התדמית נפגעה, לא המנהיגות

יועציו של אריאל שרון נהגו לשנן באוזניו שאלה רטורית כל אימת שהתייצב בפני החלטה משמעותית: "אתה רוצה ליהנות או לנצח - "אם אתה רוצה ליהנות תעשה מה שבא לך, ותתעמר במי שאתה רוצה; אבל אם בניצחון אתה חפץ, מוטב שתתנהל באיפוק ובשום שכל".

ראשי ממשלה רוצים לנצח, גם אם לפעמים זה מאלץ אותם להבליג או למחול על כבודם, אבל לעיתים מותר להם גם ליהנות. הרגע שבו שיגר סופסוף בנימין נתניהו את מכתב הפיטורים לסגן שר הביטחון דני דנון - הסב לו מעט הנאה ולו לשבריר של שנייה, אבל לבד מהאירוע השולי הזה, נתניהו מתקשה ליהנות, וגם הניצחון מבושש לבוא.

קצת קשה להיזכר עכשיו, מבעד לענני העשן ושובלי הטילים, כי המתיחות הביטחונית הנוכחית עשתה דווקא שירות טוב לקואליציה במובן הפשוט, שהיא הצילה אותה מקריסה מהירה ומוקדמת.

הנה פלאשבק מן העבר הרחוק (5 שבועות...): ראובן (רובי) ריבלין מנצח בבחירות לנשיאות; השרה ציפי לבני כורתת בריתות עם יו"ר האופוזיציה; השר יאיר לפיד קורא לגבש בדחיפות תוכנית מדינית; ההרכב הקואליציוני מתפורר, ונתניהו מוכרז כברווז צולע. השבועות שחלפו; חטיפת ורציחת הנערים, הפוגרומים ומסעות הנקם הלאומניים שבאו אחר-כך והלהיטו את ערביי ישראל; ובעיקר סבב האלימות הנוכחי בדרום - סחפו את ראש הממשלה למצוקה אישית קשה, אבל באותה שעה גם הצילו לו את הקואליציה. בחסות הרעש הביטחוני הרוויחה ממשלת נתניהו השלישית חודשים ארוכים של שקט פוליטי. מובטח לה לקואליציה, שהפעם הבאה שבה היא תעמוד בפני טלטלה תהיה רק לאחר החגים, כשרוחות סתיו ינשבו באוויר.

בינתיים ראש הממשלה מסתכל לימינו ולשמאלו, ומוצא אנשים שהוא משוכנע שמטרתם היא להפיל אותו מהשלטון. הדמון הראשי הוא השר אביגדור ליברמן. נתניהו בטוח ששר החוץ שלו גמר אומר להדיח אותו בבחירות הבאות, ומכאן נגזרת ההתנהלות שלו. על מידת הביטחון והאמון שנתניהו רוחש ליתר שותפיו (הן בכירי הקואליציה והן בכירי מפלגתו שלו) אין טעם להרחיב.

לו הבעיה הייתה בהיעדרם של בני-ברית ניחא, העניין הוא שהברית העיקרית שנשברה כאן היא זו שבין נתניהו לבין התדמית שלו. האיפוק והמתינות היחסית שלאורם מתנהל ראש הממשלה בשבועות האחרונים עוררו את חמתם של רבים בימין כלפיו. הפעם האחרונה שבה נקלע נתניהו למשבר אמון עמוק כל-כך עם בוחריו הייתה לאחר שחתם עם יאסר ערפאת על "הסכמי וואי" ב-1998. חודש אחר-כך הימין הפיל את ממשלתו, והוא נגרר לבחירות שבהן הובס. ב-2009, מאז ששב לשלטון לפני חמש שנים, הקפיד נתניהו לשמר את הברית עם קהל הבחירה הטבעי שלו.

לכל אורך מאמצי השלום הצליח נתניהו להגן על מעמדו בימין; באה המלחמה וחירבה את הכול. ההתנהלות המדודה שהפגין והנכונות להפסקת-אש פגעו בו בימין יותר משפגעו בו הקפאת הבנייה ושחרור האסירים.

אחרי כל זה, נתניהו רשאי לחוש מוטרד, אבל לא בטוח עד כמה הוא גם צריך להיות מודאג. המנהיגות שלו לא מתבססת רק על פופולריות אישית והיעדר מתחרים, אלא גם על מקסום של המכניזם הפוליטי. בדומה לנוחי דנקנר בשעתו ב-אי.די.בי, כך נתניהו בפוליטיקה, משמר את השלטון באמצעות גרעין-שליטה אפקטיבי, בלי הון עצמי ובלי כסף מהבית.

למרות ההתנגדויות והפופולריות המדשדשת, נתניהו מצליח כבר שנים לשמר לעצמו את גרעין-השליטה בתוך הליכוד. הסיכוי שיפסיד את הליכוד לא גבוה, התנועה הזו מעולם לא הדיחה ראש ממשלה מכהן.

כל זמן שהוא יו"ר הליכוד, הוא גם מנהיג הימין, וכל זמן שהוא מנהיג הימין הוא שומר על עמדת זינוק נוחה לבחירות הבאות. עכשיו נותר לנתניהו רק לסיים את המערכה הנוכחית עם מינימום נזקים נוספים, כדי שיוכל לחזור לשגרה ולהטיף למיגור הטרור בעוצמה ובנחישות.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10