"חמאס מוכן להקריב אנשים, אבל רוצה להיות חלק מהעולם"

יום לפני השיחה עם פרופ' שאול משעל מאוניברסיטת תל אביב ומבית הספר לממשל במרכז הבינתחומי הוא העביר בדואר האלקטרוני מסמך קצר שבו 13 סעיפים שסיכמו את מחשבותיו לגבי העימות הנוכחי בין ישראל לחמאס. ניתוחו של משעל, אחד המומחים הבולטים בעולם בחקר הארגון האסלאמי הקיצוני, ממלא בייאוש. לא שהייתי אופטימי במיוחד קודם לכן, אבל לאחר שקראתי את המסמך, העתיד נראה שחור משחור. כשאני פותח את הראיון עם משעל בכך שאני מספר לו על תחושותיי למקרא דבריו, הוא מגחך: "אתה פסימי כי אתה אוטופיסט", הוא אומר.

אולם במשך השיחה מתברר שמשעל הוא זה שלא ויתר על האופטימיות. המצב כעת אמנם נדמה רחוק מסביר, אולם לאחר שתושג הפסקת אש והדם שבעורקי הצדדים הנצים יפסיק לבעבע, הוא דווקא רואה הזדמנות לשינוי. בראייתו, שלום חם אולי לעולם לא ישרור במזרח התיכון, אולם בתנאים מסוימים בהחלט ניתן יהיה להגיע למצב שבו ישראל וחמאס יחיו בדו-קיום מסוים.

זה יהיה מצב שבו אף אחד מן הצדדים לא יוותר בצורה מוצהרת על שאיפותיו, ואף ימשיך להשתמש כלפי פנים וכלפי הצד שמנגד ברטוריקה אלימה, אולם בפועל יוכלו הצדדים להימנע משבירת הכלים ולהוציא את עצמם בזהירות ממעגל הקזת הדם התקופתית. "בניגוד למה שאומרים אחרים, חשוב לי לומר שחמאס תאב חיים", מנתח משעל. "הוא לא מחפש את המוות. הוא מוכן להקריב אנשים כדי לקדם את היעד, אבל הוא רוצה להיות חלק מהעולם. הם נלחמים בעולם ובנו כדי להיות למעשה חלק ממנו. חמאס רוצה להיות מדינה ככל העמים וליהנות ממה שניתן ליהנות על מנת להיטיב עם האוכלוסייה או עם הקהילה שלו. זה ארגון שבסופו של דבר הוא קהילתי ולא פונדמנטליסטי כמו ארגונים אחרים, שמחפשים רק את הדרך להקריב את עצמם על מנת להרוג כמה שיותר כופרים".

בעוד שראש הממשלה בנימין נתניהו מותח קו בין התנהגותו של חמאס לזו של ארגונים אסלמיים רדיקליים דוגמת אל-קאעידה או דאע"ש, משעל מדגיש כי בעיניו חמאס תמיד היה ותמיד יהיה "אסלאם חברתי-קהילתי שהמסר והאמונה הדתית שלו מחייבים לעשות טוב למוסלמים ולקהילה ולהיטיב את אורח החיים שלהם על מנת שהם יהיו מוסלמים יותר טובים". בפועל, הוא אומר, מדובר ב"השקעה בתשתיות חברתיות נוסח מה שש"ס עשתה עם 'אל המעיין', אבל סביב מסגדים וסביב מסרים דתיים. גם אם הוא מגדיש את הסאה, מקדיח את התבשיל ונכנס לעימות צבאי, זה עדיין לא הופך למטרה בפני עצמה אלא אמצעי בדרך לתכלית של אסלאם חברתי נוסח האחים המוסלמים".

סיסי יכול גם להתהפך

פרופ' משעל נוהג להגיע לאוקספורד שבבריטניה מדי קיץ כדי לקרוא ולכתוב הרחק מהקיץ הישראלי המעיק. הפעם, המלחמה תפסה אותו רחוק מהאירועים, אבל לא מנותק מהם. המציאות כפי שהוא רואה אותה רחוקה מאוד מזו שאותה מתארים דובר צה"ל ואין-ספור הפרשנים שמדברים שוב ושוב על היחלשותו של חמאס. "שני הצדדים תמרנו את עצמם לנקודה שאין ממנה דרך חזרה והבטיחו באותות ובמופתים, לעצמם ולעמם ולעולם, שפה הם עומדים ושהם לא יזוזו מפה עד שישיגו את היעד שעליו הצהירו כדי שלא לחזור למקום שבו הכול התחיל", הוא מתאר את המציאות הנוכחית באופן נטול סנטימנטים.

