החלום הכמוס של משה אשר

הבעיה העיקרית במאבק בהון השחור בארץ ובחו"ל היא בעיית המידע

משה אשר / צילום: אלון רון
משה אשר / צילום: אלון רון

העשור האחרון הביא עמו תמורות רבות בכל הקשור למיסוי של פעילויות בינלאומיות של תושבי ישראל. שיטת המיסוי שהייתה נהוגה בישראל עד לפני 11 שנה עברה ב-2003 משיטה הממסה הכנסות שהופקו בשטח ישראל (טריטוריאלית) לשיטה הממסה את תושביה על כלל הכנסתם בעולם (פרסונלית).

ב-2006 נסגרה פרצה נוספת בתחום המיסוי, וישראל החלה למסות גם נאמנויות שיצרו תושבי ישראל בחו"ל. כדי להשלים את הרפורמה במיסוי, גם הכנסות של נאמנויות שיצרו תושבי חוץ, שמהן נהנה תושב ישראל, הפכו לאחרונה לחייבות במס. בכך הושלמה חקיקת המיסוי של תושבי ישראל על הכנסות המופקות מחוצה לה.

יחד עם זאת, הבעיה העיקרית של רשות המסים במלחמתה בהון השחור ובהכנסות לא מדווחות מעבר לים הייתה ונותרה בעיית המידע. לפי הערכות הבנק העולמי, ההון השחור בישראל מהווה 22% מהתל"ג (תוצר לאומי גולמי) - מקום "טוב" באמצע, בין גרמניה וצרפת מצד אחד לאיטליה וארגנטינה מהצד השני.

מנהל רשות המסים בישראל, משה אשר, העריך השנה כי היקף ההון הישראלי הלא מדווח בחו"ל מגיע לעשרות מיליארדי דולרים. הבעיה היא שללא מידע על ההון הזה, החקיקה המנסה למנוע את בריחת המס דומה להקמת מערכת שערים גבוהים ומאובטחים כאשר אין גדר המחברת ביניהם.

הפעילות הבינלאומית

הבעיה המתוארת - חוסר מידע - אינה נחלתה של ישראל בלבד. כבר בשנת 2000 החל ארגון ה-OECD לבחון את הסיכונים הקיימים למדינות החברות בו מפעילותם של מקלטי מס. ולפעול בעניין. בעקבות פעילות זו פורסמה "רשימה שחורה" של 38 מקלטי מס - דבר שהביא לכך שבין שנת 2000 עד שנת 2009 "נכנעו" כל מקלטי המס והודיעו על אימוץ הכללים של הארגון.

עם זאת, הצלחת ה-OECD עם מקלטי המס המובהקים לא הועילה לפתור את הבעיה של העלמות המס, כיוון שההון השחור מצא את דרכו ואת מקומו במקומות אחרים, כגון בנקים, חברות ביטוח, נדל"ן, השקעות בשוק ההון ועוד. היעדר שיתופי-הפעולה והיעדר עניין של רשויות המס במדינות המקור (המדינה שבה הופקה ההכנסה) לדווח על הפעילויות הרלבנטיות למיסוי, הפכו את העולם למקום פוטנציאלי להעלמות מס.

אולם בשנים האחרונות מסתמן שינוי בנושא. הציבור בעולם המערבי החל לגלות חוסר סובלנות הולך וגובר להעלמות המס (שיוחסו באופן הגיוני לבעלי ההון). במקביל, המשיכו המדינות לחפש מקורות תקציביים חדשים להוצאות התופחות של ממשלותיהן. זאת, לאחר שהטלת מסים נוספים על שכבות הביניים הפכה בכל העולם המערבי, בדומה לישראל, לבלתי ריאלית מבחינה כלכלית ופוליטית.

חיפוש הכנסות נוספות גרם לכך שבאפריל 2013 הודיעו שרי האוצר של 5 מדינות באירופה - צרפת, גרמניה, ספרד, איטליה ואנגליה - על כוונתן להחליף ביניהן מידע, בדומה לחוקים ולמתווה של ארה"ב (FATCA). בתוך ימים הצטרפו אליהן עוד 5 מדינות - בלגיה, צ'כיה, הולנד, פולין ורומניה; וכעבור מספר שבועות הצטרפו גם נורבגיה ומקסיקו.

חקיקת ה-FATCA מחייבת גופים פיננסיים בעולם (בנקים, בתי השקעות וכדומה), לרבות בישראל, לחתום על הסכמים עם רשות המסים בארה"ב, למסירת מידע על בעלי חשבון בנק/לקוחות שהם אזרחי/תושבי ארה"ב וכן חשבונות של חברות זרות, לא אמריקאיות, לרבות ישראליות, עם החזקה גבוהה של בעלי מניות אמריקאים.

כלומר, ה-FATCA מחייבת להעביר ל-IRS מידע על נכסי לקוחותיהם האמריקאים. מי שיסרב לחתום על ההסכם - ינוכה לו מס במקור של 30% מכל הכנסה.

כעבור שבועיים הודיעו שרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים של מדינות ה-20-G כי הם רואים בהחלפת המידע האוטומטית כסטנדרט הנכון ביותר למלחמה בהעלמות המס, וביקשו מה-OECD לבנות תקן אחיד. גם מועצת האיחוד האירופי סמכה את ידיה על הרעיון. וכך נוצר השנה תקן אחיד חדש. בפברואר 2014 פרסם ה-OECD את "התקן להחלפה אוטומטית של מידע על חשבונות כספיים".

