התפתחות בתעלומת "עוקץ" הדירות של נכי צה"ל

4 משקיעים טוענים כי רוה"ח הוותיק יוסף אלעד עקץ אותם ב-2 מיליון שקל ששכנע אותם כי ירכוש עבורם דירות במחירים מוזלים המיועדות לנכי צה"ל, בשל פרצה בחוק ■ המשקיעים: הוא זייף מסמכים וחתימות ■ אלעד: אני רק תיווכתי

הבניין ברחוב אמסטרדם בתל אביב / צילום: איל יצהר
הבניין ברחוב אמסטרדם בתל אביב / צילום: איל יצהר

בשבוע שעבר הגיע לידי "גלובס" עתירה שהוגשה לבימ"ש השלום בת"א נגד רואה החשבון הוותיק, יוסף אלעד (75), שבה גוללו ארבעה תושבי אזור המרכז ומבשרת ציון סיפור מסמר שיער, ולפיו אלעד הוציא מהם במרמה כ-2 מיליון שקל. זאת, באמצעות מכירה פיקטיבית של מגרשים, תוך כדי זיוף מסמכים של רשות מקרקעי ישראל והטאבו והצגת מצגי והבטחות שווא, שהתבררו כלא היו ולא נבראו.

באמצעות עו"ד עמנואל מגלד, טוענים הארבעה - שמעון פדידה, ארז יגור, יוסף לוזון ומירב יהושע - כי אלעד, שבנו הוא בעלים של רשת פיצריות מוכרת, הציג עצמו בפניהם במהלך 2012 כ"בעל קשרים וידע שבאמצעותם הוא יוכל לרכוש עבורם מגרשים ודירות במחירים מוזלים, עקב ניצול פרצות בחוק ונגישות מיוחדת שיש לו לנכסים אלה". לדבריהם, הם הפקידו אצל אלעד מיליוני שקלים לצורך רכישת הנכסים, אך בפועל לאלעד לא היה כל קשר לנכסים, ומדובר היה בתרמית.

לטענתם, "אלעד הציג בפני התובעים מסמכים מזויפים, לפיהם הזכויות בקרקעות נרשמו על-שמם, וכך הצליח להמשיך במעשה העקיצה והתרמית במשך תקופה של כשנה. זאת, תוך כדי שהתובעים מעבירים לו עוד ועוד כספים על חשבון עסקאות 'אטרקטיביות' שהציג להם, שלא היו ולא נבראו מעולם, ותוך כדי שילשל את כל הכספים לכיסו".

בשיחה עם "גלובס", שלל אלעד מכל וכל את הטענות נגדו, וטען באמצעות עו"ד אמנון יצחקניא, כי הוא עצמו נפל קורבן להונאת נדל"ן מתוחכמת שביצע רו"ח אחר בשם אליעזר סלומון, המתגורר במושב חמד. בבקשה לביטול עיקולים שהוטלו על חלק מנכסיו, במסגרת תביעת הארבעה - טוען אלעד כי סלומון הוא האדם שהונה גם את פדידה, יגור, לוזון ויהושע, אלא שפדידה, התובע המרכזי, בחר לתבוע דווקא אותו, "בנסותו להלך אימים על אלעד ולהפעיל עליו לחץ פסול, מתוך תקווה כי אלעד ישלם חוב אשר אינו חב בו".

לדברי אלעד, "פדידה לא בחל באמצעים כדי להשיג את מטרתו זו, ובין היתר הוא אוים ושמו הוכפש ברבים... בהגשת התביעה נגדי פעלו התובעים שלא בתום לב, תוך הסתרת מסמכים מהותיים, ובהם כתב ויתור על תביעות וטענות, סילוף העובדות ובדייתן של עובדות שלא היו ולא נבראו, הכול כדי לנסות ולהלך אימים על אלעד, בנוקטם איומים והטרדות כלפיו, בגינם אף הוגשו תלונות למשטרה".

"כסף קל"

תחילת הפרשה ב-2012 - אז פדידה - שהוא, לדבריו, בעל חנות נעליים ברחוב נווה שאנן בת"א, ולטענת אלעד "היבואן הגדול במדינה של נעלי ילדים למגזר החרדי, הפועל באמצעות חברת לירוז סחר וייבוא וכן סוחר נדל"ן ממולח" - הכיר את אלעד ואף רכש ממנו באופן חוקי קרקע באזור המושבה מגדל. לפי הנטען בתביעה נגד אלעד, ביולי 2013 פנה אלעד לפדידה וסיפר לו על עסקת מקרקעין נוספת "רווחית במיוחד", בה ניתן לרכוש לכאורה מגרשים במחיר מוזל במיוחד תוך כדי ניצול פרצה בחוק.

