ההתמונות המצהיבות מ-1966 נותנות הצצה לעידן אחר לחלוטין. שר האוצר פנחס ספיר נואם מול קהל של כמה עשרות בני אדם, מאחוריו בניין חדש לחלוטין מבטון חשוף, שיא המודרניות של התקופה. דגלי ישראל מתנופפים ברוח ובחזית עץ צעיר שרק ניטע. בתמונה אחרת ספיר מצטלם מתחת לכיתוב מתכת על קיר מאותו הבטון החשוף שמכריז "בית הספר למוסמכים במינהל עסקים ע"ש ליאון רקנאטי", כשלצדו בניו של רקנאטי, דניאל ויעקב ובכירים באוניברסיטת תל אביב.
48 שנים עברו מהיום שצולמו התמונות הללו, ואף שרוב המצולמים הלכו לעולמם, הבטון החשוף נצבע זה מכבר, לבניין נוספו עוד קומות והעצים כבר מזמן לא רכים, לא יהיו רבים בקהילה העסקית הישראלית שלא יזהו את הפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב, או "רקנאטי" - כמו שהיא בדרך כלל מכונה, כולל אגב על-ידי אוניברסיטת תל אביב עצמה ואתר האינטרנט שלה.
הזיהוי של הפקולטה עם משפחת רקנאטי אינו רק בגלל הבניין והשם; בחמישים השנים שחלפו מהנאום החגיגי של ספיר, המשיכה המשפחה להיות מעורבת, בין אם בתרומות משל עצמה ובין אם במעורבות בניהול ובגיוס תרומות משל אחרים. מבחינתה הפקולטה היא מפעל הנצחה מרכזי ומתמשך לזכרו של אבי המשפחה. אבל עתה מאיים שיתוף פעולה של חמישה עשורים להתפוצץ בגלל צ'ק שמן במיוחד של 25 מיליון דולרים ששם על השולחן תורם אחר.
התורם הזה אינו חדש לאוניברסיטת תל אביב, וגם לא לפקולטה לניהול. מדובר ביזם הבריטי ג'רמי קולר, הבעלים של קרן פרייבט אקוויטי המנהלת נכסים בשווי 10 מיליארד דולר. בין היתר תרם קולר חמישה מיליון דולר להקמת מרכז ליזמות וחדשנות, הקרוי על שמו, ואשר פועל כחלק מרקנאטי.
בשנה שעברה הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה בשל "מחויבותו ללמד ולעסוק במחקר יזמות וחדשנות ברחבי העולם כאמצעי לחיזוק הכלכלה; ועל פועלו לפיתוח קרנות הון סיכון גלובליות באמצעות הידוק הקשר בין הקהילה האקדמית לקהילה העסקית".
כנגד התרומה הגדולה שהוא מציע, ביקש קולר כי הפקולטה כולה תיקרא על שמו. באוניברסיטה, אפשר להעריך, התלבטו לא מעט, אולם בסופו של דבר גודל התרומה הכריע את הכף. לפני כשלושה חודשים פנה נשיא האוניברסיטה, פרופ' יוסף קלפטר, למשפחת רקנאטי ופרס בפניה את הדברים: מצד אחד יש מחויבות חוזית למשפחה עוד משנות ה-06 (מחויבות שחודשה באחד מסבבי התרומות של המשפחה); מצד שני, אי אפשר לוותר על תרומה כל-כך גדולה, ודאי שבתקופה הנוכחית.
קלפטר טען שהאוניברסיטה לא מתכוונת לסגת מהחוזה אלא שהמחויבות שלה מתייחסת לבית הספר למינהל עסקים ולבניין בית הספר למינהל עסקים, אך לא לפקולטה למינהל עסקים. ובמילים אחרות (שאינן כמובן של קלפטר): אחרי פחות או יותר שני דורות, רקנאטי יהפוך לבית ספר בפקולטה על-שם קולר.
ההודעה עוררה כעס רב במשפחה. ליאון רקנאטי, שמשמש כנציג המשפחה מול האוניברסיטה, הודיע לקלפטר שהדברים אינם מקובלים עליה. מקורבים למשפחה מספרים שבני המשפחה לקחו את הדברים באופן קשה. "זה מאוד פגע בהם, הם הרגישו עלבון וסוג של בגידה", מספר גורם מקורב.
"מבחינתם", הוא מוסיף, "גם אם הם היו תורמים 100 שקל ומישהו היה מביא 10 מיליון דולר, זה לא משנה. יש הסכם כבר עשרות שנים. על אחת כמה וכמה, כשמדובר במשפחה שכל-כך מעורבת".