"איך שאני רואה את זה, חמאס נדחף לקיר. ברור שהוא לא רצה את המבצע עכשיו, בדיוק כמו שחיזבאללה לא שיער שישראל תיכנס בו בכל הכוח אחרי חטיפת החיילים ב-2006. אבל אחרי שהמבצע התחיל, הם הוציאו את תוכנית המגירה האסטרטגית שלהם שאומרת שהם לא יהיו מוכנים לחזור למצב הקודם. הם רואים בסיטואציה הזדמנות לשדרג את מעמדם על מנת להבטיח שבכל הסדר ובכל משא ומתן עתידי הם ישבו סביב השולחן".

- זה מה שמבחינתם ייחשב כניצחון?

"הניצחון שלהם יתבטא בכך שעזה תשנה את פניה. שהיא תהפוך להיות עיר מדינה לחופי הים התיכון עם נמל וקשר רציף עם העולם ללא תלות במצרים ובישראל. שיהיה להם קשר אווירי עם העולם שיאפשר להם בעצם קשר מעל ראשי ישראל ומצרים. חשוב לזכור שהם נלחמים בנו כדי להיות חלק מהעולם ולא כדי לחסל אותנו. הם הגיעו למסקנה שאפשר לשנות את פני המציאות באופן פרדיגמטי ולהביא לכך שעזה לא תהיה סרח עודף יותר ומהבחינה הזו חמאס כנראה הצליח. השאלה היא מה יקרה עם את התביעות הלא מתקבלות על הדעת מבחינתם כמו פירוז מוחלט. ייתכן שיגיעו לעמק השווה באמצעות תהליך של פירוק נשק הדרגתי.

כשאני שואל את משעל לגבי הפנטזיה הישראלית על התקוממות פלסטינית נגד החמאס נוכח הסבל האיום של אזרחי רצועת עזה, הוא משיב את פניי ריקם. "אמנם חייו של העזתי החציוני אינם חיים, אבל אין לו קנה מידה להשוואה כדי להגיע למסקנה נחרצת שחמאס ממיט עליו אסון ושצריך לעשות הכול כדי להעיף אותו מן השלטון. יש מספיק תמיכה בעזה בחמאס כי הם פשוט לא מכירים משהו אחר. בהשוואה לגדה, עזה תמיד הייתה השולית, הענייה, האסלאמית, הפחות משכילה והחד-ממדית מהבחינה הזו שרובה אסלאמית וממוצא פליטי. זה מעין חבל ארץ שנתקע במדבר ושאין לו שום דרך מוצא לשום דבר אחר, ולכן אופק הציפיות של האוכלוסייה הזו, שידעה רק סבל, הוא די נמוך.

"משום כך, הם תולים תקווה בהישרדות שלהם ובמה שאלוהים גוזר עליהם לטוב ולרע. הם מעולם לא חיו בתנאים שמאפשרים להם לחשוב במונחים של 'למה אני רוצה להגיע מן המצב שבו אני נתון'. מה שחמאס מקנה היום לאוכלוסייה זה זקיפות קומה, גאווה לאומית וגאווה אסלאמית. כל עוד חמאס ימשיך להיראות בעיניהם ככזה, ולקבל פידבקים מהעולם החיצוני, הם יתמכו בו".

- ממצרים הפידבק לא מאוד חיובי.

"אף שבשביל סיסי חמאס הוא צלם בהיכל, והוא מסכן את מצרים מפני שהוא קרוב לאחים המוסלמים, יש חלק אחר - מה שחמאס מייצג כגוף לאומי וצבאי: החלטי, צייתן, יעיל עם פיקוד ומשמעת. לסיסי יש בעיה אישית: מצד אחד הוא מתעב את חמאס ומצד שני הוא גם מעריך אותו. תבין, חמאס הוא מה שאצלנו היה פעם המפד"ל - דתי-לאומי. תמיד עם המקף הזה בין שני המושגים. זו החדשנות שהכניס חמאס ללאומיות הפלסטינית: שאפשר להיות גם עם הכיפה וגם עם הרובה. הצד הדתי-קהילתי שבמקביל גם חותר למטרה של הקמת מדינה פלסטינית בין הים לנהר.