לפי התביעה, כך פעלה שיטת ההונאה של אלעד: הוא סיפר לפדידה כי רשות מקרקעי ישראל מציעה מדי פעם קרקעות לבנייה לנכי צה"ל בלבד, עם זכות לרכוש את הקרקעות במחיר מוזל במיוחד ביחס למחיר השוק. לפי הנטען, אלעד הוסיף ואמר לפדידה כי נכה צה"ל יכול לרכוש את הקרקע המוזלת עם אדם נוסף, כך ששניהם נרשמים כרוכשי הקרקע, ובשלב מאוחר יותר הנכה, בעל הזכות, נסוג מהעסקה, ואילו הרוכש הנוסף נותר כבעל הקרקע היחידי, תוך שהוא נהנה ממחירה המופחת. לטענת פדידה, אלעד הציג בפניו קרקעות מסוג זה באזור עין הים בחדרה, והבטיח לו כי זו דרך בטוחה להתעשר וכי מדובר ב"כסף קל".

לדברי פדידה, אלעד הקפיד לציין בפניו כי אסור לספר על אופן ביצוע רכישת הקרקע ברבים, שכן מדובר בפרצה בחוק, שרשות המקרקעין אינה מודעת לה. בנוסף, נטען בתביעה, "ציין אלעד כי אל לו לפדידה לפנות לעו"ד בקשר לעסקאות הללו, בטענה שהדבר עלול לסרבל את הליך הרכישה ואף עלול להביא לביטולו, עת תיוודע הפרצה בחוק".

פדידה ציין כי הוא השתכנע שהעסקה כדאית וכשרה, ולאחר שאלעד הציג בפניו את סדר הפעולות שעליו לעשות כדי לרכוש את הקרקע, העביר לידיו מאות אלפי שקלים כמקדמה. באופן דומה, נטען, קיבל אלעד כספים גם מהתובעים האחרים. כך למשל, מירב יהושוע, אשת חברו של פדידה, שמעה גם כן על אותה 'עסקת המציאה' והשקיעה את כספי ירושה שקיבלה בסך 200 אלף שקל, כדי לרכוש מגרש באותה הדרך.

לדברי ארבעת התובעים, לאורך כל הדרך הם "לא שיערו שאלעד רקח מזימה והמציא ממוחו הקודח, עסקה של רכישת קרקע מוזלת והמחאת זכויות נכי צה"ל, זיוף מסמכי רשות המקרקעין, כך שיוכל לרשום בהם כל שעולה על דעתו, לרבות שמות התובעים, מחיר לקרקע שכביכול נקבע על ידי הרשות, גושים, חלקות, מועדי תשלום, שיעורי התשלום - הכול תוך כדי זיוף מקצועי הכולל שימוש בלוגו הרשות, שמה, זיוף חתימות ושימוש אסור בשמם של בעלי תפקיד העובדים ברשות, שימשו בתבנית מסמכים הנהוגים ברשות ועוד".

דירות "סודיות" של השב"כ והמוסד

לפי התביעה, בהמשך, "לא ידע תאבונו של אלעד שובע וכשנוכח, כי התובעים נופלים ברשתו ומעבירים לו סכומי כסף נכבדים, הוא רקח תרמית נוספת, כדי לגזול את כספם". לטענת התובעים, עוד בטרם סיימו להעביר את כל הכספים לאלעד בגין רכישת הקרקעות בחדרה, הוא הציע "עסקת מציאה" חדשה, שבמסגרתה ניתן לרכוש דירות באזורים מבוקשים בתל אביב, בחצי ממחיר השוק ואף פחות מכך.

לדברי התובעים, אלעד הציע להם לרכוש דירות בתל אביב ששייכות ומשמשות את משרד הביטחון, השב"כ והמוסד, כדבריו, למגורי אנשיהם ולפעילויות חשאיות שונות". לפי התביעה, אלעד הסביר לתובעים שבשל סיבות ביטחוניות הדירות רשומות בבעלות אזרחים זרים, תוך שהוא מציין כי "ידוע שגורמי הביטחון בארץ עושים שימוש בזהויות של אזרחים זרים". לדברי התובעים, אלעד גם אמר להם כי לא ניתן לראות את הדירות מבפנים אלה רק מבחוץ, שכן הדבר עלול לחשוף את זהות אנשי זרועות הביטחון והפעילות המתקיימת בהן.

אלעד - כך נטען - אמר לתובעים כי בשל הסיבות הביטחוניות הדירות מוצעות במחירים מוזלים במיוחד לנכי צה"ל בלבד, שנהנים גם במקרה זה מזכות שניתנת להעברה.