1964, החוזה נחתם
ב-1935 עלה לפלשתינה-א"י ליאון רקנאטי, מורה וסוחר מסלוניקי וזמן קצר לאחר מכן הקים את בנק דיסקונט יחד עם שותפים. רקנאטי, שהיה פעיל גם בגופים יהודיים שונים, לרבות בסוכנות, גייס את ההון הנדרש מיהודי התפוצות - בעיקר במצרים, כשאחת הכוונות המוצהרות היא פיתוח כלכלת הארץ. הוא נפטר ב-1945 וניהול העסקים עבר לבניו, ובהם דניאל ורפאל, שבין היתר הקימו את תאגיד אי.די.בי, שנמכר על-ידי הדור השלישי לנוחי דנקנר.
מקורבים למשפחת רקנאטי מספרים שלפי הנרטיב המשפחתי הפקולטה נולדה לאחר שבאמצע שנות ה-60 התקשה דניאל, אז מנהל דיסקונט, למצוא בישראל הצעירה מנהלים מקצועיים.
רקנאטי, מספרים המקורבים, אמר שלא הגיוני שכדי למצוא מנהל טוב, צריך להגיע עד להרווארד, וכך נוצרה ההידברות עם אוניברסיטת תל אביב וניתנה התרומה שאפשרה את הקמת הפקולטה למינהל. כיום מקיפה הפקולטה לימודי חשבונאות, ניהול, מינהל עסקים לתארים מתקדמים ועוד.
בחוזה שנחתם ב-1964 נאמר כי כאות הערכה לקשר ההדוק של משפחת רקנאטי עם האוניברסיטה ייקרא בית הספר למוסמכים בניהול עסקים על שמו של ליאון רקנאטי, וכך גם שם הבניין, ללא הגבלת זמן. בחוזה גם מתחייבת האוניברסיטה שלא לשנות את שם בית הספר ולא להוסיף שם כלשהו לשם הקיים. השם, נאמר בחוזה, יקיף באופן בלעדי את הבניין כולו ואת כל פעולותיו של בית הספר, לרבות כל פרסום או הודעה או מכתב בנוגע אליו. באשר לאגפים, לקומות, לאולמות ולחדרי הרצאות - לפי אותו החוזה - ניתן יהיה לקרוא את אלה על שם תורמים אחרים, אלא שלקרן רקנאטי, תהיה הזכות לבדוק זהות כל תורם פוטנציאלי ולהתנגד.
בית הספר הוקם, ספיר גזר את הסרט, אלפים רבים של סטודנטים סיימו את לימודיהם ברקנאטי ובמקביל גם הכלכלה הישראלית - אז עדיין עם שאיפות להיות יצרנית טקסטיל מובילה - שינתה את פניה כמה וכמה פעמים. מה שלא השתנה לאורך השנים היה הקשר ההדוק של המשפחה עם המוסד.
דניאל רקנאטי, ובהמשך בנו ליאון (הקרוי על-שם סבו), היו חברים בכל ועדות הניהול של הפקולטה; ליאון חבר בפורומים השונים של הפקולטה ובמרכז היזמות שלה, ובשנת 2002 אף קיבל תואר דוקטור לשם כבוד, בשל מה שהוגדר כתרומתו הרבה לאוניברסיטה. בשנת 2012 קיבלה גם אחותו, יהודית יובל-רקנאטי, תואר דוקטור לשם כבוד. "המשפחה הרגישה ומרגישה חלק מהפקולטה", אומרים מקורביה.
אחת השאלות שעולות מהאירועים היא בעצם כמה תרמה משפחת רקנאטי במהלך השנים. קרן רקנאטי הוקמה בזמנו בהיקף של מיליון דולרים ומאז הקמתה מבצעת השקעות אשר רווחיהן שימשו ומשמשים את הפקולטה. מעבר לכך, גורמים המקורבים למשפחה אומרים כי לא ניתן לכמת את הסכום שנתרם, גם בגלל השנים הרבות שעברו, סכומים נוספים שנתרמו, הערך המשתנה של הנכסים והשימוש בקשרי המשפחה לגיוס תרומות. כך, למשל, פעלה המשפחה לגיוס התרומות שאפשרו את הקמת הקומות השלישית והרביעית של בניין הפקולטה. רק לפני חודשיים הונחה אבן הפינה לבניין נוסף, לצד בניין הפקולטה, מתרומתו של התורם האמריקאי לורי לוקיי, שאף היא הושגה לפי מקורבי המשפחה, בזכות קשריה. "איך אפשר להעריך כמה כל זה שווה?", תוהה גורם המכיר את השתלשלות העניינים.