החלפת המידע

לפי התקן, אזורים (jurisdictions) יאספו מהמוסדות הפיננסיים בשטחם מידע פיננסי על תושבי חוץ של אזורים אחרים שעימם יש להם הסכם. אחת לשנה יועבר המידע אוטומטית למדינת התושבות של תושב החוץ, ובתמורה יתקבל מידע דומה מהמדינה השנייה.

התקן ובדיקות הנאותות הנדרשים בו נוסחו בצורה רחבה כדי למנוע את עקיפת ההוראות.

המידע הפיננסי המחויב בדיווח כולל את כל סוגי ההכנסה מהשקעות, לרבות ריבית, דיבידנד, הכנסות מחוזי ביטוח והכנסות דומות; ובנוסף גם יתרות חשבון ותמורה ממכירת נכסים פיננסיים.

המוסדות הפיננסיים המחויבים לדווח כוללים בנקים ומנהלי תיקים (custodians), וכן גם גופים פיננסיים אחרים, כגון ברוקרים, מוסדות שונים להשקעות משותפות וחברות ביטוח.

החשבונות שעליהם יש לדווח כוללים חשבונות המוחזקים בידי יחידים וישויות, כגון נאמנויות ופאונדיישן (קרנות) וכן זיהוי היחיד המחזיק בחברות פאסיביות שלהן חשבון הבנק.

הדוח קובע כי את ההסכם ניתן ליישם תחת סעיף 26 לאמנת המודל של ארגון ה-OECD המטפל בחילופי מידע בין מדינות מתקשרות. ישראל חתומה היום על 53 אמנות כפל מס, שכוללות את מרבית מדינות המערב והמעצמות הכלכליות בעולם.

יחד עם זאת, כיוון שרשות המסים בישראל כבולה בחוק לשמירה על סודיות המידע המגיע אליה, אין היא יכולה, ללא תיקון הדין הפנימי, לשתף בו רשויות מס אחרות שעמן אין אמנה חתומה.

כדי להתמודד עם הבעיה הונחה על שולחן הכנסת הצעה להוספת פרק חדש לפקודת מס הכנסה, ששמו "חילופי מידע לפי הסכם בינלאומי". השלמת החקיקה תאפשר לרשות המסים לחתום על הסכמים לחילופי מידע גם עם מקלטי מס ועם מדינות שאין לנו איתן אמנה למניעת כפל-מס (לדוגמה, קפריסין ואוסטרליה).

ארגון ה-OECD שם לו ליעד שההסכמים לחילופי מידע ייכנסו לתוקפם עד תום 2015. עד אז על המוסדות הפיננסיים בעולם להיערך למהלך הדיווח.

מבחינת הלקוחות הנישומים, עד למועד ההפעלה קיימות אפשרויות להתייעצויות ולפתרון הבעיה בדרך חוקית וטובה. גם היום קיימות תוכניות של "גילוי מרצון" לנאמנויות וליחידים, אולם בתוכניות אלה לא מובטחת האנונימיות בתחילת התהליך, ובנוסף הנישום חשוף לסנקציות אזרחיות.

רשות המסים בישראל מתכוננת לצאת בתוכנית חדשה ל"גילוי מרצון", שלפיה תושבי ישראל יוכלו להצהיר על הכנסות, נכסים ורכוש בחו"ל, לשלם את המס שלא שולם, ובכך למנוע מעצמם הליך פלילי שבו תנקוט רשות המסים אם תקבל את המידע בדרך אחרת. לפיכך, כאשר תפורסם התוכנית ניתן יהיה לדווח על החשבונות וההכנסות מחו"ל, ללא חשש לאישום פלילי.

יצוין כי מנהל רשות המסים אמר בכנס סטפ-ישראל, שנערך ביוני השנה, כי רשות המסים סיימה את עבודתה על התוכנית, והיא ממתינה לאישור משרד המשפטים כדי לפרסם אותה. התוכנית מתוכננת להיות אנונימית. כלומר, ההגשה הראשונית אינה חושפת את פרטי המבקש, ורק לאחר השגת הסכם עם הרשות על גובה המס, ייחשפו פרטיו.

פרסום תוכנית חדשה ל"גילוי מרצון" היא מבורכת, אך יש להביא בחשבון כי מדובר בתהליך ארוך, שגביית המס ממנו תגיע למדינה באיחור של שנה-שנתיים. בימים אלה, שבהם המדינה משוועת וזקוקה להגדלת ההכנסות בהקדם, רצוי שרשות המסים תשקול דרכים לקיצור משך הזמן לטיפול בבקשות, לטובת אוצר המדינה.

העלמות מס ואי-דיווח נכון על נכסים והכנסות עלולים לגרום לסנקציות פליליות ואזרחיות. טיפול נכון בסיטואציה שנוצרה, רגע לפני חילופי המידע, יכול לפתור את הבעיה/הסוגייה ללא הליכים פליליים כלשהם.

■ אלון קפלן, נשיא סטפ-ישראל, וליאת אייל הם ממשרד עורכי הדין אלון קפלן; שי דובר הוא מחברת אמ-אמ-ג'י נאמנות.