"משום כך, לא צריך לטעות כישראלים ולשים את כל יהבנו על סיסי לטוב ולרע, כי מחר הוא יכול לשנות או להתאים את המדיניות שלו כלפי חמאס. יש לו מרחב תמרון בדרך שבה הוא מבין את הארגון. כרגע הוא שם הכול בצד הלא חיובי מבחינתו, אבל מחר הוא יכול גם להסתכל על חמאס לא כתופעה דתית אלא כחלק מעולם פוליטי שאפשר לשלב בתוך האינטרסים של מצרים. עם חשיבה מערכתית הוא יכול להפוך את האויב של היום לעמית של מחר. כל עוד יש מקף בתוך חמאס, זה יכול לקרות".

- מה הרציונל של חמאס בחימום הזירה בזמן הפסקת אש מצד צה"ל, עם ירי רקטות ארוכות טווח וחדירת המחבלים לאזור נחל עוז ביום שני ושלישי לפנות בוקר?

"הירי נעשה כדי להפגין שהם נכנסים להפסקת האש מאותה נקודת מוצא כמו ישראל. שהם בשליטה על כל המולדת הפלסטינית. לתפיסתם, זה הופך אותם לשווי ערך לישראל. משום כך אני צופה שכל עוד הדיבורים על הפסקת האש יתקדמו, הצעדים של חמאס ילכו ויחריפו. הטקטיקה הזו היא זה גם פטנט ישראלי ותיק שראינו אותו קורה בכל המלחמות - להראות שאתה לא שבור ורצוץ. הבעיה היא שאנחנו נגררים לזה כי אין לנו ראייה כוללת על איך אנחנו רוצים לראות את ההסדר בטווח זמן של שנים. מה שעצוב זה שחמאס חושב אסטרטגית ואילו אנחנו חושבים במיקרו-טקטיקה".

- ומה לגבי אפשרות של מיטוט אמיתי של החמאס, כפי שדרשו לא מעט גורמים בישראל?

"אם זה יקרה, מי שיבוא אחרי חמאס יהיה רק דתי פנאטי. זו אמנם הערכה שלי וזה בגדר ניחוש, אבל המציאות הקיימת בעזה אינה מעוררת את ההערכה שבעתיד הנראה לעין יכולה הרשות הפלסטינית, עם מה שהיא מייצגת, להפוך לגורם שיכול להחליף את חמאס בעזה ולחבר תחת מעטפת שלטונית אחת את הגדה ואת הרצועה. יתרה מכך, אני צופה שאם המהומות שאנחנו רואים עכשיו בגדה ילכו ויתפתחו ויהפכו לתופעה של קבע עד כדי אינתיפאדה, היכולת של גופי הביטחון הפלסטיניים לשלוט במצב תעמוד בסימן שאלה. מעבר למספר מסוים של מפגינים, תהיה דילמה גדולה מאוד בקרב אנשי הרשות הפלסטינית אם להמשיך ולציית לשלטון או לעבור לצד השני או בכלל לברוח מהזירה. במצב כזה הם יעמדו במתח בלתי נסבל בין הנאמנות שלהם למנגנון לבין נאמנות לשטח ולמשפחה ולקהילה".

- איך תיראה הרצועה אם החמאס יקרוס.

"נניח שחמאס יקרוס מחר - האלטרנטיבה שלו היא סומליה או מה שקורה באזורים שבצפון עיראק ובסוריה. ישתלטו על הרצועה גופים שפעם קראתי להם 'ארגוני דיונה'. אלה אנשים שמתקבצים יחד פרודה אחר פרודה ואז הופכים למעין עיסה, שהיא עצמה לא יודעת לאן היא הולכת אלא שרוח הזמן מובילה אותה לכל מקום. יש מספיק תנאים בעזה כדי שהמצב הזה - של משהו שנראה כמו מה שרואים בסומליה או בדאע"ש - יתממש בה".

- מה לגבי פת"ח?

"אני מניח שאדם כמו מוחמד דחלאן, שהפך לחביבם של האמריקאים ובינתיים עושה לביתו בגלות, מחכה להזדמנות שלו כמו כל המלכים והנסיכים הגולים שמחכים שהתנאים בארצם ישתנו והם יוכלו לחזור לשלטון בארצם; אבל אני לא רואה איך פת"ח קם על הרגליים ומחזיר לעצמו את השלטון על הרצועה ומחזיר עטרה ליושנה. זה כמו להגיד שמפא"י ההיסטורית תחזור. כבודה של תנועת פת"ח במקומו מונח, אבל היא לא תחזור".