המקורבים מוסיפים כי "רקנאטי" הפך לשם כה מזוהה עם הפקולטה עד שכאשר פנתה האוניברסיטה העברית למשפחה, וביקשה תרומות לפקולטה למינהל עסקים בירושלים, הביעה אוניברסיטת תל אביב התנגדות "כדי שלא ייווצר בלבול".
"מה שמאוד פגע במשפחה", מוסיף המקורב, "זה שבאו והנחיתו את זה עליהם כעובדה מוגמרת. באוניברסיטה כנראה חוששים שהתורם יברח ולכן מיהרו. יש הרבה פתרונות שאפשר לחשוב עליהם, אבל הם באו ורק הודיעו". לדבריו, העלבון היה כה גדול, "עד שליאון לא התאפק וכתב מכתב לקולר, מדם ליבו".
ומה הוא כתב לו?
"הוא סיפר לו על ההיסטוריה המשותפת, על המעורבות הגדולה של המשפחה בחיי הפקולטה, על המוניטין של השם רקנאטי".
ואיך קולר הגיב?
"הוא היה די מופתע. הוא לא ידע על כל זה, או לפחות ככה הוא אמר. מבחינתו, שהאוניברסיטה והמשפחה יפתרו את זה ביניהן".
גישור אצל שופט עליון
בניסיון לפתור את המחלוקת מבלי לכבס את הכביסה בבית המשפט הסכימו המשפחה והאוניברסיטה לפנות לגישור, שהחל בשבועות האחרונים אצל שופט העליון בדימוס יצחק זמיר. הפתרון, מקווים המעורבים, יימצא בקרוב, אך האירוע כבר מכה גלים בעולם האקדמי.
הדילמה מובנת: תרומה משמעותית למוסד שנאבק על תקציבים במציאות לא פשוטה מול תורמי עבר והווה. גורם עסקי בכיר, המקורב למשפחה ולאוניברסיטה גם יחד, אומר שהקושי נובע מהשאלה מהי בעצם תרומה - מתנה או רכישת זכות שהיא כמעט קניינית.
"אם אדם תורם סכום כסף לאוניברסיטה ונקבע שבית ספר מסוים יהיה על שמו, ללא הגבלת זמן או תנאים, זה כאילו הוא קנה זכות שאותה אי אפשר לבטל באופן חד צדדי", הוא מסביר. "במידה מסוימת זה דומה לרכישת נכס; יכול להיות ששילמת מעט, יכול להיות ששילמת יותר מדי, אך ברגע שקנית - זה סופי. וכיוון שזה היה, למיטב ידיעתי, ההסכם - אפשר לצפות שההתחייבויות ימולאו. 'התחכמויות' כמו בית ספר או פקולטה, קיר ימין או קיר שמאל, זה סגנון סאלח שבתי. אני מבין את האוניברסיטה, שלא רוצה לוותר על התרומה הגבוהה, אבל מה לעשות? בד לאק".
"אני לא הייתי מתנהג ככה", אומר בנחרצות פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה, המודה שיש לו נגיעה, כמי שמכיר היטב את משפחת רקנאטי וכמי שהמוסד שבראשו הוא עומד נהנה מתרומותיה (בית הספר הבינלאומי במרכז הבינתחומי, על שם רפאל רקנאטי).
"באקדמיה נהוג לשמור בקנאות את שם התורם הראשוני", אומר רייכמן. "זה לא משנה כמה כסף הוא נתן לעומת מה שמציעים. יש איזה מוסר בסיסי בדברים האלה. תמיד צריך לזכור שמה שקיבלת פעם, בזמנו, היה בעל משמעות אדירה בזמנים וצריך לכבד הסכם שנחתם".
רייכמן מוסיף שנדרש להתמודד עם אירוע דומה. "בית הספר למינהל עסקים במרכז הבינתחומי קרוי על שם משפחת אריסון. יום אחד הגיע תורם שהיה 'נעול' על בית הספר והציע תרומה גדולה יותר מפי שניים, וביקש שבית הספר ייקרא על שמו. סירבנו. יש מקרים שבהם הייתה תרומה קטנה היסטורית, ופתאום בא תורם גדול, והדרך היחידה שאפשר לצאת ממצב כזה היא לפנות לתורם הראשוני וליורשים שלו, ולקבל את הסכמתם.