לפי התביעה, שתיים מהדירות שהציג אלעד כשייכות למשרד הביטחון נמצאות ברחוב אמסטרדם 14 בתל אביב. לדברי התובעים, אלעד טען בפניהם שניתן לקנות כל אחת מהדירות תמורת כ-650 אלף שקל - כשליש ממחיר השוק. עבור כל דירה דרש מהם אלעד מקדמה של חצי מיליון שקל.

ב-31 באוקטובר בדק פדידה ברישומי הטאבו את הדירות ונוכח כי הן אכן רשומות בבעלות אזרחים זרים מאוסטריה וארגנטינה. בהמשך, הלכו פדידה ויגור לראות את הדירות המדוברות "וראו, כי כל החלונות והמרפסות בדירות הללו פתוחים, וככל הנראה הדירות ריקות". השניים השתכנעו בכדאיות העסקה וכשרותה, והעבירו לידי אלעד את כספי המקדמה שביקש וכספים נוספים.

לטענת התובעים, באותה הדרך בדיוק, באצטלה של דירה השייכת לכוחות הביטחון, "מכר" אלעד לפדידה, דירה נוספת ברחוב פסטרנק 6 תל אביב.

"סלומון הוא הנוכל האמיתי"

בבקשה לביטול עיקולים שהוטלו על נכסיו, שלל רו"ח אלעד את הטענות של פדידה וחבריו, וטען מנגד כי הוא עצמו נפל קורבן לתרמית של רו"ח אליעזר סלומון. לדבריו, התובע המרכזי, פדידה, יודע היטב כי כספו אינו בידיו, כי אם בידי סלומון. טענתו המרכזית של אלעד היא כי הוא לא היה זה שמכר לתובעים מגרשים ודירות, אלא תיווך בעסקאות בינם לבין סלומון והביא בפניהם הזדמנות עסקית בדיוק כפי שסלומון הציג בפניו. "פדידה אף יודע היטב כי את מלוא הכספים שהעביר, מסר אלעד לידי סלומון. ואולם, התברר כי הן פדידה והן אלעד וכמוהם אחרים נוספים נפלו קורבן למעשה מרמה והונאה שיטתיים, בהיקף נרחב, מצד סלומון", טוען אלעד.

לטענת אלעד, באמצע 2013 סיפרה לו בת-זוגו, כי בתקופה בה היו פרודים, היא וחברתה, האדריכלית עדי בלנק, רכשו דירות זולות באמצעות סלומון, כשהיא עצמה רכשה דירת ארבעה חדרים ברחוב הכנסת בגבעתיים, במחיר "מציאה" של פחות ממיליון שקל. לדברי אלעד, בת-זוגתו סיפרה לו כי סלומון הוא רואה חשבון שאיתר הזדמנות לרכוש דירות מחיר מוזל, כיוון שהן שווקו על ידי מינהל המקרקעין לנכים, הזכאים למחיר מוזל והרשאים למכור את הזכות בנכס הלאה ללא הגבלה.

לדברי אלעד, בהמשך, הוא נפגש עם רו"ח סלומון, "שסיפר לו כי הוא שירת בנח"ל ומתגורר במושב חמד, וכך יצר אהדה ואמון אצל אלעד". בהמשך מעלה אלעד נגד סלומון טענות, הדומות במהותן לטענות שהועלו בתביעה נגדו. לטענת אלעד, סלומון שיכנע אותו כי עסקת המכירה המוזלת שביצע עבור בת-זוגו היא חוקית לחלוטין. עם זאת, לדבריו, סלומון אמר לו כי עליו לשמור על חיסיון מלא של פרטי העסקה ופרטיו, "שכן אם יופצו הדברים ברבים, יביא הדבר לתיקון הפירצה בתקנות, שמאפשרת את מכירת זכויותיו של הנכה".

בהמשך - טוען אלעד - הוא שימש מתווך בין סלומון לבין פדידה בנוגע לנכסים שונים שאלעד האמין כי סלומון יכול לרכוש בזול, לאור הפירצות בחוק אותן גילה - אותם נכסים שמופיעים בתביעת פדידה וחבריו נגד אלעד. לדברי אלעד, בינו לבין פדידה הוסכם כי "ככל שפדידה ירכוש נכסים מסלומון באמצעותו, שכן סלומון סירב לקיים קשר ישיר עם אחרים, ישלם פדידה לאלעד מענק בסך 5% בגין רכישת דירה, ובסך 8% בגין רכישת מגרש".