נתניהו בעקבות בגין?

אבל דווקא לאחר הניתוח הפסימי הזה, שלכאורה שומט את הקרקע מתחת לתקוות השמאל הישראלי - שהיה שמח לראות את אבו-מאזן משתלט על הרצועה, מאחד אותה עם הגדה ומוביל פלסטינים שבעי סבל לעבר הסדר מדיני - משרטט משעל תסריט אופטימי יותר. זאת, כמובן, בהנחה שתהיה בישראל הנהגה אמיצה דיה וקונסטלציה פוליטית שיאפשרו זאת.

לדברי משעל, "מה שקורה כעת זה שהפלסטינים עומדים בפרשת דרכים - וחמאס מבין את זה היטב - שבה הם צריכים לקחת את הסיכון ולהוביל מהלך שיהפוך את חמאס לגוף לגיטימי בזירה הבינלאומית על מנת לייצר מסגרת שתאפשר לו לתפקד כמדינה או כמדינה בדרך; זה במגבלה אחת: שהכל יעבור מצד אחד דרך אי-ויתור של חמאס על עקרונות היסוד שלו ואי-ביטולם באופן פומבי ומוצהר כמו שביקשו מאש"ף בזמנו לבטל את האמנה, כשבמקביל הוא ימצא דרך איך לתרץ ולהצדיק את הסטייה מעקרונות היסוד שלו, שכעת נמצאים בראש מעייניו".

פרופ' משעל חסיד התפיסה שלפיה חמאס בנוי מגוונים רבים של אפור. "ברגע זה הגוון הדומיננטי הוא כמובן הגוון הלוחם, אבל שים לב שחאלד משעל לא מרפה מלהזכיר לעצמו, לסביבה ולעולם שיש לו גם חשיבה פוליטית ושיח פוליטי. זה שיח שמתקיים, כמובן, בתנאים שנוחים לו, המראה שהוא לא הפך לחליף של המדינה האסלמית כמו אבו-באכר אל-בגדדי למשל. אנחנו לא במצב שהנייה או משעל נכנסים למשבצת של האיש הדתי הפנאטי שמדבר במונחים היסטוריים טוטאליים וקורא לייצר חליפות אסלאמית. במנהיגות של החמאס אין קבלה מלאה של המצב הקיים ואין דחייה מוחלטת שלו. הם תמיד ילכו בתווך, אבל זה תלוי בכך שיאפשרו לה להצדיק את חוסר הדבקות ואת חוסר ההגשמה של היעד הסופי. הפלסטינים אף פעם לא גלשו לקצה שאין ממנו דרך חזרה".

- אפשר לדבר איתם?

"חאלד משעל הוא פוליטיקאי ממולח ברמה של מדינאי, ויש כמה ישראלים שהתפעלו ממנו כמו שהם התפעלו מנסראללה. יש לו ראייה רחבה ויכולת מיקוח ועמידה, והוא בעיקר מצליח לייצר קונצנזוס במצב בלתי אפשרי. האיש הזה הוא גורם מפתח שאולי גם יסגור את המעגל. פעם ביבי ניסה לחסל אותו, ואולי פעם - בנסיבות מסוימות - ביבי ימצא את עצמו פוגש את חאלד משעל אפילו כנשיא מדינת פלסטין. הלא מתקבל על הדעת הופך במזרח התיכון לכורח שעה. בגין ושמיר נחשבו פעם לטרוריסטים מבוקשים ובסוף אחד מהם מנע מלחמה עם סדאם והשני הביא שלום עם מצרים. גם זה נראה בזמנו נגד כל הסיכויים".

- המנהיגות הישראלית מבינה את חוסר התוחלת שבסבבי אלימות ללא פתרון מדיני?

"תראה, אני ואתה יכולים לנהל שיחה על המצב המורכב הזה מבלי שנהיה אחראים ליומיום ומבלי כל מחויבות לשותפים, ליריבים, לדעת הקהל ולתקשורת. אצל פוליטיקאים זה לא כך, וזה מסביר מדוע הם עושים דברים שלדעת רבים צריכים להיות אחרים לגמרי. משום כך, יכול להיות שהדבר הכי טוב שיקרה למדינת ישראל זה להחליף דיסקט ולהגיד, 'כן, אנחנו מרימים ידיים,ואחרי ניסיונות אין-ספור להכריע את המצב בכוח, ההבנה שיש מציאות שבה יש לנתק את הזיקה לחמאס ממונחים של כוח ושל משחק סכום אפס'.

