכן את ההכרזה כך שתתייחס באופן מרחיב יותר לנושאים כמו אנרגיה מתחדשת, שהיו פחות רלוונטיים בעת שנוסחה לראשונה, בדצמבר 1991.

"החתימה על ההכרזה משמעותה התחייבות פוליטית לקבל, גם אם לא בהכרח ליישם, את עקרונות האמנה", אומר דרייסקי. בנוסף להצהרה חתומים חברי ה-Energy Charter גם על האמנה (Treaty) הנושאת אותו שם. האמנה מתרגמת למעשה את עקרונות ההכרזה למסמך משפטי מחייב. התהליך של הצטרפות מלאה ל-Energy Charter מחייב את המדינה המצטרפת לאשרר את האמנה; להגיש דוחות שמתארים את התאמתה לעקרונות האמנה מבחינת הסביבה העסקית, מבנה משק האנרגיה וההתייחסות הרגולטורית לנושאים כמו קיימות וסביבה. בשלב האחרון נדרשת מבקשת ההצטרפות לקבל את הסכמתן של כל החברות המלאות ב-Energy Charter, שמספרן עומד כיום על 53.

ישראל היא מהמדינות היחידות באזור שאין להן שום מעמד מבחינת ה-Energy Charter. מעבר לקפריסין וטורקיה שכבר חברות אפשר להזכיר את מצרים שנמצאת במעמד של משקיפה ואת ירדן שנמצאת בתהליך של הצטרפות כחברה מלאה. גם הרשות הפלסטינית כבר חתמה על ההכרזה ורצונה להצטרף כחברה מלאה לארגון עשוי להפוך להזדמנות מבחינת ישראל להתנות את צירוף הפלסטינים בצירופה שלה.

ההחזקות בדורעד
 ההחזקות בדורעד

דורעד
 דורעד