כלי ניהולי לראשי המערכת

ראשי מערכת בתי המשפט הודיעו השבוע כי הם "מנתקים קשר עם ראש לשכת עורכי הדין והוועד המרכזי", בנימוק שחידוש משוב השופטים הוא צעד הנובע מן הפוליטיקה הפנימית של הלשכה.

אני עצמי מתקשה לגלות עניין בלשכת עורכי הדין ובפוליטיקה הפנימית בה. מלכתחילה לא ברור לי מדוע הרגולציה של המקצוע המשפטי מופקדת בידי ספקי השירות המשפטי ולא בידי נציגי הצרכנים.

בבחירות הקרובות בלשכת עורכי הדין כנראה לא אשתתף מסיבה אישית לגמרי: כל המועמדים הידועים כעת הם צעירים מכדי לרכוש את אמוני. עובדה זאת מעידה עליי יותר מאשר עליהם.

ייתכן כי חידוש משוב השופטים ישמש קלף אלקטורלי בידי אחד המועמדים, אולם איני רואה בכך פסול. להיפך: הסיבה המרכזית לעריכת בחירות בגופים שונים היא הרצון לעודד את נושאי התפקידים בהם להיות קשובים לדעת הציבור.

על-פי רוב, דווקא מועמד אופורטוניסטי, כזה הממהר לזהות את עמדת ציבור הבוחרים וליישם אותה בכנות, הוא זה הממלא כהלכה את תפקידו.

נועד לספק מידע, שהיעדרו בולט

בשונה ממני, ראשי מערכת בתי המשפט מגלים עניין עצום בפוליטיקה הפנימית בלשכת עורכי הדין. תגובותיהם מסמנות אותם כקבוצת אינטרסים בפוליטיקה הזאת, כמין מפלגה או ועד עובדים, התומך מבחוץ באחת הסיעות.

כאשר ראש הלשכה מביע דעה, חוקית לגמרי, הם, ראשי המערכת, מודיעים כי "ננתק עמו מגע" - ומקיימים חלף זאת מגע עם יריביו הפוליטיים. נוסף לכך שהשתכשכות זאת בביצת הארגון המקצועי אינה מועילה לקידום האינטרסים שמנסים ראשי המערכת לקדם, היא אף מעוררת שאלות חוקיות לא פשוטות.

על-פי עיקרון חוקיות המינהל, גוף ציבורי, ומערכת בתי המשפט בכלל זה, אינם רשאים לעשות דבר אשר לא הוסמכו לעשותו. אם כן ממה נפשך: אם ה"מגע" שמקיימים ראשי מערכת המשפט עם לשכת עורכי הדין הוא חלק מתפקידיהם, לא ברור על סמך מה הם רשאים להפסיקו בנימוק הזה; ואם הוא עניין חברתי פרטי, חיצוני לעיסוקם - עלינו לבקש מהם שיחדלו לעסוק בו בשעות העבודה וממתקניה של מדינת ישראל.

לא ברור גם מהו מעמדה החוקי של "נציגות השופטים". זה איננו ארגון עובדים יציג, איש איננו מסדיר את פעולת הנציגות, ולא ניתן להצדיק אותה מבחינה משפטית, אלא כפעילות חיצונית לעבודה, הנעשית בשעות הפנאי של החברים. כאשר ה"נציגות" מתיימרת לתת הנחיות לשופטים, לשאת-ולתת בשמם באופן קיבוצי - אין ליומרה הזאת כיסוי חוקי.

משוב השופטים נועד לספק מידע, שהיעדרו בולט, באשר למידת שביעות-הרצון של מקבלי השירות השיפוטי. סקרים כאלה נהוגים בעולם האקדמי כבר עשרות שנים, לאחר שנתקלו בעבר בהתנגדות זועמת, טעונה באגו פגוע ובנימוקים עקרוניים.