"אני מניח שאתה יכול לנהל שיחה כזאת עם ראש הממשלה ושהוא יבין אותך טוב מאוד, אבל פוליטיקאי הרי רוצה לשרוד ויש לו מחויבות להמון אנשים שבלעדיהם אין לו קואליציה. כך שאני לא מאמין שממשלת ישראל הנוכחית תלך קדימה ותהיה מוכנה להחליף דיסקט ולשנות את השיח מכזה של מאבק דו-צדדי בינינו לבין הפלסטינים על חבל מולדת, לבין ראייה רחבה יותר, שאמנם לוקחת סיכונים, אבל מעמידה אותך במקום אחר לגמרי, כמו מה שבגין עשה עם מצרים.

"היום אין הנהגה ישראלית שמוכנה להקריב את האגו שלה ואת חישובי העלות-תועלת שלה מתוך אמונה שהסדר זה הדבר שיוכל להבטיח הכי טוב את ביטחונה של ישראל. נשאלת השאלה אם ראש ממשלתנו מסוגל לתפוס את שולי אדרתה של ההיסטוריה ולהסתכל לאופק ולומר אני מפסיק להתעסק במיקרו-טקטיקה והולך לדברים הגדולים, תוך כמובן קבלת ביטחונות וערבויות ולהתנתק מהמצב הנוכחי. אני לא בונה על זה והלוואי שאתבדה. לראש הממשלה שלנו יש כל הכלים לחשוב במונחים הללו, אבל אני חושב שהוא לא קורץ מחומר שמסוגל ללכת נגד האגו של עצמו ולבטל את כל מה שהוא עשה עד עכשיו, ולומר לעצמו 'אני מספיק גדול כדי להיות עניו', ולהתחיל מהתחלה".

בחירות עד סוף השנה

שאול משעל נולד בבגדד ב-1945, ועלה עם משפחתו לישראל בעלייה הגדולה של 1951. כמו רוב בני העלייה, שוכנה המשפחה במעברה וסבלה מתנאים קשים. אמו של משעל, שגידלה אותו ואת אחיו הצעיר - איש הטלוויזיה נסים משעל - הפכה לאחר העלייה לישראל לדמות הדומיננטית במשפחה. אביו, כך סיפר פעם בראיון לאילנה דיין, לא הצליח להסתגל לישראל עד יומו האחרון. משהו כבה בו. אולם אולי דווקא שבירת המבנה הפטריארכלי במשפחה הייתה הגורם לדרייב החזק של שני האחים להצליח.

כשהיה בן 18 התגייס משעל לצנחנים, ומיד לאחר שהשתחרר החל ללמוד באוניברסיטה העברית. כסטודנט צעיר גויס למילואים במלחמת ששת הימים ונלחם (בין השאר לצדו של חנן פורת) בקרב העקוב מדם בגבעת התחמושת ובבית הספר לשוטרים. נראה שיש בו חלק ששמח שהטראומה ההיא חקוקה בביוגרפיה שלו: "אני נושא עליי את הצלקות מהקרב ההוא עד היום. אף אחד לא יכול לטעון שאני איזה שמאלן מנותק", הוא אומר.

משעל מעיד שבתחילה רצה בכלל להיות מתכנן ערים, אולם שאיכשהו נסחף לכיוון לימודי מדע המדינה בגלל העניין שלו בגורמים קיצוניים במזרח התיכון. לאחר שקיבל את הדוקטורט שלו מהאוניברסיטה, עבר לאוניברסיטת ייל בקונטיקט ללימודי הפוסט דוקטורט. משם הוא חזר לישראל, ובאמצע שנות ה-90 זיהה את חמאס ככוח עולה בזירה האזורית והחל לחקור אותו לעומק. כיום הוא נחשב לאחד החוקרים הרציניים בעולם בתחום, וחיבר את הספר על-אודות הארגון, "זמן חמאס" (בשיתוף אברהם סלע; הוצאת ידיעות אחרונות).

