ד"ר דיתי קליין ויתרה על משרד פרסום בשביל המחקר הזה

קליין הגיעה לצמרת ענף הפרסום, הרגישה החמצה וחוסר מימוש בכורסת המנהלת ■ אז היא חתכה לאקדמיה, וחקרה במשך 10 שנים את רעיון האינטליגנציה התוצאתית ■ מיוחד ל"ליידי גלובס"

ד"ר דיתי קליין / צילום: רמי זרנגר
ד"ר דיתי קליין / צילום: רמי זרנגר

יומיים בדיוק היא ישבה על כיסא המשנה למנכ"ל במשרד הפרסום יהושע TBWA עד שהבינה שזהו, נגמר לה. עולם הפרסום סיים את תפקידו בחייה. היא נכנסה לחדרו של הבעלים, רמי יהושע, ואמרה לו את משפט הפרידה הידוע, 'זה לא אתה, זה אני'. "הייתי במסלול הניהול הבכיר. בבאומן-בר-ריבנאי הייתי שותפה, ואצל יהושע התקבלתי להיות משנה למנכ"ל. הוא לקח בפעם הראשונה שותפה, וזו הייתי אני. אבל לא יכולתי להשתיק את השאלה שהדהדה לי בראש: 'אני טובה, אבל האם זה עושה לי טוב?'".

ד"ר דיתי קליין, 45, שינתה את מהלך חייה, נטשה את עולם הפרסום והפכה למרצה ולמאמנת. היום היא נחשבת לאחת המאמנות המובילות של בכירים במשק, ובנוסף היא משמשת סופרוויזר למאמנים מנוסים. את המושג 'אינטליגנציה תוצאתית' חקרה במהלך הדוקטורט שלה, כשגילתה שהיכולת של האדם לנהל את סך האינטליגנציות שלו היא המשתנה המכריע בהצלחה. את התובנות שלה גיבשה בספר 'אינטלגנציה תוצאתית', שיצא בימים אלה בהוצאת מטר.

- לא פשוט לעזוב עבודה שאת טובה בה, ושמתגמלת אותך בהתאם.

"זו חוויה מבלבלת. התקדמתי, קיבלתי פידבקים, ונקודתית הרגשתי מאוד טוב, אבל התחילה לגאות בי ההרגשה שזה כבר לא זה. בדור של ההורים שלנו הלכו להתפרנס. נכנסו למקום עבודה עד הפנסיה. בדור שלי המוטיבציה הייתה להצליח, לא לדשדש כמו ההורים. הבנתי שעד לנקודה הזו הדרייב שלי היה להצליח, אז הצלחתי והתגלגלתי. בשנתיים וחצי האחרונות שלי בעולם הפרסום העליתי כל הזמן את סף הריגוש כדי לפצות על הקולות בראש שאמרו שאני לא במקום הנכון. המערכת נורא נהנתה מזה".

- איך ממשיכים את הבירור?

"זה הגיע למקום שבכל פעם שהמשרד לקח עמותה כפרו-בונו, אמרתי שזה שלי. בדיעבד הבנתי שחיפשתי ערך ומשמעות לדברים שאני עושה. אמרתי לעצמי: 'רגע, להצליח, להיות טובה במה שאני עושה, עשיתי. אבל איפה פה המימוש העצמי'?

"כשאתה שואל את השאלות האלה תוך כדי עבודה של 24 שעות ביממה בעולם הפרסום, זה פוער בור של שאלות, אבל לא מספק תשובות. היה מאוד ברור לאנשים סביבי שהתחלתי בתהליך, שחיפשתי שינוי. הם אמרו 'זה יעבור לה, אף אחד לא קם והולך ממעמד כזה'. אבל אחרי שנתיים התפטרתי והענקתי לעצמי מתנה: שנת חופש. הכוונה הייתה שבמהלכה אברר מה אני רוצה לעשות בשארית חיי. אני זוכרת תגובות של אנשים שאמרו לי 'איזה אומץ', אלא שאני בכלל לא תופסת את עצמי כאדם אמיץ. פשוט הפחיד אותי יותר להישאר".

קליין לא הייתה צריכה לחפש יותר מדי. הייעוד הסתתר, פחות או יותר, מתחת לפנס. "מנכ"לים שעבדתי איתם ביקשו לפגוש אותי, להתייעץ. נראה להם טבעי להמשיך לשמוע מה דעתי על המהלך האסטרטגי או השיווקי שהם מבצעים בחברה. אז הייתי נפגשת לקפה, ומהר מאוד השיחות עברו מהעולם העסקי להתלבטויות אישיות, לאן לקחת את הקריירה. גיליתי שלא רק שאני טובה בחלק שבו אנחנו מדברים על הפרסונלי, אלא שאני מאושרת מזה. זה סיפוק עמוק שלא דומה בכלל לסיפוקים שהיו לי עד אז. ואז נפל לי האסימון: כשאני מצליחה לשפר את איכות החיים של אנשים, לתרום למימוש הפוטנציאל שלהם, אני מסופקת כפי שלא הייתי בחיים".

מה משותף למצליחים

קליין החלה לחקור ביסודיות כיצד אפשר להגיע לעקרונות מימוש עצמי גבוהים יותר. היא ביקשה לדעת כיצד קורה ששני אנשים שמחזיקים באותם נתונים והשכלה, לא מגיעים לאותם ביצועים - אחד ממריא והשני לא. או לחילופין, איך שני אנשים שונים בתכלית, עם יכולות שונות, מצליחים בצורה יוצאת מהכלל. המחקר החל בשדה, דרך מאומנים שלה, והסתיים בדוקטורט. היא עלתה על הנוסחה המסקרנת שמכונה אינטליגנציה תוצאתית. מי שמחזיק בה, לדעתה, יצליח לאורך זמן, ויהיה יותר מסופק, מאושר וממומש.

- מהי בעצם אינטליגנציה תוצאתית?

"זו היכולת לנהל את כלל האינטליגנציות והיכולות שלנו כדי שנגיע למקסימום הצלחה לאורך זמן. זו בעצם יכולת לניהול ממוקד תוצאות. להבין לאן אני רוצה להגיע, ולגזור משם איך אני מתנהל עם האמצעים והפוטנציאל שלי עד למטרה.

"המכנה המשותף לכל האנשים המצליחים לאורך זמן, גם כשהם בגילאים שונים עם השכלה שונה ומגיעים מתרבויות שונות, הוא היכולת לתכנן לטווח ארוך. ברור להם מי הם, מה חשוב להם ומה מאפיין אותם, והם מנהלים את עצמם בצורה ממוקדת עד שהם מגיעים לאן שרצו להגיע. בגלל זה הם מוכנים להתמודד בדרך עם הקשיים והכישלונות, ולא מוותרים".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988