"אני הייתי אפילו מתבייש לפנות. בטח במקרה של רקנאטי, כשמדובר בתרומה כל-כך משמעותית. הם ליוו את בית הספר, נתנו תרומה חשובה מאוד בזמנו. בית הספר נקרא על שם הסבא, אז לבוא היום ולמחוק את השם?".
ואם, כמו שמדובר, בית הספר ימשיך להיקרא על שמם ורק הפקולטה על שם התורם החדש?
"אני לא יודע מה ההבדל בין בית הספר לפקולטה. יש מקרים שמחריגים בין המבנה לבין בית הספר. דברים כאלה מתרחשים אם התרומה המקורית הייתה על שם בית הספר ולא על שם המבנה. אבל להתחיל לעשות משחקים בין הפקולטה לבית הספר זה לא מכובד. צריך לכבד את הראשונים שנתנו את הכתף. זו משפחה שתרמה המון וזה לא לכבודה של האוניברסיטה לעשות את המשחקים האלה".
דברים דומים אומר גם פרופ' פרץ לביא, נשיא הטכניון. "בדרך כלל, כשאנחנו מעניקים הוקרה לתורם באמצעות קריאה על שמו, נעשה חוזה, שמפרט את התנאים - האם זה לתמיד, לחמישים שנה, לארבעים שנה וכולי".
לא אחת, מוסיף לביא, המוסד עמד במצב בעייתי בגלל ההסכמים הללו ולדבריו הלקח נלמד. "היו מקרים של בניין שנבנה לפני 50 שנה, וזקוק לחידוש. לפעמים, או שאין כבר משפחה, או שהמשפחה לא מעוניינת בתרומה, כך שאנו מנסים לתחום את זה בזמן. יש לי דוגמה מאוד קונקרטית, של בניין בית הסטודנט שלנו, שנקרא על-שם התורם לפני 40 שנה. הבניין היה זקוק נואשות לשיפוץ. פנינו למשפחה, שאמרה שאין לה את האמצעים לתת, אבל הביעה נכונות להוסיף את שם התורם החדש בתנאי שיישאר שלט שאומר מי היה התורם המקורי. וכך באמת היה - יש שלט מאוד גדול על גבי הבניין, שמציין מי התורם המקורי.
"לעומת זאת, קרה לנו דבר דומה עם בניין הסנאט, שהיה זקוק נואשות למתיחת פנים, אבל המשפחה לא מוכנה שנשנה את השם, אז אנחנו מוותרים, למרות שמדובר בתרומה מאוד משמעותית. לתורם המקורי היה תפקיד מרכזי באיסוף כספים, והיה לו מעמד, והצאצאים שלו לא מוכנים שאפילו נחשוב על הוספת שם. בלית ברירה ויתרנו על שתי תרומות מאוד משמעותיות".
אתה יכול להבין את ההחלטה של תל אביב?
"מאחר שבמדינת ישראל לאוניברסיטאות אין תקציב פיתוח, ואני חייב לממן את הפיתוח מתרומות, אני יכול להבין את ההתלבטות. אני לא מכיר את הפרטים במקרה של משפחת רקנאטי ואוניברסיטת תל אביב, ואני גם לא מכיר את התרבות במקומות אחרים. אני יכול רק להגיד, שאנו מאוד מקפידים בכבודם של תורמים ולא משנה איזה סדר גודל של תרומה עומד על הפרק. אני לא אפעל נגד חוזה חתום עם תורם. בטווח הארוך זה יפגע בי, למרות שאולי אני מפסיד בגלל זה תרומה גדולה. נמצא דרכים אחרות לממן את השיפוץ".
"אין פגיעה בהתחייבויות כלפי משפחת רקנאטי"
תגובת אוניברסיטת תל אביב,
ותגובת המשפחה: "פגיעה מוסרית"
תגובת אוניברסיטת תל אביב:
"האוניברסיטה מעריכה ומוקירה את פועלה הרב של משפחת רקנאטי לטובת בית הספר למוסמכים במינהל עסקים, הנחשב למוביל בתחומו בישראל ובעל מוניטין בינלאומיים. אין בכוונת האוניברסיטה, ומעולם לא היה בכוונתה, לדחוק את רגליהם של תורמים כלשהם לטובת תורמים אחרים. קרן רקנאטי הוקמה בהתאם להסכם משנת 1976 בין האוניברסיטה לבין קרן יהל (מיסודה של משפחת רקנאטי) על יסוד תרומה נדיבה לפעילות תוכנית המוסמכים בניהול. בהסכם נוסף, שנחתם ב-1982 בין אוניברסיטת תל אביב לבין קרן יהל, נקבע כי הקרן תעמיד תרומה להקמת קומה נוספת בבניין.