כראוי לאיש אקדמיה, משעל מתמחה בניתוח קר של חמאס. כשהוא נשאל אם יש לו יחס רגשי לארגון, הוא אומר בחוסר רצון מסוים שהוא מתייחס אליו כ"אל אויב מר ורצחני שבלעדיו החיים היו הרבה יותר טובים". מיד לאחר מכן הוא מוסיף במהירות שהוא לא מסוגל להתנתק "ממה שאתה קורא לו חשיבה רציונלית".

"תראה", הוא אומר, "היה יכול להיות נהדר אילו היינו יכולים לדבר רק עם הרשות הפלסטינית, אבל חמאס הוא הרע במיעוטו במצב הנוכחי. כאיש מחקר, אני חייב לנסות לחשוב איך לשנות את המצב הקיים ולהגיע לדו-קיום שבו כל צד מכיר בדרך הכי קשה בכך שהצד השני מחזיק עדיין באמונתו, אבל לאור האילוצים והתגמולים יורד מהעץ הגבוה ומפתח מנגנון שמייצר חיים נורמליים. זה סודה של הפוליטיקה במזרח התיכון וזה בהחלט יכול להתקיים, אבל כדי שזה יקרה אתה צריך מנהיג עם יכולת דיאלקטית כמו שהייתה לבגין".

משעל סבור שבמקודם או במאוחר המצור הישראלי מעזה יוסר, אולם אומר שכדי שהדבר יקרה, "צריך אצלנו ראש ממשלה שיוכל לעמוד מול הציבור ולהצדיק את הסרת המצור במונחים של תועלת לביטחון ישראל. הוא צריך לוליינות רטורית, ואת זה לביבי יש בשפע, אבל השאלה היא אם הפרטנרים של ראש הממשלה יזהו חולשה וינסו לנצל את המצב כדי לקדם את עצמם בזירה הפוליטית המקומית. ביבי הוא איש פיקח ומשכיל, אבל לצערי אני לא רואה אותו עושה את זה".

- ומישהו אחר? יש לחלק המתון בפוליטיקה הישראלית יכולת לגייס סביבו תמיכה למהלכים כאלה, או שהציבור הישראלי כבר קיצוני מדי?

"למהלך כזה יש סיכויים קטנים אם חושבים על הפרמטרים בהווה, אבל צריך לזכור שישנם מצבים שבהם דעת הקהל יכולה להתהפך לגמרי. תראה מה קרה לחוסיין או לסאדאת בדעת הקהל הישראלית. במצבים של משבר, שבהם סמלים נותנים את הטון, בהחלט אפשר לייצר הזדמנות.

"צריך גם לזכור שעדיין לא נולד המנהיג הישראלי שמסוגל לעמוד בפני לחץ אמריקאי אמיתי ולומר לא. הוא יכול לעשות את זה בדברים הקטנים, אבל כשארצות הברית שמה את כל יהבה על משהו והיא מחברת את הסעודים ואת הקטרים והמצרים, ומייצרת פורמולה שתכשיר את חאלד משעל כאדם שמייצג את חמאס והוא פרטנר עקיף או ישיר, אז כמה שישראל יכולה להתרעם, היא לא תוכל להתייחס לזה בזלזול כשרגע האמת האמריקאי יגיע".

- ישראל כבר סירבה לארצות הברית בסיבוב הזה.

"אני כן חושב שאנחנו ניענה לארצות הברית, ואני חושב שארצות הברית חזרה בגדול לזירה. היא חוששת שאם הסכם כזה לא יקרה, יהיו לכך השלכות על בנות בריתה. ארצות הברית לא רוצה להזניח את הזירה ולאפשר גלגולים חדשים של דאע"ש ושל אסלאם פונדמנטליסטי. אנחנו לא יכולים בשום מצב לקלקל לאמריקאים את האסטרטגיה הזו. מה שקורה עכשיו דורש שינוי, וזה המקום של הנהגה אמיתית.

"ההבדל הגדול בין הסבבים הקודמים לבין הסבב הנוכחי הוא שהפעם זה סבב אסטרטגי ולא טקטי. בדרך כלל אנחנו לא טובים באסטרטגיה, אבל הפעם, מפני שישנם כל-כך הרבה שחקנים בזירה שמעוניינים להפוך את המשבר הזה להזדמנות, תהיה התחלה של משא ומתן מדיני שלא יהיה קל להנהגה הישראלית, ושיביא להערכתי למשבר במערכת הפוליטית עד כדי הליכה לבחירות בחודשים הקרובים, אולי עד סוף השנה".