לטענת אלעד, במארס האחרון הוא נדהם לשמוע לראשונה מפיו של פדידה כי "כל פרשת מכירת הדירות לא הייתה אלא מעשה מרמה וזיוף, וכי הוא נפל קורבן למעשי עוקץ והונאה חמורים של סלומון". אלעד מציין כי מייד לאחר שנודע לו הדבר הוא החזיר לפדידה מיוזמתו סכומי כסף שהיו אצלו, וכי פדידה אישר וחתם כי אין לו יותר טענות נגדו.

לטענת אלעד, סמוך לאחר מכן הוא החל בביצוע בדיקה וחקירה מטעמו אודות מעשי ההונאה של סלומון, וניסה לשכנע את פדידה להפנות את הנושא לחקירת המשטרה. ואולם, לדבריו, פדידה סירב לכך ודרש ממנו לחתום על תצהיר שבו הוא מודה בקבלת הכספים. לטענת אלעד, בשל סירובו, החלו פדידה ואחותו לנקוט איומים כלפיו ואף הגישו נגדו את התביעה לביהמ"ש.

כך התגלתה ההונאה: הצ'קים לרשות מקרקעי ישראל לא נפרעו

לפי התביעה נגד רו"ח יוסף אלעד, באפריל 2014 החלו ארבעת התובעים - שמעון פדידה, ארז יגור, יוסף לוזון ומירב יהושע - לחשוד כי הוא הונה אותם. זאת, לאחר שצ'קים שמסרו לו לפקודת רשות מקרקעי ישראל, בסך - 10% מהמחיר הנקוב בשטרות המכר שהציג להם, לא הוצגו לפירעון כלל. בשלב זה "התובעים פנו לאלעד, וזה הבטיח להם שהכול כשורה, והעסקאות מתקדמות כמתוכנן, וכי הצ'קים לא נפרעו בשל שביתות ברשות ובמשרדי רישום המקרקעין".

בד-בבד פנתה אחותו של פדידה לראש אגף כספים ברשות המקרקעין, יוסף בנג'ו, והעבירה לו את שטרות המכר שמסר אלעד לתובעים. לפי התביעה, "עוד למשמע אופן עריכת העסקאות, כפי שהוצג על ידי אלעד, הודיע מיד בנג'ו כי לא ייתכן דבר כזה, וכי לא ניתן לערוך עסקאות בדרך כזו ברשות". כעבור מספר דקות שב בנג'ו לפדידה ואחותו והודיע להם כי הדירות והמגרשים אינם קשורים כלל לרשות, כי הרשות מעולם לא הציעה את המגרשים בחדרה למכירה, כי חתימות בעל התפקיד על גבי מסמכי העברת הזכויות מעולם לא נחתמו על מסמכים אלה וכי חתימותיו זויפו.

לטענת התובעים, בהמשך, פנה בנג'ו למנהל אגף עסקאות ברשות המקרקעין, לאריאל מזוז, שהיה חתום על מסמכי העברת הזכויות שהציג להם אלעד והעביר לעיונו את המסמכים שכביכול נושאים חתימתו, "ומצא כי לא היו דברים מעולם - חתימות בעל התפקיד (מזוז) על גבי מסמכי העברת הזכויות, מעולם לא נחתמו על מסמכים אלה, וחתימותיו זויפו". מזוז אף מסר לתובעים הודעה בכתב המאשרת זאת.

"אלעד מנסה להימלט"

לפי התביעה, בהמשך חזרו התובעים אל אלעד ועימתו אותו עם טענותיהם. לדבריהם, אלעד הודה בפניהם במעשיו, החזיר לידיהם כ-800 אלף שקל ואף התחייב כי "אחזיר לכם את כל הכסף, רק אל תערבו את כל המשטרה". ואולם, נותר חייב להם, כאמור, כ-2 מיליון שקל.

עוד טוענים התובעים כי לאחרונה התברר להם שאלעד מציע למכירה את ביתו ברחוב נוף שדמות 59 בהרצליה, בסכום מופחת בסך של 7.5 מיליון שקל. "מעבר לעובדה שבעצם הצעת ביתו של למכירה בעיתוי כזה, יש כדי להעיד על כוונתו של אלעד להיעלם ביחד עם כספם של התובעים, נגלתה לעיניהם בתחילת יולי 2014, מודעה אחרת בה הציע אלעד את ביתו למכירה תמורת 12.5 מיליון שקל", נכתב בתביעה. לדברי התובעים, ברור כי יוסף מבקש להימלט ממעשיו ולא להשיב להם את כספם על ידי מכירת בית מגוריו, "אז לא ייוותר לתובעים מקור ממנו יוכלו להיפרע ולהשיב את כספם, אשר אספו במאמצים רבים וניצלו כל מקור כספי שהיה בהישג ידם".