הפרופסורים הוותיקים שאלו - "הכיצד יעלה על הדעת שאנחנו נקבל ציונים מתלמידינו?", "ומה יהיה על האוטוריטה החינוכית ועל יכולתנו לתת ציונים ללא חשש מפגיעה בפופולריות שלנו?".

מסתבר כי החששות היו מוגזמים. הקידום האקדמי איננו אדיש לשביעות-הרצון של התלמידים, אך איננו רואה בה חזות הכול. ההוראה השתפרה, והמוסדות שרדו את הקהיית עוקצם של סממני ההיררכיה המעמדית בין מורה לתלמיד.

יצוין כי בהשוואה להליכי קידום בארגונים שונים, הליכי הקידום של שופטים מכהנים לוקים מלכתחילה בחסר. הקושי העיקרי, שאותו אין משוב השופטים בא לפתור, הוא שההליכים אלה אינם מבוססים על בחינה סדורה של איכות העבודה של המועמד לקידום.

במוסדות אקדמיים, לשם השוואה, לא מקדמים בדרגה איש סגל בכיר לפני שכ-10 מעמיתיו, מתוך המוסד ומחוצה לו, קוראים בעיון את עבודתו, מתרשמים מאיכותה, מתווכחים ביניהם על סגנון הכתיבה, מידת ההעמקה של הכותב, גישתו המוצהרת והמשתמעת לסוגיות עקרוניות וכדומה.

גם הליכי הקידום של קצינים, רופאים, מנהלים בחברות גדולות, אנשי מכירות, מנהלי תיקים וכן הלאה - הם יסודיים יותר מאלה שעל סמכם מתקדמים שופטים מכהנים.

חברים ותיקים בוועדה לבחירת שופטים מסרו לי כי הם כמעט לא נתקלו במקרה שבו חברי הוועדה נחשפו למדגם מייצג של עבודתו של המועמד לקידום, קיימו דיון באיכותה ובמשמעותה, בסגנון הדברים ובתוכנם. השיח בוועדה הוא שונה לגמרי, ובאספקלריה של ארגונים אחרים הוא בלתי ענייני, כמעט.

הקידום מבוסס בעיקר על התרשמות כללית של ממונים, עם הסתמכות מועטה ביותר על עמדות חיצוניות לארגון. נשיא בית המשפט הרלבנטי מחווה דעה, שאיננה מתיימרת לכלול התייחסות לתוכן פסקי הדין, אלא לקצב העבודה, המוניטין הפנים-ארגוני של המועמד, מידת ה"השתלבות במערכת" וכיו"ב.

ממילא, הדרך לקידום עוברת ב"פוליטיקה של מסדרונות", ביצירת מוניטין מקומי הנלחש מפה לאוזן, שכמעט אינו ניתן לאימות או להפרכה.

אמנם קידום המבוסס על פוליטיקה של מסדרונות איננו זר גם במוסדות אחרים, אולם הוא מוגבל בדרך-כלל למשרות הניהול הבכירות, בעוד מרבית הדרגים היצרניים במערכת מקודמים על-סמך בחינה ישירה של איכות עבודתם. אני יכול להעיד על עצמי כי מינוי לתפקיד דיקן פקולטה או נשיא מוסד הם עניין של "פוליטיקת מסדרונות" במידה רבה.

לגבי שופטים, הנתון הכמותי היחיד המובא באופן סדיר בפני מקבלי ההחלטות נוגע ל"פיגורים" של השופט במתן פסקי דין (אך משום מה לא לפריון שלו, כלומר, לכמות התיקים שהשופט סיים בכל שנת עבודה בשלבי הדיון השונים). אין שום ביקורת מדגמית של תוצרי עבודה או של אופן ניהול הדיון, ואין שום ניסיון להציג נתון כמותי באשר למידת שביעות-הרצון של מקבלי השירות השיפוטי.