"מתוך הערכה לקשר עם משפחת רקנאטי, התחייבה האוניברסיטה לקרוא את בית הספר למוסמכים במינהל עסקים וכן את בניין בית הספר על-שם ליאון רקנאטי. יודגש כי למרות שלא התקבלה בסופו של דבר התרומה להקמת קומה נוספת, האוניברסיטה בכל זאת עמדה בהתחייבותה, כפי שהבהירה זאת גם למשפחת רקנאטי.
"יודגש, כי בעת שנחתם ההסכם בשנת 1982, כבר הייתה קיימת הפקולטה לניהול, ולמרות זאת הוסכם במפורש כי רק בית הספר למוסמכים במינהל עסקים (כלומר בית הספר ללימודי תואר שניMBA וM.Sc- והוא בלבד) ייקרא על-שם ליאון רקנאטי.*כידוע, הפקולטה לניהול כוללת, בנוסף על בית הספר למוסמכים האמור, גם תוכניות לימודים לתואר בוגר בניהול ובחשבונאות, תוכנית דוקטורט ותוכניות בינלאומיות, שחלק מהן קרויות כבר כיום על-שם תורמים שונים, כמו גם מגוון רחב של מכוני מחקר, מרכז לקידום קריירה ועוד.
"לאחרונה, נוצרה הזדמנות לקבלת תרומה משמעותית ביותר לפקולטה לניהול, תמורת קריאת שמה על שם התורם. תרומה יוצאת דופן זו תמצב את הפקולטה לניהול בצמרת העולמית של בתי הספר לניהול, וערכה לעולם האקדמיה ולציבור הוא עצום. יצוין כי האוניברסיטה הבהירה לתורם, כי בית הספר למוסמכים במינהל עסקים וכן בניין בית הספר ימשיכו להיקרא על-שם רקנאטי, בדיוק כפי שנקבע בהסכם.
"נוכח הדברים נראה שאין לחלוק על כך שכל עמדה המתנגדת לקריאת הפקולטה לניהול על שמו של תורם אחר והעלולה לסכל תרומה כה משמעותית לאקדמיה ולציבור בישראל, כל זאת בשעה שאין פגיעה בהתחייבויות כלפי משפחת רקנאטי, הינה בלתי מתקבלת על הדעת גם מההיבט הציבורי והמוסרי".
תגובת משפחת רקנאטי:
"המשפחה קיבלה בהפתעה גמורה את הודעתה חסרת התקדים של אוניברסיטת תל אביב על כוונתה לשנות את שם הפקולטה לניהול מהשם רקנאטי לשם אחר, וזאת, על רקע קבלת הבטחה לתרומה משמעותית חדשה. בית הספר למינהל עסקים, שנוסד לפני 50 שנה ביוזמתה ובתמיכתה הכספית של משפחת רקנאטי, הוקם מתוך חזון ואידיאולוגיה להצמיח דורות של מנהלים מוכשרים בישראל.
"מאז הקמת הפקולטה ולאורך יובל שנים ליוותה המשפחה את הפקולטה לניהול ותרמה לפיתוחה, לקידומה ולהיותה המובילה מסוגה במדינת ישראל, כל זאת תוך שמירה על קשר רצוף, הדוק ופורה עם קברניטי האוניברסיטה והפקולטה.
"כל ניסיון לאבחנה והפרדה בין שם הפקולטה לבין שם בית הספר למינהל עסקים הינו מלאכותי ואינו משקף נאמנה את המהות והנוהג במציאות, לפיה בית הספר למינהל עסקים והפקולטה לניהול מבטאים יחדיו את המיתוג האחיד והמזוהה עם השם רקנאטי.
"משפחת רקנאטי רואה בכוונתה של האוניברסיטה לשנות, ללא הסכמתה, את שם הפקולטה לניהול - רקנאטי, על רקע גיוס תרומה חדשה וחשובה ככל שתהיה, פגיעה מוסרית, ערכית והיסטורית, אשר אינה מתיישבת עם נורמות מקובלות בין תורם למוסד, ומשוכנעת שהבוררות המשפטית שנקבעה בעניין תגיע להכרעה נכונה וצודקת המתבססת על שיקולים מוסריים ומשפטיים".
כתבות
ני"ע
