לחתוך בבשר, כדי לחיות בכבוד

למצוא את הפוליטקיאי האמיץ שיתמודד עם האיום הלאומי הבא

לאחרונה עלתה לכותרות ידיעה שלפיה מי שנולד בימים אלה יחיה עד גיל 150 שנה. זאת, בשל פריצות מדעיות בתחומים מגוונים. ידיעות פיקנטיות כאלה, שמתפרסמות מדי פעם, מעוררות תגובות אמוציונליות באשר למשמעות של חיים ארוכים במיוחד.

אולם תרחיש כזה היה ויתממש, הוא תרחיש אפוקליפטי-קודר כאשר מדברים בחיסכון הפנסיוני. גם אם איננו סבורים כי תוחלת-החיים של האנושות תזנק בדרמטיות כזו בעתיד הקרוב, ברור כי תוחלת-החיים עולה בהתמדה וצפויה להמשיך בכך.

התארכות תוחלת-החיים הממוצעת והצורך הנגזר מכך לממן פרק זמן ארוך ומתארך של חיסכון פנסיוני בעולם של ריביות ריאליות אפסיות מחייבים היערכות מיידית של ממשלת ישראל כדי שאוכלוסייתה המתבגרת לא תחווה צניחה ברמת החיים לעת זיקנה.

הבור הפנסיוני הנפער ומעמיק בהתמדה, הפך כבר לסוד גלוי המוכר לעוסקים בדבר, לרבות קברניטי המשק וחברי-הכנסת. אולם זהו בור זר לחלקים גדולים ומרכזיים בציבור הישראלי. לפיכך, סביר כי לא נראה בעתיד הקרוב התעוררות של תנועה ציבורית הקוראת לטפל באופק הפנסיוני הקודר.

דומה, כי במקום להקדים תרופה למכה, עסוקים כולם בהטמנת ראשים בחול. הפתרונות המתבקשים לגישור על הבור הפנסיוני המדאיג הם בראש ובראשונה העלאת גיל הפרישה והגדלת ההפרשות השוטפות לפנסיה.

טרם נמצאה קבוצה אמיצה וחרוצה של פוליטיקאים אשר תראה בבור הפנסיוני איום אסטרטגי לאומי ותפעל נחרצות ומיידית לדחיית גיל הפרישה ולהגדלת ההפרשות הפנסיוניות. כל עת שבאוצר מניעים יוזמה לדחיית גיל הפרישה, דומה כי הביקורת הציבורית שופכת מים קפואים על יוזמה זו.

הסיבות לכך שסוגיה זו אינה ניצבת על סדר-היום של הפרלמנטרים שלנו מגוונות. החיסכון הפנסיוני נתפס כמורכב וכשייך לבעיות של הטווח הארוך, ולפיכך למה לו לפרלמנטר המצוי לעסוק בסוגיות הגובלות לתפיסתו בעתידנות.

פוליטיקאי פלוני אשר יצא למאבק ציבורי על דחיית גיל הפרישה, יזכה לביקורת ציבורית קשה ויתקשה לתקשר את הבעיה הלאומית בשפה הנהירה לכלל עם ישראל, כך ששכרו יצא בהפסדו.

בתרבות הדיון הציבורי הקיימת בישראל בסוגיות כאלה הפוליטיקאי יואשם מיד בכוונות נסתרות לפרנס את חבריו הטייקונים המחזיקים בבעלותם גופים מוסדים; אחרים יפנו נגדו אצבע מאשימה על בזבוז כספי ציבור כדי לממן התנחלויות, להעביר קצבאות לחרדים, לשלם פנסיות תקציביות שמנות לגמלאי מדינה צעירים, לנפק הטבות-מס לחברות ענק ועוד.

"תקן את כל העיוותים האלה", יאמרו לפוליטיקאי החבוט; והכסף שיתפנה יוכל לשמש לגישור על הבור הפנסיוני באמצעות הבטחת תשואה, וכך לא נידרש לגזור עלינו שנות עבודה ארוכות יותר והפרשות לפנסיה מוגדלות, אשר יפגעו בקיומנו היום-יומי הקשה גם כך. פוליטיקאי אשר צפוי לספוג מקלחת קרה כזו יימנע בכל דרך מלהיכנס לשדה-מוקשים זה.

תוחלת-החיים מזנקת

גם אם יש גרעין אמת ברשימת ההשמצות המוכרות, לא ניתן ואסור להתעלם מהעובדה הסטטיסטית הברורה, כי תוחלת-החיים במשק מזנקת, ולפיכך דרושים משאבים גדולים יותר למימון הקיצבה הפנסיונית.

דחייה מדורגת של מועד היציאה לפנסיה של גברים ונשים, והצמדת גיל הפרישה אחת לעשור ליחס בין גיל הפרישה לתוחלת-החיים הממוצעת בישראל, זו הדרך למנוע צניחה דרמטית ברמת החיים בעת הפרישה ולמנוע את היווצרות והעמקת הבור הפנסיוני.

מדובר בבשורה קשה לציבור שרובו מדמיין לעצמו כי ייצא בגיל צעיר יחסית לפנסיה, ויחיה חיי רווחה. אולם במציאות הפנסיונית המתגבשת היום זוהי פנטזיה השמורה למיעוט מאיתנו.

במקביל להעלאת גיל הפרישה יש לתמרץ את ציבור העובדים להגדיל את החיסכון לפרישה, באמצעות הטבות-מס, כמו שמתמרצים חברות עסקיות אשר חפצים ביקרן.

כפי שממשלת ישראל חתכה בבשר החי של קצבאות הילדים והעלתה באגרסיביות את המע"מ כדי להקטין את הגירעון התקציבי העצום, כך עליה לקבל החלטות לא פופולריות בכל האמור לגיל הפרישה במשק. זאת, כדי להבטיח לציבור הזדקנות בכבוד.

פוליטיקאים אשר רוצים להשפיע באמת על עתיד החברה בעשורים הקרובים, והצטרפו למגרש הציבורי כדי לשנות סדרי עולם, צריכים להסתכן בזובור ציבורי ואף בפגיעה קשה בעתידם הפוליטי, על מנת לדאוג לעתידנו ולטפל בחיסכון הפנסיוני של כולנו.

הכותב הוא האסטרטג הראשי בקבוצת איילון