הסיבה לרדידות של הליכי הקידום של שופטים איננה נעוצה באידיאולוגיה, שעל-פיה הנתונים השונים אינם רלבנטיים לשאלת הקידום. איש איננו אומר, שהתחושות של ציבור המתדיינים אינן חשובות. אדרבא, חברי הוועדה לבחירת שופטים מודיעים לעתים קרובות שהם שמעו רשמים אקראיים ממתדיינים שהופיעו בפני המועמד לקידום במערכת.

בדומה לזה, אין אומרים שאסור למי שמקדמים שופטים לבחון את סגנון פסקי הדין ואת מידת ההעמקה שלהם. לעתים קרובות מוצגות עמדות מזדמנות בשאלות האלה: מיני שמועות שהגיעו לידיעת נשיא בית המשפט, דעות שהביעו שופטי ערכאת הערעור וכדומה. הקושי הוא, שמסיבה כלשהי מעדיפים מנהיגי מערכת בתי המשפט להסתמך על נתונים מאיכות נמוכה, כלומר, שמועות מקוטעות הנאספות באופן אקראי, על פני נתונים מאיכות גבוהה יחסית, לרבות בדיקה מדגמית של העבודה וסקר שביעות-רצון של הקהל.

לפני שנים אחדות ביקשה "נציגות השופטים" לקבל חוות-דעת מסטטיסטיקאים על הפגמים במשוב השופטים. ה"נציגות" לא ביקשה לאסוף דעות באשר ליתרונות ולחסרונות של המשוב, אלא הזמינה מראש חוות-דעת שמגמתה השלילית נאמרה בגלוי טרם הזמנת חוות-הדעת, כדין מי שמכין חוות-דעת מטעם צד בדיון שיפוטי או מטעם יחצ"ן.

הסטטיסטיקאים אכן עמדו על חיסרון אפשרי של משוב המבוסס על השתתפות ספונטנית, בהשוואה לסקר יזום. עם זאת, לא נמצאה חוות-דעת שהמליצה על הימנעות מאיסוף שיטתי של נתונים.

אכן, משוב המיועד להשתתפות המונית של כלל האוכלוסייה, איננו הדרך המיטבית לאמוד את דעת הקהל. כדי לאמוד את דעת הקהל באופן מהימן - מה שיש לעשות הוא לפנות באורח יזום למדגם מייצג של האוכלוסייה הנדגמת, לסמן את שיעור הבלתי משיבים ואת התשובות, ולערוך ניתוח סטטיסטי המאפשר הערכה של טעות הדגימה.

לעומת זאת, כאשר מבקשים השתתפות המונית ספונטנית, תהליך ההשתתפות יוצר הטיה הנובעת מסלקציה: המשתתפים, הכוללים בעלי עניין ואנשים המעוניינים בנושא יותר משאר הציבור, שונים במאפיינים רלבנטיים מכלל האוכלוסייה.

מבחינה סטטיסטית, הדעת נותנת שאפילו הבחירות הכלליות בישראל (ששיעור ההשתתפות בהן גבוה) משקפים פחות טוב את עמדות האוכלוסייה מאשר סקר טוב שייערך במדגם מייצג יזום של האוכלוסייה.

מכאן שחלק מן הסיבות לעריכת משוב, בנוסף לאומדן של דעת הקהל, הוא הרצון לעודד השתתפות המונית.

ציבור עורכי הדין, שהוא ציבור הצרכנים הקבועים של מערכת בתי המשפט, מבקש לספק כלי ניהולי לראשי המערכת (שאינם מחפשים כלים ניהוליים דומים בעצמם), ובו-בזמן לעודד מעורבות והשתתפות.

משום כך, ככל שישתתפו במשוב עורכי דין רבים יותר - הוא יהיה מדויק יותר מבחינה סטטיסטית, וגם ישיג את מטרתו הדמוקרטית הנוספת - הבעת דעה ישירה של ציבור הצרכנים על איכות השירות שניתן לו.

■ הכותב הוא נשיא המרכז האקדמי פרס.